לסלק את ההחזקה הבסיסית

שלשום קראתי את "שבועון מינג-הווי", שהיו בו מספר מאמרים בהם מתרגלים דיברו על סילוק ההחזקה הבסיסית שלהם. לאחר שקראתי את המאמרים האלו, חשבתי שוב ושוב על ההחזקה הבסיסית שלי. כבר חשבתי על הנושא הזה בעבר, אך תמיד חשבתי שכאשר התחלתי לתרגל, לא היו לי סיבות מיוחדות לרצות לתרגל פאלון גונג. אחותי אמרה לי שפאלון גונג הוא טוב מאוד ומועיל לאנשים, אז התחלתי לתרגל באופן טבעי. לא הצלחתי לגלות את ההחזקה הבסיסית שלי. אתמול משהו גרם לי לחשוב שוב על הנושא הזה. מתרגלת עמיתה (שיש לה החזקה לתהילה, רווח וקריירה, אך עדיין לא מצליחה לוותר על כך, למרות שהזכירו לה זאת מספר פעמים) הגיעה לביתי לקחת את המאמרים החדשים של המורה. כשהיא נכנסה, שמתי לב שהיא מאופרת בקפדנות, ונראה שהיא יוצאת לאירוע מיוחד. כיוון שהייתה עסוקה מאוד בעבודתה במהלך השבוע, בקושי היה לה זמן לעשות את שלושת הדברים. מאחר והיה זה סוף השבוע, חשבתי שעליה לנצל את הזמן לקרוא ספרים של פאלון גונג ולתרגל, אך לא ציפיתי שתארגן מחדש את לוח הזמנים שלה לשם כך. כיוון שהייתה להוטה לצאת, לא אמרתי לה דבר על כך. אחרי שהיא הלכה, הייתי מבולבל וחסר מנוחה, אך לא הצלחתי להבין את מצב הרוח שהייתי בו. הרגשתי שהמצב שלי לא טוב והסתכלתי פנימה, “באיזה לב אני מחזיק? האם אני מודאג לגביה כיוון שהיא לא מעריכה את הזמן שלה? האם אני מקווה שהיא תהיה נחושה?” חשבתי שוב ושוב. הבנתי שהיו בי המחשבות האלה, אך היו גם דברים נוספים. אם היה מדובר רק במחשבות האלה, אז הייתה אמורה להיות לי גישה רחומה, בתקווה שהיא תיעשה נחושה יותר. אך הרגשתי שגישתי לא הייתה כזו. המשכתי לחפש במחשבתי כדי לבדוק אילו החזקות נוספות היו לי, ”האם אני מקנא בה? לא, קיבלתי את הפא ואני לא מחזיק בדברים שאנשים רגילים רודפים אחריהם. האם אני קנאי? לא. אז איזו סוג של החזקה זו?” עדיין לא הצלחתי להבין זאת. הפסקתי לחשוב על זה והתחלתי ללמוד את הפא עם לב שקט. בבוקר, ברגע שסיימתי את תנוחת החיזוק הראשונה בתרגיל המדיטציה בישיבה, מחשבתי נעשתה שקטה (בדרך כלל קשה לי להשקיט את המחשבה). מחשבתי הייתה צלולה מאוד ונפשי הייתה טהורה מאוד. לפתע הבנתי את ההחזקה הבסיסית שלי: ”השתמשתי בדאפא כ'שבב' גדול לאזן את ליבי בין האנשים הרגילים!“ הייתי המום: ”השתמשתי בדאפא הקדוש כל כך כדבר שיש לאנשים רגילים, וההבדל היחידי היה שנתתי חשיבות מאוד גדולה לדאפא במחשבתי“. כאשר ראיתי בבירור החזקה מטונפת כזו, המתחבאת במעמקי לבי, פרצתי בבכי והתביישתי כל כך. ההחזקה הבסיסית הזו עולה בחיי היום יום שלי. כאשר אני שומע על אנשים אחרים שהרוויחו דבר מה, אני חושב שכיוון שקיבלתי את הדאפא, ה"רווחים" האלה הם חסרי תועלת עבורי. כאשר שמעתי על אחרים שמתקדמים בעבודתם, חשבתי ”מה הטעם? אין לי החזקה לזה כיוון שקיבלתי את הדאפא”. חשבתי שאני מטפח את עצמי בנחישות ושאין לי החזקה לדבר. עכשיו אני מבין שהתמקחתי עם מנטליות רגילה, והשתמשתי בדאפא כדי לשמור על כך ששיווי המשקל יטה לטובתי. האמת היא שלא באמת הבנתי את הנושא על בסיס הפא ולא באמת רוממתי את עצמי. לאחר שהבנתי מהי ההחזקה הבסיסית שלי, המחשבה שלי הפכה צלולה. עכשיו אני מבין טוב יותר את הגישה המסובכת שהייתה לי אחרי שהמתרגלת האמורה עזבה. דאגתי לה כיוון שלא הייתה נחושה מספיק, אך גם קינאתי בה, והקנאה הוסתרה על ידי ההחזקה הבסיסית שלי. אני מבין מדוע לא הצלחתי להיפטר מהקנאה שלי, ומה הסיבה לכך שלא הצלחתי לזהות רבות מהחזקותיי. הן הוסתרו על ידי ההחזקה הבסיסית. היום אני מבין שאני לא צריך להיות מושפע משום דבר שאני שומע, כיוון שאנו לא רודפים אחרי רווחים כלשהם בעולם הזה. אם אני מוטרד, משמע, שאחת מההחזקות שלי עולה, ויש להבין אותה ולסלק אותה. אני מודה בכנות למורה. אני יודע שהצלחתי למצוא את ההחזקה הבסיסית שלי בעזרתו הרחומה של המורה. רק אם נטפח בנחישות ונעשה היטב את שלושת הדברים נהיה ראויים להצלתו הרחומה של המורה.