דרכי אל הדאפא

התנסות מוועידת פאלון דאפא השלישית לשיתוף התנסויות בישראל

שלום לכל המשתתפים בוועידת ההתנסויות השלישית של פאלון דאפא בישראל ברכות למורנו הנכבד, למתרגלים וליתר הנוכחים בוועידה.

לפי הבנתי כיום, את דרכי אל הדאפא התחלתי לפני כעשרים שנה, כשפגשתי בחו"ל את מי שהיום היא אשתי. בתקופה ההיא לא האמנתי וגם לא רציתי להאמין ברוחניות, חשבתי שאני ריאליסט, וכי יש בעולם כוח עליון הנקרא צדק הדואג לאיזון כל דבר. יש לנו אמרה "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תקבלהו" והכוונה היא עשה טוב, תקבל טוב, עשה רע ותקבל בחזרה רע.

אשתי התעניינה תמיד בכל הקשור לרוחניות וקראה ספרים רוחניים רבים. יום אחד החליטה ללמוד רייקי. אני לא כל כך האמנתי בזאת אבל לאחר זמן מה התרציתי ועברתי את הקורס הראשון (בחו"ל), זאת היתה בעצם הפעם הראשונה שבאתי באמת במגע עם רוחניות.

רוב ימיי הייתי נווד וחייתי על הים, לפני כ-12 שנים החלטתי לעזוב את חיי הים ולבנות לעצמי חיי משפחה על החוף. למי שלא יודע מה זה חיים על הים, אלו חיים שונים לגמרי מאשר חיים על החוף. אמנם הימאים באוניה חיים יחד במשך תקופות ארוכות, אך לא קיימים שם כל כך הרבה אינטריגות ואין יותר מדי פוליטיקה, יש היררכיה וישנם גם חוקים די נוקשים. בקיצור חיים שונים לגמרי מהחיים שאנחנו חיים על החוף. פעם אמרה לי ידידה קרובה "אין לך מושג כמה טוב לך על הים, אין לך כמעט ולא כלום עם מה שהולך בארץ". כשהתחלתי לחיות על החוף הבנתי למה התכוונה, ושאלתי את עצמי "מדוע האנשים כל כך רעים, מדוע הם מנסים לדרוך ולאכול אחד את השני?!".

לפני כ-4 שנים קבלתי מידידה שלנו עלון שנקרא "פאלון דאפא" או "פאלון גונג". קראתיו וסיפרתי את תוכנו לאשתי. לאחר זמן מה הידידה (דרך אגב היינו בקבוצת מדיטציה שהיא העבירה) הזו שאלה אותנו באם אנו רוצים להשתתף וללמוד את תרגילי פאלון גונג הסכמנו. ביום המיוחל הגיע זוג ממרכז הארץ לעירנו (אנחנו גרים די רחוק ממרכז הארץ, במונחים של ישראל), היינו כתריסר אנשים, קראנו קצת חומר לימוד של הדאפא שהזוג הביא איתו (לא זכור לי מה בדיוק), ולמדנו לבצע את התרגילים. לאחר מכן היינו נפגשים פעם בשבוע אצל אותה ידידה, והיא העבירה את התרגול ללא מוזיקה. כך זה נמשך כמה חודשים ולאחר מכן הפגישות נפסקו. לא היה לנו הרבה חומר על פאלון גונג. החלטתי להוריד את "ג'ואן פאלון" מהאינטרנט, עבורי בעברית, ועבור אשתי בשפת האם שלה. האמת, לאחר שקראנו את הספר בפעם הראשונה וזה לקח קצת זמן, לא היינו שלמים באותה עת עם כמה דברים שהמורה לימד בספר, אחד מהם מתייחס ל"..אנשים שבאו רק בשביל שהמחלות שלהם יתרפאו", חולים במחלות קשות וסופניות, שמגיעים לטיפוח/תרגול בשביל להירפא ממחלתם ולא בשביל לטפח.  אבל המשכנו.

במקצועי אני איש טכני, למדתי חשמל ועוד מקצועות לוואי הקשורים באנרגיה, הבנתי שרוב הדברים סובבים וקשורים לאנרגיה, כמו כן רוב הדברים בעולמנו עובדים במחזוריות, האם מחזור אינו לא גלגל בלתי נראה?.  לאחר זמן מה, לאחר קריאה בספר ומחשבה מרובה הגענו למסקנה שהספר "ג'ואן פאלון" הוא אמת צרופה ונכונה. כך התחלתי להבין שלמרות שלא חיפשתי יותר מדי הגעתי למה שכל אדם בעולם צריך להגיע, לאמת.

לפני כשלוש שנים הגיע אלינו פעמיים-שלוש מתרגל שהכיר טוב את התרגילים, בכל פעם ליום אחד. היינו נפגשים בגן ומתרגלים, כשהוא מתקן אותנו. באחת הפעמים שאל אותנו אם נסכים להיות אנשי הקשר בעירנו, והסכמנו. השגנו קלטת וידיאו בה המורה מראה את התרגול וקלטת שמע של מוזיקת התרגילים. התחלנו לתרגל בבית כשאנחנו מתקנים אחד את השני לפי קלטת הוידיאו, כיום אני יודע שלאלה שבאים לתרגל אתנו הרבה יותר קל ללמוד את התרגילים, היות ויש מי שיתקן את תנועותיהם בכל פגישת תרגול. אנחנו התקדמנו בדרך הקשה, ואולי בגלל זאת אנחנו יודעים להעריך זאת יותר.

יום אחד אמרה לי אשתי: אנחנו מתרגלים באתר זה כבר למעלה משנתיים והקבוצה שלנו לא גדלה, אנחנו רק שניים,  אולי כדאי שנוותר ונתרגל שנינו בבית? (בקיץ מאד לא נוח באתר, חם מאד, וזבובים מתיישבים להם על חלקי גופנו). תשובתי היתה: "עד כמה שהבנתי מגעת, כנראה נבחרנו להיות אנשי הקשר בעיר הזאת, לא לשווא נפגשנו בחו"ל, שני אנשים זרים מתרבויות שונות, מנטאליות שונה והשקפת חיים שונה, והחלטנו בסופו של דבר להינשא ולחיות כאן. יחד הגענו לפאלון דאפא ויחד מצאנו את הדרך האמיתית. לא יכול להיות שכל זה היה מקרי, זה נראה מתוכנן מראש, ולא על-ידנו.

מהקבוצה בה היינו בהתחלה לא נשאר אף אחד. במשך השנים האלה בה אנו מדריכים את התרגול באתר התרגול הגיעו אנשים שונים לתרגל, ואחדים אף המשיכו לתרגל אתנו. כיום אני מבין את מה שהמורה מסביר בהרצאות הפא, לא קל לאנשים להיכנס ולהיות מתרגל בתקופת תיקון הפא. עלינו להמשיך ולעשות היטב את שלושת הדברים: ללמוד את הפא,  ז.א לטפח ולתרגל, להבהיר את האמת לאנשי העולם, ולשלוח מחשבות לביעור הרוע.

כמתרגל החיי בריחוק ממתרגלים אחרים, אני חש בהבדל היטב, במיוחד לאחר שאני מגיע לעיתים לפגישות במרכז הארץ עם מטפחים, ללימוד משותף של הפא ולהחלפת התנסויות והבנות. סביבת הטיפוח שונה לגמרי

וכמו כן גם ההרגשה, אולי זאת ההרגשה של גוף אחד, ואולי זה שדה האנרגיה החזק יותר של מטפחי הדאפא שנותן לי את ההרגשה הזו. למזלי אני לא לגמרי לבד, היות וגם אשתי מטפחת.

אני חש שיש תכונות באופיי שהשתנו מאז התחלתי ללמוד את הפא, נהייתי קצת יותר סבלני, לא מגיב להתגרויות ועלבונות, וקצת יותר רך ומבין בגישתי לאנשים (פעם הייתי מאד קשה וקשוח ביחסי לאנשים, גם בתפקידי כמנהל עבודה במשך שנים רבות). יש בי עדיין מספיק החזקות שעלי להיפטר מהן ואני מקווה שאצליח לאט לעשות זאת.

ברצוני לספר על כמה מקרים שאירעו לי בעת הבהרת האמת, בתקופת היותי מתרגל/מטפח:

בעירנו עובדים ומתגוררים פועלים סינים. מדי שבוע הייתי מביא להם עלוני הבהרת אמת, לפני הוצאת העיתון "אפוק טיימס" בסינית, הייתי מוריד חומר בסינית מאתר האינטרנט מינג-הווי, מדפיס אותו, ומחלק לעובדים הסינים. פעם נתתי לאחד הסינים עלון הוא קרע אותו וזרק אותו ארצה. שאלתי אותו באנגלית (הוא דיבר קצת אנגלית) "מדוע קרעת את העלון וזרקת אותו על הארץ? אם לא רצית אותו יכולת פשוט להחזיר לי אותו". הוא התנצל והתכופף להרים את הקרעים והחזיר לי אותם. המשכנו לשוחח כשאני מנסה להסביר לו שהממשלה בסין שוטפת להם את המוח בשקרים וכי האמת היא שאנשי פאלון דאפא הם אנשים טובים שלא עושים כל רע לאף אחד. בסופו של דבר הוא ביקש ממני עלון כדי שיוכל לקרוא.

פגשתי גם עובדים סינים מעטים מאד שספרו שהמתרגלים בסין משוגעים ועצלנים, לא רוצים לעבוד, וכל היום קוראים בספר, וכמו כן כאילו חיקו את המתרגלים כשהם רועדים בכל גופם ועיניהם ממצמצות. אמרתי להם, שלא יכול להיות שכולם מתנהגים כך, יש אולי כמה שהם יוצאים מן הכלל, היות ולפי אמונתנו אנחנו משתלבים בחיים ובעבודה, ושואפים להיות טובים לאחרים. רוב הסינים אתם דברתי ספרו לי כי המתרגלים בסין הם אנשים טובים, אך הם עצמם לא רוצים לתרגל היות והם מפחדים מהמשטרה. כשאני הולך לחלק את העיתונים באתר הקרוונים בו רבים מהם מתגוררים, העובדים הסינים שמחים כולם ומושיטים יד לקבל את העיתון. מאז שהתחלתי לחלק חומרי הבהרת אמת (למעלה משנתיים וחצי) כולל את העיתון, פגשתי אולי 4 או 5 סינים שלא רצו לקבל את חומרי הבהרת האמת או את העיתון.

לקראת סוף דבריי ברצוני להודות למורה על המתנה שהעניק לעולם ומקווה להיות ראוי לשם תלמיד דאפא בעת תיקון הפא.

תודה למורה, ותודה לכם על הקשבתכם