התנסותי בהבסת מחלה חמורה בעזרת מחשבות נכונות

(Minghui.org)

אני בן 68 וחי בעיר דאליאן. ב- 24 בנובמבר 2004, בשעות אחה"צ חשתי לפתע כאבי בטן עזים. ההרגשה היתה דומה למצב בו האברים הפנימיים בבטני הסתובבו והסתבכו. המצב הזה נמשך מספר שעות. חשתי בחילה אך לא הצלחתי להקיא. כל כך הזעתי שבגדי היו ספוגים בין רגע. הצואה היתה שחורה. האנשים אמרו שזה דימום מהקיבה. לא הצלחתי לאכול דבר במשך 10 ימים וכל מה שיכולתי להכניס היה בקבוק קטן של משקה קל ליום. בלילות לא הצלחתי להירדם. ידעתי שהיו אלה הכוחות הישנים שרודפים אותי, אז פשוט שמרתי על לב הגיוני ומחשבות נכונות. מצב זה נמשך כשבועיים וכעת אני בריא לחלוטין.

התהליך כולו היה באמת קרב בין חיים ומוות. הבנתי ממנו בצורה נוקבת שרק כשאני מאמין בנחישות במורה ובדאפא, שומר על יציבות המחשבות הנכונות ומטמיע את עצמי בפא בכל רגע, אוכל לעבור את המצוקה הזו. לא יכולות להיות לי אפילו מעט מחשבות אנושיות, אחרת יהיה לי מאד קשה לעבור את המצוקה הזו. מטרת שיתוף ההתנסות הזו היא להתקדם בשקדנות ולעודד את אותם מתרגלים שנרדפים ע"י "שד המחלה".

אומר זאת בכנות, בנסיבות רגילות קל לדבר על שיחרור מההחזקה של חיים ומוות, אבל זה לא כל כך קל ברגעים הקריטיים, כשהמחשבות כל כך מורכבות ועזות. לפני שהתחלתי בטיפוח-תרגול סבלתי כארבע שנים מבעיות לב חמורות ונשלחתי מספר פעמים לשולחן הניתוחים. חוץ מזה סבלתי גם מדימומים מטחורים פנימיים וחיצוניים ומצניחת פי הטבעת ובמשך שנים נאלצתי להשתמש בפד (רפידה) כדי להחזיקו במקומו כך שהיה לי קשה להתנועע. לאחר שהחילותי לטפח בפאלון דאפא כל התסמינים האלו נעלמו.

לאחר ארבעה חודשי טיפוח התנסיתי בסילוק קארמה. התסמינים היו דומים לאלו של התקף-לב: הזעתי בכל גופי והיו לי קשיי נשימה, הרגשתי שדוקרים אותי בחזי עם עשרות אלפי מחטים והכאבים היו עזים במיוחד. זה נמשך למעלה משלוש שעות. באותם רגעים אכן שיחררתי את ההחזקה של חיים ומוות והאמנתי בכל לבי במורה, כך שהכל חלף במהירות. מאז הרגשתי שגופי קל ושאני מאוד חזק. כולם אמרו שאני נראה צעיר מגילי, הייתי כמעט בן 60. במהלך המצוקה הזו שעברתי לאחרונה חשבתי לעצמי "עברתי את מבחן החיים והמוות, סילקתי כמעט את כל הקארמה שלי והתמדתי למדי בביצוע שלושת הדברים של תקופת תיקון הפא (שלושת הדברים שהמורה ביקש מהמתרגלים לעשות הם ללמוד את הפא, לשלוח מחשבות חיוביות ולהבהיר את האמת על הפאלון דאפא ועל הרדיפה נגדו). מדוע אני עדיין נרדף ע"י הרוע? מהן ההחסרות שלי?" כשהכאב היה מאוד חזק לא הצלחתי לזוז, או אפילו לדבר.

בשלב זה, שלושת חתני שאינם מתרגלים כבר לא יכלו יותר לעמוד מן הצד וערכו פגישת חירום. "עלינו להיות אחראים לחותננו ואנחנו צריכים לשלוח אותו לבי"ח אם המצב נראה גרוע". כששמעתי את זה התעוררתי פתאום והבנתי שהם מתייחסים אלי כאל אדם רגיל, לא כאל מתרגל פאלון גונג. לפיכך פניתי אליהם בשלווה וברצינות: "אני יודע שכולכם רוצים להיות טובים אלי, אבל הדבר שאינכם מבינים הוא שאני לא אדם רגיל. אני מתרגל פאלון דאפא והמורה שומר עליי. אנא אל תכנסו לפאניקה, אלו הם הכוחות הישנים שרודפים אותי. אם הייתי הולך לבית החולים הייתי מסכים להתפשר עם הרוע, נופל למלכודת שלו ולעולם לא הייתי מצליח לשוב. אנא אל תדאגו בקשר לזה, אני מבטיח לכם שהכל יהיה בסדר."

שלושת הגברים הצעירים ראו את הכנות שבי ואת יושרי, וחדלו לדבר על כך שאשלח לבית החולים. חשבתי לעצמי: "אם אמות, תהייה לזה השפעה רבה על האנשים סביבי, היות והבהרתי להם את האמת וניסיתי לקדם את הדאפא. שכנים רבים ראו את השינויים שחלו בי לאחר שהתחלתי את תרגול הטיפוח, ובנוסף, עדיין לא סיימתי את המשימה שלי. רבים מאנשי העולם שרומו ע"י השקרים של ג'יאנג וסיעתו ממתינים שאבהיר להם את האמת. אולי בגלל המחשבה הזאת, באחד הלילות חלמתי חלום. חלמתי שעל הארץ מונחים שני עורות אנוש. התעוררתי מהחלום ברגע שלבשתי אחד מהם. הבנתי שאולי חיי על פני אדמות הגיעו לקיצם, וכי הכוחות הישנים ארגנו עבורי שאפשוט את עורי האנושי ואעזוב, אבל בגלל המחשבה שהייתה לי, שעלי למלא את משימתי, המורה מאפשר לי ללבוש את העור האנושי ולחזור. באותו רגע הבנתי שאנו המתרגלים המבוגרים לעולם איננו יודעים מתי מגיע הזמן שנועד לנו מראש ולפיכך עלינו להיות יותר שקדנים. טיפוח תרגול הינו דבר רציני. אני זוכר את דבריו של המורה:

"יש קריטריון אחד – שזמן החיים, שהוארך מעבר לתוחלת החיים שהוקצבה, מיועד אך ורק למטרת הטיפוח. ברגע שהמחשבה שלך סוטה אפילו מעט זה יביא לסכנת חיים, כי אורך החיים שלך כבר נגמר מזמן."(ג'ואן פאלון)

במאמר "תזכורת ברורה" (יסודות להתקדמות במרץ) המורה אומר:

"השיטה שלנו מטפחת את הגוף ואת הנפש. המטפח יכול להאריך את החיים שלו כשהוא מטפח. אבל יש אנשים לא מתקדמים כל-כך במרץ בטיפוח השי-ג'יאן-פא ומסתובבים כל הזמן ברמה אחת. אחרי שהם עולים ברמה אחת עם מאמץ רב, הם שוב מסתובבים ברמה ההיא. הטיפוח-תרגול הוא רציני, לכן קשה להבטיח שחייו של אדם לא יסתיימו בזמן שתוכנן במקור."

לכן עלינו להבין שצורת הטיפוח תרגול עבור תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא היא לעשות היטב את שלושת הדברים, באופן שנוכל להתמיד בקצב של תיקון הפא.

במשך התקופה הזו בת היותר מעשרה ימים אכן הבנתי מספר עקרונות וזיהיתי חלק מהחזקות שלי. ברגעי השיא של הכאבי דקלמתי:

"כשקשה לסבול, אתה יכול לסבול את זה. כשזה בלתי אפשרי לעשייה, אתה יכול לעשות את זה". (ג'ואן פאלון)

לאחר מכן הוארתי להבנה שבתקופה הקודמת, זו של הטיפוח האישי, היה מספיק טוב אם האדם הצליח לשאת את הסבל בעת סילוק הקארמה של המחלה וההתמודדות עם המצוקה. אולם בתקופת תיקון הפא הכוחות הישנים הם שרודפים אותי ואינני יכול לשאת ולסבול זאת באופן פסיבי: עלי לסלק את הידיים השחורות ולהתנער מהם כליל, ויחד עם זאת עלי לחפש בתוכי החסרות ולהיפטר מההחזקות שלי. לכן כל עוד אני מסוגל לזוז אלמד את הפא, אתרגל את התרגילים ואשלח מחשבות נכונות. אם לא אוכל לזוז בגלל הכאבים, אדקלם את לון יו (ההקדמה של ג'ואן פאלון) ואת הונג-ין (אוסף הפואמות של המורה), אשמור על לב בהיר ולא אתן לרוע הזדמנות.

בנוסף גיליתי גם את ההחסרה שלי. לפני שהמצוקה הזו החלה, במשך תקופה מסויימת עמוק בתוכי הרגשתי מרוצה עם עצמי עם כל מה שעשיתי, במונחים של עשיית שלושת הדברים כל יום. נעשיתי שאנן. חשבתי שזה לא נורא לשבת, לצפות ולהנות מתוכנית סיטקום בטלוויזיה. במהלך הימים האלו הכל הלך כשורה. כעבור זמן מה הבנתי שהתרשלתי, אז השתפרתי ולאחר מכן הסבל הזה החל בפתאומיות. הוארתי לכך שכשאני מתחיל להתרשל השדים מרוצים, ולכן שום דבר לא קורה, אבל כשאני מתחיל להתמיד, השדים מפחדים, לכן הם מנצלים את הפרצות שלי כדי לרדוף אותי. וזה נגרם ע"י ההחסרה שלי.

הוארתי גם להבנה שאיננו יכולים להתעלם מהתנאים החיצוניים. בתקופה זו חשוב שהמחשבות הנכונות שלי יהיו יציבות והסביבה חשובה גם היא. השדה המשפחתי שלנו מאד חיובי. אשתי ובנותיי המשיכו, כמו תמיד, בלימוד הפא, שיתוף התנסויות ושליחת מחשבות חיוביות. יתר על כן, אנחנו שוקדים על ארגון עמיתינו המתרגלים המתגוררים בסמוך לנו ללימוד פא משותף ללא שום דיחוי. בשיתוף התנסויות אנחנו מנסים כמיטב יכולתינו לדבר ולגלות את מחשבותינו העמוקות ביותר, ואז אנחנו מבינים זאת מנקודת המבט של עקרונות הפא ואנחנו מגלים את ההחסרות שלנו. אף פעם לא הרגשנו שזה מכביד על האחרים היות ומתרגלי דאפא הם גוף אחד. המורה אמר:

"עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו." (הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די.סי.2002)

כל אחד יפיק תועלת מהעיקרון שהשני הואר אליו.

לאחר כשבועיים הייתי במצב נורמאלי לחלוטין. שלושת חתני נדהמו. הורי בעלה של בתי השלישית שבעבר לא האמינו בכוחו של הדאפא, באו לבקר אותי בעצמם ואמרו בהתרגשות ש"פאלון דאפא באמת נהדר".

הבנתי כל כך הרבה מהאירוע הזה ותמיד אזכור אותו במחשבות חיוביות. מעתה ואילך אבצע את כל מה שהמורה יבקש מאתנו לעשות.

"נוח לרגע בשביל המחשבות העצמיות, תוסיף מחשבות חיוביות נתח את הליקויים במפורש, התקדם שוב בלב שלם." (הונג יין 2- "היה הגיוני, התעורר" תרגום לא רשמי).