שני מבחנים של חיים ומוות

(Minghui.org)

חלק ראשון

מר ג'או הוא בן 76, אשתו ג'ו בת 65, שניהם התחילו לתרגל פאלון גונג ב- 1997. הכרתי אותם באפריל 1999, כשביקרו את בנותיהם בגרמניה. אתר התרגול המקומי שלנו היה קרוב למקום מגוריהם, אז הם יצרו קשר איתנו. דיברנו על הרבה דברים, הם השאירו עלי רושם עמוק בצורה האמיתית שהם טיפחו בפאלון דאפא. אחרי שיחתנו, נפגשנו מספר פעמים. הם השתתפו בהצגת פאלון דאפא בעירנו. זמן קצר לאחר מכן הם עברו לעיר אחרת.

בסוף נובמבר 2001 מתרגלים מקומיים נסעו לנמל תעופה פרנקפורט לקבל את פניהם של מתרגלים גרמנים שהשתתפו בעתירה שקטה בכיכר טיאננמן בסין. זאת הייתה עתירה נגד רדיפת מתרגלי פאלון גונג בסין. הופתעתי לראות את מר ג'או ואשתו ג'ו בין מקבלי הפנים. מר ג'או נראה מאד רזה. הוא סיפר לי על הניסיון במבחן החיים והמוות.

ביולי 2001 מר ג'או קיבל כאב בטן פתאומי. הוא לא היה מסוגל לאכול ובמהרה איבד משקל. שתי בנותיו התעקשו שהוא ילך לבית חולים, אבל ג'או סרב, בגלל שהוא האמין שכמתרגל דאפא הוא לא יחלה, ואסור לו לפגוע בשם של דאפא. אבל בריאותו המשיכה להתדרדר, ולבסוף הוא לא היה מסוגל לזוז. בתו הבכורה תכננה לתת לג'או גלולות שינה כדי שתוכל לשלוח אותו לבית חולים ברגע שיירדם. אבל ג'ו, אשתו, גילתה את המזימה ועצרה אותה. בתה נתנה לה הזהרה אחרונה: "אם אבא ימות, אנתק את קשריי איתך." ג'ו הושפעה מביתה, וג'או גם חשב פעמיים: "מה יקרה אם לא אלך לבית חולים ואמות? איך נסביר זאת למשפחה? הם יחשבו שמתתי כתוצאה מתרגול פאלון גונג. למרות זאת, ללכת לבית חולים זה נגד רצוני. זה כה קשה!" הוא שאל את אשתו ג'ו:"אם אמות, מה יהיה איתך?" ג'ו אמרה:"אני אתמודד עם זה." כששמע זאת, ג'או נעשה עצוב. הוא הרגיש שמבחן החיים והמוות מתקרב. כמה מתרגלים שמעו את הסיפור וחשבו שהוא צריך ללכת לבדיקה בבית חולים. אם אין לו החזקה, אז הכל צריך להיות בסדר. אם הוא לא ילך, המתחים במשפחה יחריפו. לבסוף ג'או הסכים ללכת.

ג'או היה מאוד חולה ולקחו אותו לבית חולים באמבולנס. אחרי הבדיקה, הרופא אמר לבנות של ג'או: "אין תיקווה. הוא נמצא בשלבים סופניים של סרטן המעי הגס." הבנות לא היו מסוגלות לספר להורים על האבחנה, ושמרו את זה בסוד. אבל הן התחננו לאלהויות ולמאסטר לי הונג ג'י שיגנו על אביהם. המצב של ג'או היה חמור, הרופאים מצאו גם נקודות מבריקות בכבד, ולא היה להם מושג מה הם. הרבה מומחים בתחום הרפואה, כולל כמה מארה"ב, הגיעו לבית חולים לבדוק את ג'או. הם החליטו לעשות ניתוח. הבנות של ג'או מיד הסכימו לניתוח כשראו ניצוץ של תקווה. ג'או הרגיש משא כבד בליבו. הוא המשיך ללמוד את הפא, דיקלם את הונג-יין (ספר השירים של המורה), ושלח מחשבות נכונות. החברים המטפחים ביקרו ונתנו לו כלי חרס מלא בפרחי לוטוס יפים. הם שלחו מחשבות נכונות עם ג'או. מתרגל עם עין שלישית פתוחה אמר לג'או שפאלון מסתובב במהירות בתוך גופו וחומר שחור מסולק. כשג'או שמע זאת, הוא התעודד. בעבר, הוא הרהר לפעמים אם מאסטר לי עדיין משגיח עליו. שליש מהמעי הוסר בניתוח. עדיין הוא לא היה מסוגל לאכול ונשאר מאד רזה. ג'או הבין שהוא צריך לעזוב את בית החולים. אחרי פחות מחודש בבית חולים הוא הלך הביתה. מעט אחרי, הבריאות של ג'או השתפרה באופן מפליא, משקלו עלה ל- 60 ק"ג. המשפחה לא האמינה. אם הוא לא היה מתרגל פאלון גונג כנראה הוא היה כבר מת.

כמה חודשים אחר כך, באפריל 2002, ג'יאנג זמין ביקר בגרמניה. למרות שהיה מקפיא , מר ג'או ואשתו השתתפו בכל העתירות השלוות שאורגנו על ידי מתרגלי דאפא. מי היה חושב שכמה חודשים לפני ג'או נאבק על חייו? ניסיונו האישי שוב אימת את כוח הדאפא לציבור.

חלק שני

בסביבות השנה החדשה של שנה זאת, ראיתי את ג'או במפגש שיתוף התנסויות עם מתרגלים אחרים. שמעתי ממתרגלים שבנובמבר האחרון ג'או ואשתו הלכו לניו יורק להשתתף בועידת פא ולהבהיר את האמת, והיה להם הכבוד לראות את המורה בפעם הראשונה. כשפגשתי אותם בפעם הזאת , הם חייכו ואמרו לי שהם ראו את המורה שלוש פעמים. פעם אחת כששניהם הבהירו את האמת ברחוב, מכונית עצרה ליד. כאשר הדלת נפתחה, המורה בירך אותם עם חיוך עדין והושיט יד ללחוץ את ידם. "התרגשתי ודמעות זלגו תכף מעיניי" אמר לי ג'או בהתרגשות.

הבחנתי שגא'ו נראה טוב מאד אבל מאד רזה. שאלתי אותו למה. הוא הנהן אבל לא אמר כלום, ונראה שיש אבן על ליבו. ג'ו אמרה לי: "בשנה זו (2004) הוא עבר מבחן נוסף של חיים ומוות. זה היה מאד קשה." הופתעתי לשמע זאת.

ג'או אמר שאחרי שהוא עבר את המבחן הראשון, המצב הבריאותי שלו היה די טוב בשנה הראשונה. אבל במרס 2004, פתאום הוא לא היה יכול ללכת עוד, והיה צריך ללכת לשירותים לעיתים תכופות. הוא איבד משקל רב. בתו התעקשה שהוא ילך לבית חולים. הוא אובחן כחולה סוכרת ומאד מיובש. מדד הסוכר בדם הגיע ל- 600 כשאצל בנאדם נורמאלי זה בערך 100. בתו אמרה לרופא שג'או סבל מסרטן מעי הגס לפני שלוש שנים. בפעם הזאת היה לו סוכרת חמורה וסרטן הכבד. הרופא נזף בבתו שלא דאגה שייבדקו אותו ויטפלו בו בשלוש השנים האחרונות. בפעם הזו הוא היה צריך ניתוח להסרת הסרטן מהכבד.

כאמצעי זהירות הוא נדרש לעבור בדיקה פיזית מקיפה. להפתעתו, הם מצאו תאי סרטן גם בריאות. הרופא אמר שצריך לטפל בג'או בכימותרפיה תחילה כדי להסיר את סרטן הריאות ולאחר מכן ייבצעו ניתוח כדי להסיר את הגידול מהכבד. בחודשיים הבאים הוא עבר מספר בדיקות שהתישו אותו ואת משפחתו. בנותיו התלוננו באוזני הרופא באופן קבוע אבל עדיין אי אפשר היה לבצע את הניתוח. ג'או ואישתו הבינו שזה יכול להיות רמז מהמורה שהוא לא באמת צריך לעבור ניתוח, אבל בנותיו התעקשו שהוא יעבור כימותרפיה. ג'או היסס אבל לבסוף הסכים לעשות כימותרפיה.

אחרי חודשיים של כימותרפיה, ג'או הרגיש מאוד לא בנוח אבל באופן בלתי צפוי היה במצב רוח טוב. אפילו החולים הצעירים שעברו טיפול כימותרפיה דומה לשלו היה להם קשה לצאת מהמיטה. הוא אפילו היה יכול לצאת לתרגל עם חבריו המתרגלים ולחלק חומרי הבהרת אמת אפילו שמזג האוויר היה קר מאוד. הוא קרא את ספרי הדאפא ושלח מחשבות נכונות כל יום. במהלך זמן זה, הוא וג'ו עדכנו שינויים בלמעלה מ- 40 ספרים. משפחתו ראתה את ההבדל בינו לבין חולים אחרים שעברו כימותרפיה, והם ידעו שזה בגלל התרגול בפאלון גונג. אחרי חודשיים של כימותרפיה, הרופא נלחץ כשגילה שבמקום שהכבד יתכווץ הוא התרחב. כשבנותיו שמעו את החדשות הם נעשו מדוכאות ואיבדו תקווה. אשתו חשבה שזה עוד רמז מהמורה. מתרגל לא צריך להיות חולה, וזו הייתה תמונה מוטעית. היא זרקה את כל התרופות שלו, וגם את צמחי המרפא שקרוביו נתנו לו. ג'או הבין שהמורה מחכה שהוא ישפר את הבנתו, הוא עצר את הכימותרפיה מיד. הרופאים הרימו ידיים וידעו שניתוח לא יעזור במקרה שלו.

פחות מחודש אחרי שג'או חזר הביתה, הוא החלים באורח נס, מבלי שייקח שום תרופה. מדד הסוכר בדם היה נורמאלי. כשהרופאים שאלו על מצבו, בנותיו ענו בשמחה: "הוא החלים!" הרופאים לא יכלו להאמין. אחרי שהבריא, בנובמבר האחרון, ג'או וג'ו החליטו ללכת לניו יורק להשתתף שם בפעילויות להבהרת אמת. בנותיו עדיין דאגו לבריאותו. הוא אמר להן:"אני לא הולך לחופשה אלא להשתתף בועידת פא ולאמת את הפא. המורה בטוח יגן עלי."

ג'או דיבר על מצבו בניו יורק: "הייתי אנרגטי, השתתפתי בועידת פא, וחילקתי חומרי הבהרת אמת ברחוב. שמחתי באופן מיוחד לראות את המורה שלוש פעמים. כאשר המורה לחץ את ידי, דמעות זלגו מעיניי. המורה הרחום שלנו הגן עלי פעם אחרי פעם ועזר לי לעבור משברים קשים."

מתרגל ליווה את ג'או וג'ו מארה"ב בנסיעה לביתם. בנותיהם מיהרו לראות אותם ודאגו. ברגע שראו את אביהם קורן מבריאות טובה, מלא באנרגיה ונראה טוב יותר מבעבר, שתיהן צעקו מליבם: "פאלון דאפא באמת נפלא!"

חלק שלישי

שאלתי את מר ג'או על הבנותיו משני הניסיונות של חיים ומוות. הוא אמר ששני המבחנים הם כדי לבדוק כמה הוא באמת נחוש ומאמין במורה ובדאפא. הוא חונך והושפע על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית זמן רב, ולא האמין בקיום יצורים שמימיים. הוא קיבל את הפא והתחיל לתרגל בגלל שגילה שהמחלה הכרונית של אשתו נעלמה אחרי שהתחילה לתרגל פאלון גונג ושהספר ג'ואן פאלון הוא טוב. אבל תמיד היה לו קשה להבין חלקים מסוימים מהספר. אפילו שעבר את המבחן הראשון של חיים ומוות, היו עדיין דברים שהוא לא היה יכול להבין. הוא עדיין חשב שחייו היו בסכנה גדולה אם הוא לא היה הולך לבית חולים ושהמדע עדיין שיחק תפקיד בהישרדות שלו. זה בדיוק בגלל אמונתו המהוססת שגרמה לו לעבור ניסיון שני של חיים ומוות. בהתחלה הוא עדיין קיווה לחסל את התאים הסרטניים בעזרת כימותרפיה ועדיין חשב שניתן לפתור את הבעיה בדרכים רגילות. עכשיו הוא הבין שאם התאים הסרטניים היו מחוסלים על ידי הכימותרפיה הוא היה שוב מסתמך על המדע. כעת הוא מבין בצורה ברורה את חמלת המורה. המורה השתמש בשיטה זאת לשפר את הבנתו. באמצעות המבחן השני יש לו אמון מלא בדאפא.

כאשר מדברים על הרדיפה של הכוחות הישנים, מר ג'או אמר שלקח לו זמן רב להבין את הנושא. במבחן הראשון של חיים ומוות, הוא לא הבין את הרדיפה של הכוחות הישנים בכלל. הוא רק חשב שהוא לא נחוש מספיק ונשאר באותה רמה מבלי להשתפר, וכאשר יגיע זמנו הוא ימות. לדוגמא, מתרגל שאל אותו למה מצבו כה חמור בזמן שהכוחות הישנים מחוסלים בכמויות כה גדולות בהתקדמות תיקון הפא. למרות שידע שהמורה מתקן את הפא של היקום כולו, בנושא של "מחלה" זה לא היה ברור לו אם זאת באמת מחלה, סילוק קארמה, או הרדיפה של הכוחות הישנים. מאוחר יותר באמצעות לימוד פא ושיתוף התנסויות, הוא הבין בהדרגתיות שגוף של מטפח משתנה בעקביות על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה, שבקלות מפרק פתוגנים שמדביקים אנשים רגילים וגורמים שליליים. לכן מתרגל לא נעשה חולה. הוא הבין גם שכמתרגל ותיק שתמיד נתן דגש על לימוד פא והיה לו הבנה די טובה של הפא, זה לא זה שהוא לא היה נחוש, אז לא צריך להיות לו הרבה קארמה. הוא הבין אז שהקושי נבע מהכוחות הישנים. לאחר שהבין שהכוחות הישנים מנצלים את החולשה של חוסר אמונה מספקת כדי לרדוף אותו. הם ניסו לערער את אמונו ואמונם של אחרים בדאפא באמצעות מחלה סופנית, הוא הרגיש בר מזל לעבור מבחן זה תחת הגנת המורה הרחום.

מר ג'או דיבר על הבנתו על תיקון הפא. הוא יודע שאדם לא יכול להיות תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא רק על ידי הדגשת הטיפוח האישי. אנחנו צריכים לטפח את עצמנו, אבל יותר חשוב - אנחנו צריכים להציל יצורים חיים. הבנה זאת לא קל לבצע. תיירים מסין תמיד מבקרים בעירו. הוא חשב שזה יהיה קשה מדי לספר להם את העובדות, כי מוחם מלא רעל מהתעמולה. אז חוץ מכמה מקרים הוא לא התלהב לדבר איתם. כשמתרגלים חילקו פלאיירים, הוא שלח מחשבות נכונות במקום להבהיר את האמת פנים אל פנים. הוא אפילו קיווה שראש הרשע ושותפיו ימותו כדי שאנשים יתעוררו לאמת. הוא אמר שכל המחשבות האלה, שהסתמכו על השינויים בחברה האנושית, היו מוטעים. במהלך נסיעתו למנהטן הוא קיבל השראה גדולה על ידי המומנטום העצום של תיקון הפא, והבין את תפקידו וחשיבותו. במהלך אותו שבוע, הוא הלך עם מתרגלים נוספים לכניסות של רכבות תחתיות לחלק חומרי הבהרת אמת. הוא התאכזב כשסינים לא לקחו את החומרים. אחרי שקרא את תשעת הדיונים על המפלגה הקומוניסטית הסינית, הוא הבין למה הסינים הורעלו בצורה חמורה. גם הוא חונך על ידי המפלגה הקומוניסטית, רוסן והורעל על ידי האידיאולוגיה. הוא הבין שהיצירה וההתפתחות של המפלגה הקומוניסטית היו תכנון של הכוחות הישנים. המטרה הייתה למנוע את תיקון הפא ולהשמיד יצורים חיים. הוא הבין את אחריותו ורצה להציל את הסינים שרומו.

אחרי שסבל משתי המצוקות הבין מר ג'או שהיה קשור מדי למשפחתו. הוא יותר מדי דאג לגבי עמדות משפחתו ולא התייחס לדברים על בסיס הפא. לפעמים, כשהיה במצב רוח רע ולא הרגיש טוב, הוא האשים את אשתו ג'ו על שלא נהגה בחמלה אלא הסתכלה על דברים רק מנקודת מבטה. הוא מרגיש שהמפתח לטיפוח הוא לשחרר את ההחזקה לאנוכיות. להיות אנוכי זה הבסיס ליקום הישן וזה הדבר הכי כואב וקשה לוותר עליו. האנוכיות מטילה את ההגבלה הגדולה ביותר על מתרגלים, מכיוון שזה מגיע מרמות מאוד מיקרוסקופיות של החיים. אם מתרגל לא מסתכל פנימה, זה משקף את האנוכיות שלו. הוא כעת מבין יותר ברור שמתרגלים צריכים תמיד לטפח את עצמם ולהסתכל פנימה על ההחסרות בכל מצב.