(Minghui.org)

גברת ליאנג ג’יאן-הואה היתה בת 54 והתגוררה בעיר הרבין, מחוז היילונג-ג’יאנג. היא סבלה ממחלות לב רבות והיתה על סף מוות. בנקודה קריטית זו בחייה, מישהו הכיר לה את הפאלון דאפא והיא הבריאה זמן קצר לאחר שהתחילה לתרגל. היא הפיקה תועלת מהדאפא ממש מתחילת התרגול והרגישה מאוד רגועה ובריאה, הרגשה שמעולם לא חוותה. ב-20 ביולי 1999 המשטר הקומוניסטי הסיני התחיל לרדוף את הפאלון גונג. ליאנג ג’יאן-הואה, ביודעה שבאמת הפיקה תועלת מתרגול הדאפא, סירבה לוותר על הדאפא והמשיכה את התרגול בביתה.

בספטמבר 2002, המשטרה האזורית שלחה בכפייה את ליאנג ג’יאן-הואה לקבוצת חינוך מחדש במחנה עבודה וואן-ג'יאה בעיר הרבין. כששוחררה מספר ימים אחר כך היא היתה אדם שונה. היא היתה לגמרי לא רציונאלית והתחילה להשמיץ את המורה שהציל את חייה ונתן לה את הדאפא. במקביל היא התייחסה לסוהרים שרדפו אותה והכריחו אותה לומר שקרים ולעשות דברים רעים – כאל מסייעיה. כשראו זאת חלק מעמיתיה המתרגלים, הם נעצבו מאד וניסו לשכנע אותה לחזור בה, אך היא סירבה ובמקום זאת התדרדרה אף יותר בנתיב הבילבול.

חודשיים אחר כך, מפקדי הסוהרים מהקבוצה ה-12 של מחנה העבודה אירגנו כיתת שטיפת מוח נוספת כדי להשמיץ את הדאפא וליאנג ג’יאן-הואה ומתרגלים נוספים עם נקודות מבט מעוותות כתבו עבורה את נאומיהם. ליאנג התחילה לדבר בפגישה שנערכה בתת קבוצה 4. היא קראה מספר שורות מנאומה ובאותו רגע נראה שהלשון שלה נתקעה מחוץ לפיה, היא לא יכלה יותר לדבר וקצף יצא מפיה. כשראו זאת הסוהרים ושאר האנשים הם היו המומים מפחד, חלקם אף התחילו לצרוח. כעבור זמן מה הגיע רופא והוציאו את ליאנג מהקבוצה ה-12. לאחר מכן מספר אנשים הגיעו וסיפרו שליאנג נפטרה בפתאומיות.

הסוהרים והמפקדים מהקבוצה ה-12 היו מזועזעים מהאירוע. מאותו יום הם כבר לא הכריחו אנשים לכתוב חומרים משמיצים. הם גם נסוגו מנאומים שנכתבו על ידי אלו שהבנותיהם מוטעות.