על הפרעות בביצוע עבודת הדאפא – נוכל להקרא תלמידי דאפא רק כאשר נלך בעקבות הנחיות המורה

(Minghui.org)

כשהלכתי לאחרונה עם אשתי, גם היא מתרגלת, להדביק כמה שלטים לגבי "תשעה דיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" והפרישה מהמפלגה הקומוניסטית הסינית, הייתי קצת מודאג בנוגע לבטחוני בדרך הביתה, וכאב קהה התפתח בקיבתי. שלחתי מיד מחשבות נכונות לסלק את הגורמים הרעים, הידיים השחורות, הרוחות הרקובות וצל הרפאים אשר רודפים אותי. הכאב נעלם די מהר.

אבל כשהגיעה השעה לשלוח מחשבות נכונות בחצות, שוב כאבה קיבתי והכאב התגבר בפתאומיות. אשתי סייעה לי בשליחת מחשבות נכונות להתנגד לרדיפה, אך נאלצתי לעבור לתנוחת שכיבה ללא תנוחות ידיים. בתחילה הכאב היה נסבל, אך אחר כך הוא התפשט מהרגליים ועד לצואר. נאנחתי, אחר כך גנחתי, והכאב לא עבר.

אשתי לא הלכה לישון, סייעה לי במחשבות נכונות, אך הכאב המשיך להתגבר. עם שחר המצב לא השתפר כלל. כששלחתי מחשבות נכונות הדגשתי שאני מתרגל דאפא של תקופת תיקון הפא והתנגדתי לכל רדיפה הנובעת מהחסרותי. אף אחד אינו זכאי לבחון אותי, כי יש לי את המורה ואת הפא, והמורה ינחה אותי. הסטנדרטים שלי הם של מתרגל דאפא, ואינני מקבל או מאשר שום צורה של רדיפה.

למרות זאת התבוננתי בהחסרותי: גיליתי שיש לי החזקה להשוות את עצמי עם מתרגלים אחרים. לעיתים קרובות הרגשתי שעשיתי יותר ממתרגלים אחרים את "שלושת הדברים" שהמורה דיבר עליהם. התפארתי בפני מתרגלים אחרים שאינני משתרך בתיקון הפא, ושהפא-שן של המורה לא יהיה עצוב למראה מעשי. הפכתי להיות קשור להתפארות. ההזדמנות של הכוחות הישנים לרדיפתי היתה שלא הייתי קפדן עם עצמי ולא ניסיתי לתקן את עצמי. הייתי נחוש להפטר ביסודיות מהחזקה זו.

יותר מאוחר גיליתי החסרה גדולה נוספת: כשלמדתי את הפא, היתה לי מחשבה לא ברורה שחמקה מיד עם הופעתה. כאילו חשבתי שהמורה מתפאר. בהתחלה חשבתי שזו קארמת מחשבה, אך עתה אני נוכח שזו החסרה, שלא כיבדתי את המורה ולא האמנתי ביציבות בדאפא. הייתי נחוש לסלק את זה באמת.

עם ההכרה בהחסרותי חל שיפור במצבי, אך באותו ערב עוד לא נעלם הכאב ולא היה לי תיאבון, ולמחרת עם שחר אשתי אמרה שאני נראה לא טוב וכחוש. בצהריים נוכחתי שכיוון שלא התנגדתי ביסודיות וביציבות לרדיפה של הכוחות הישנים, הפרדתי עצמי באופן מלאכותי מהמורה והזנתי את הרוע. למדתי את הפא של המורה, אך לא באמת יישמתי אותו.

אמרתי לעצמי שעלי להיות עם הכרה עיקרית (ג'ו אי-שה) חזקה. הפא של המורה הופיע במוחי. חשבתי שעלי ללכת בדרך שהמורה תכנן עבורי להצלת יצורים חיים, ועלי לצאת מחר לחלק את "תשעה דיונים". כשמחשבה זו הופיעה במוחי הבנתי מה הכוונה ב"טוב או רע באים מהמחשבה הרגעית הזאת". גופי החל להחלים במהירות. יכולתי לקום וללכת. אף שגבי כאב למדי ועדיין הרגשתי חלש, כוח בלתי נראה תמך בגופי.

אני מודה למורה על נדיבות ליבו. למחרת, עשיתי מה שמתרגל דאפא בתקופת תיקון הפא צריך לעשות.