על מתרגלים לעזור אחד לשני ולחתור קדימה בחריצות

(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית השניה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין מאז התחלתי לתרגל בפאלון דאפא (בשנת 1996) אני בריא, מאושר ועליז בזכות טיהור הלב. לפני כן כאילו החלקתי מטה ללא הכרה אל תוך תהום, וסבלתי מכאבים בגופי ובלבי. כשאני נזכר בהתנסויות שלי בהקשר לחברה הנוכחית, אני מתחלחל מעד כמה מסוכן היה מצבי הקודם. התחלתי לדאוג לאנשים שהתנסו במצבים דומים, וקיוויתי שהם יזכו באושר מהדאפא כפי שזכיתי אני.

ניצלתי כל הזדמנות כדי לקדם את הדאפא ולהבהיר את האמת ליצורים חיים. באותו הזמן יצרתי קשר עם מתרגלים רבים אחרים כדי להיפגש ולשתף בהתנסויות שלנו בטיפוח, ולעזור אחד לשני ולהשתפר יחד. מתרגלי דאפא הם גוף אחד, ושיפור של היחיד יכול לשפר את השלם. הסביבה של השלם יכולה להמריץ את ההתקדמות של כל אחד בפא. זה יכול להשמיד מאמצים של יצורים מרושעים בממדים אחרים המתמרנים בני אדם רעים להזיק לדאפא, מה שיאפשר כתוצאה מכך לאנשים נוספים את החופש להתעורר ולהינצל. אני כותב זאת כעת כדי לפרט בפני המורה ומתרגלים עמיתים על ההתנסויות שלי בכמה תחומים.

לימדו את הפא בקבוצה והשתפרו יחד. כאשר מישהו עוזר לאחרים, הראשון שמרוויח הוא אותו אדם עצמו

המורה אומר בהרצאות רבות שלימוד הפא בקבוצה והשתתפות בוועידות פא הם חשובים. הוא ציין שזוהי סביבה שלא כדאי למתרגלים להיפרד ממנה. במשך הטיפוח שלי הרגשתי בצורה עמוקה שזה אכן כך. לפני שהרדיפה החלה ב-1999 הרגשתי שאני משתפר במהירות כשלמדתי את הפא ותרגלתי את התרגילים בקבוצה כל יום. השינוי בגופי היה טוב. אולם מאז שהרוע מנסה להרוס את הפאלון גונג, אני לפעמים מרגיש שאיבדתי את הסביבה הטובה הזו של הקבוצה. מאז אני מתרשל לפעמים בקלות. בעבר ראיתי שכמה מתרגלים החלימו במהירות  ממחלות קשות אחרי שתרגלו בקבוצה. אך כיום, תחת הלחץ הכבד של הרדיפה ע"י המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס), הם אינם יכולים להמשיך וללמוד את הפא או לתרגל את התרגילים, ובוודאי שלא לחתור קדימה בחריצות. המחלות חזרו. מתרגלים אחדים איבדו את חייהם בשל עינויי המחלות שארגנו הכוחות הרשע.

כמי שגר בסין בזמן הרדיפה, הרגשתי בבירור הפרעה חזקה כשלמדתי את הפא. לעתים קרובות נדרשו לי יותר משעתיים לסיים הרצאה אחת. כשתרגלתי את התרגילים, לעתים רחוקות הגעתי למצב של שקט. הבנתי שזה נובע מחוסר לימוד בקבוצה. לכן החלטתי ליצור סביבת לימוד בקבוצה. אם למדתי רק אני בבית, הקראתי את הפא למשפחתי כשזה היה אפשרי. לפעמים יצרתי קשר עם מתרגלים אחרים כדי ללמוד יחד את הפא. בעשותי כך, הרגשתי בבירור שאני מסוגל להתרכז בזמן לימוד הפא.

אולם הדברים תמיד לא 'הלכו חלק'. כשהקראתי את הפא לאשתי בבית, לפעמים הופיעה הפרעה. אשתי הייתה יכולה לכעוס פתאום ולומר: "אל תקריא לי את זה. אני ממילא לא אקשיב לזה". היא אפילו אמרה דברים גרועים יותר. כשזה קרה, הרגשתי רע מאד בלב. חשבתי לעצמי שאם מישהו היה מקריא לי את הספר בזמן שאני מבצע את המטלות בבית, הייתי מאושר מאוד. אך הבנתי במהירות שהעניין הזה מכוון ללב האנושי שלי. מצד אחד, סידרתי את מחשבותיי מחדש, ומצד שני שלחתי מחשבות נכונות כדי לסלק את האלמנטים המרושעים במימדים האחרים שהשפיעו עליה. לא החמצתי אף הזדמנות להקריא לה את הפא.

היו לי התנסויות דומות עם מתרגלים אחרים. הקיץ הזה שמעתי שמתרגלת שהכרתי היטב אינה מתמידה. התגברתי על מכשולים רבים כדי ללמוד איתה את הפא. הרשויות אסרו את בעלה באופן בלתי חוקי כיוון שתרגל את הדאפא והיא נשארה בבית עם בנה. כיוון שלא הייתה חרוצה, השכנים שלה ביקשו ממנה לעתים קרובות לשחק איתם במא-ג'ונג (משחק סיני מסורתי). בנה לא הצליח להמשיך בלימוד הפא גם כן. לכן הלכתי לביתה לעתים קרובות כדי לברר לגבי מצבו של בעלה ולעודד אותה ואת בנה ללמוד את הפא. רק אז היא ויתרה על משחק המא-ג'ונג. לפעמים הייתה לה החזקה לפחד. כשביקרתי אותה היא לא נתנה לי להיכנס פנימה. במקום זאת, היא יצאה אלי ודיברה אתי זמן מה. לפעמים היא הייתה מכניסה אותי לחדר שלא מרצון, ואז למדתי את הפא איתה ועם בנה. זה היה באמצע קיץ חם. כדי לשמש דוגמא טובה, ישבתי תמיד זקוף עם שתי רגליים מצולבות בתנוחת הלוטוס כל זמן שהותי שם. זיעה כיסתה את גופי, אך זכרתי כל הזמן שאני עושה זאת כדי לעזור להם. אחרי הימים אלה, בעודי לומד את הפא בכל סביבה שהיא, שמרתי באופן עקרוני על התנוחה הנכונה כשגבי זקוף ושתי רגלי מצולבות. אני זוכר שכשהלכתי בזמנו לביתה ללמוד את הפא, זה היה מלווה בקשיים גדולים, כאילו גרמתי לה אי נוחות גדולה ורציתי ממנה דבר מה. כמובן שהרגשתי כך כיוון שעדיין היו לי עדיין מושגים אנושיים. כשהבנתי שיש לי את המחשבות האנושיות האלה, נפטרתי מהן. מאוחר יותר בנה הפסיק להשתתף בלימודי הפא כיוון שהיה עסוק בשיעוריו בבית הספר. אחר כך, היא הפסיקה את לימוד הפא שלנו בתירוץ שהיא פוחדת שהשכנים שלה ירכלו על נוכחותי שם. אני מנסה כעת למצוא מתרגלת (אישה) אחרת שגרה בסמוך, כדי שתלך ללמוד איתה בביתה. כל שבועיים אני מתקשר אליה לשאול על לימוד הפא שלה ואם היא זקוקה לעזרה כלשהי.

היה מקרה נוסף שנגע בי עמוקות. מתרגל עמית אחד היה מפקח בעבודה. הוא היה מאד עסוק ולעתים קרובות הגיע מאוחר מאד הביתה. לא נשאר לו זמן ללמוד את הפא, לשלוח מחשבות נכונות, או להבהיר את האמת. דאגתי לו מאוד. צלצלתי אליו לעתים קרובות כדי לקבוע פגישה וללמוד את הפא ביחד. הלכתי גם לביתו כדי לעודד אותו ללמוד יחד עם משפחתו (כמה מבני משפחתו היו מתרגלים). תחילה הוא סירב בנימוס: "אני עם המפקח שלי", "אני עם חברים", "אני עסוק". במקרים רבים המושגים האנושיים שלי אמרו לי שאיני יכול להתקשר אליו עוד לעולם. לבי התלונן: "מה הוא כבר עושה שהוא יותר חשוב מלהיפגש כדי ללמוד את הפא?"

מאוחר יותר הבנתי שזוהי מחשבה אנושית שעלי להיפטר ממנה. אמרתי לעצמי: "אמשיך להשתפר ללא הרף וגם אעודד אותו לעשות היטב את שלושת הדברים. כשהרגשתי שדברים נעשים קשים, ביקשתי ממתרגל שבטחתי בו ללכת לביתו. יותר מכך, שיתפתי בדאגתי מתרגלים אחרים שהכירו אותו היטב. כולנו הסכמנו שעלינו לעזור לו לעתים קרובות וליצור איתו קשר.

בעזרת המאמצים של כולנו, הוא בפירוש השתפר בטיפוח שלו. הוא החל לקבל בברכה מתרגלים בביתו כדי לשתף התנסויות. יום אחד הסכמנו להיפגש בביתו בערב כדי ללמוד את הפא. אולם אחה"צ, הקאתי פעמיים והרגשתי נורא. מאוד רציתי לישון בבית ולחשוב על המשך היום מאוחר יותר. אך כשנזכרתי שעלי לעזור למתרגלים עמיתים בלימוד הפא, ידעתי שעלי ללכת ולא חשוב כמה נורא ארגיש. לא יכולתי  להחמיץ את הפגישה. שלחתי מחשבות נכונות ואספתי את האנרגיה שלי. כשהגעתי לביתו ללמוד את הפא ולשלוח מחשבות נכונות, ישבתי כרגיל עם גב זקוף ושתי רגליים מצולבות. כעבור זמן מה, סימני המחלה נעלמו. הרגשתי שהאנרגיה בגופי זורמת במהירות. זו הייתה הרגשה נהדרת.

לפתע הבנתי משהו. המורה אמר:

"במצבים האלה צריך להיות לכם ביטוי הסובלנות, הנדיבות וההרמוניה של תלמידי דאפא. עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו." (הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. 2002)

זכיתי בהבנה חדשה לגבי מילים אלו. באתי כדי לעזור למתרגל עמית, אבל בסופו של דבר הייתי אני הראשון שהרוויח מכך. משפחות של מתרגלים עמיתים בוודאי מרוויחות מכך גם כן. פעם אחת תכננתי שמתרגלים אחרים ילכו לביתו כדי ללמוד את הפא ולשתף בהתנסויות. כשציטטתי מהפא של המורה, הוא התרגש מאד וקרא לשאר בני משפחתו לבוא ולהקשיב לפא וללמוד ממנו. הוא סיפר לי אחר כך שכשדקלמתי את הפא, העין השמימית שלו ראתה אינספור בודהות, טאואים ואלוהויות שבאו לשם כדי להקשיב לפא. הם היו מאחורי כל ממד, שכבות על גבי שכבות. המתרגלים כולם הבינו שהמורה נתן לו לראות את המחזה הזה כדי לעודד את כולנו לחתור קדימה בהתמדה.

לפעמים נפגשתי עם מתרגלים שונים בבוקר, בצהריים ובערב. החלפנו מידע ושיתפנו בהתנסויות. לא משנה כמה אנשים נכחו, תמיד ציטטנו, קראנו ולמדנו את ההרצאות ואת הכתבים של המורה. הצבתי את לימוד הפא בראש סדר העדיפויות. עלינו ללמוד את הפא כקבוצה, ולשלוח מחשבות נכונות ביחד. מחצית מן הזמן הוקדש לכך, והמחצית השנייה  - לשיתוף התנסויות. כולנו הרגשנו שהתוצאות טובות מאד.

ספקו מידע עדכני, מפורט, ומדויק אודות התנסויות המיועדות לאתר מינג-הווי/קלירוויסדום

לעתים קרובות תיעדתי את המידע אודות מאמצי הבהרת האמת באזורנו באופן כרונולוגי. שלחתי את הדיווחים לאתר מינג-הווי/קלירוויסדום, כך שנוכל להשתפר כקבוצה גדולה. באוקטובר 2000, אחרי שהתגברנו על מכשולים רבים, ארגנו ליותר מ- 30 מתרגלים נסיעה לכיכר טיאן-אן-מן. הצגנו שלט כדי לאמת את הדאפא. אחרי שנעצרנו, מחצית מאיתנו השתחררו מהמעצר תוך שבועיים. חזרתי באותו היום וכתבתי מיד שני דיווחים מפורטים לאתר מינג-הווי/קלירוויסדום. אחרי שאתר מינג-הווי פרסם את המאמר, תחנת הרדיו העולמית של הפאלון דאפא שידרה זאת גם כן. מתרגלים רבים שמעו את החדשות והלכו לכיכר טיאן-אן-מן.

פעם אחת, במהלך הטיפוח שלי, החלקתי ונפלתי כשאימתתי את הפא. כתבתי על נייר את הלקח שלמדתי כדי להציע זאת כנקודת התייחסות למתרגלים אחרים, כדי שיוכלו לפעול טוב יותר ושתהיה להם דרך קלה יותר. בכל פעם שהבנתי משהו, כתבתי זאת. כמה מהדברים שכתבתי לא נשלחו לאתר, אך לא התייאשתי. חשבתי שמאמרים אלה היו המסקנות של ההתנסויות שלי באימות הפא. תהליך הכתיבה של המאמר הוא גם תהליך בו אני יכול להביט בעצמי ולאמוד את עצמי מול הפא. כשכתבתי, יכולתי לחשוף דברים שדרשו תיקון בהתאם לפא. כתיבה היא תהליך של שיפור ההבנה שלי את הפא.

כאשר קרה מאורע כלשהו, כמו מתרגלים מקומיים שנאסרו, התעדכנתי במהירות בפרטים ושלחתי את המידע לאתר מינג-הווי. ראיתי בזה אחריות חשובה. זה היה בסדר אם לא יכולתי להשיג את הפרטים מייד ( אולם המידע היה צריך להיות מדויק. אם היה משהו שלא הייתי בטוח לגביו, לא כללתי אותו בדיווח. אימתתי את המידע לפני שהשתמשתי בו). כאשר מתרגלים עמיתים ראו את המאמר, הם שלחו מחשבות נכונות כדי להציל ולחזק את המתרגלים העצורים. לאחר מכן המשכתי לברר את הדברים. כאשר הופיע מידע חדש, תיעדתי אותו ושלחתי לאתר מינג-הווי. בעקבות המאמרים ששלחתי, לפחות ארבעה מתרגלים שנעצרו באופן בלתי חוקי השתחררו תוך עשרה ימים. זה חיזק את הנחישות שלי לחשוף את הרדיפה של הרוע. לפעמים עודדתי מתרגלים אחרים לתעד מידע או לכתוב מאמרים לשיתוף התנסויות. גם דיווחתי ללא דיחוי חדשות על עצמי ועל מתרגלים אחרים שסבלו מעינויים. כל זה חשף ביעילות את הרוע.

לסלק את ההפרדה וליצור לכידות

כאשר הרוע מתמרן אנשים מרושעים לרדוף באגרסיביות את הדאפא, הם משתמשים בכל מיני שיטות נלוזות. הרוע מאמץ לעתים קרובות את שיטת "ההפרדה", כדי להפריד מתרגל מהקבוצה ולהרוס את לכידות המתרגלים. לפעמים אדם מרושע מורה למרגל ליצור קשר עם מתרגל. פעם כמעט נפלתי למלכודת. מתרגל אחד שהכרתי רומה, מה שהביא למעצרם של מתרגלים אחרים. בשל הידיעה על נוכחותו של מרגל, פעמים רבות מתרגלים רבים לא העזו ליצור קשר עם מתרגלים אחרים. בעוד שפעלנו כך כדי לשמור באופן כלשהו על ביטחוננו, הייתה זו פירצה שהרוע יכול היה לנצל. הרוע השתמש בהחזקה של הפחד כדי ליצור הפרדה וניכור בין המתרגלים.

בשנת 2004 אם ובתה פגשו את המתרגלת א. ולאחר מכן שלושתן נעצרו. כשהרשויות שחררו את האם ובתה, מתרגלת א. פתחה בשביתת רעב והשתחררה מן המעצר בעזרת מחשבות נכונות תוך שבוע. אולם, מהר מאוד נפוצה שמועה האומרת כי מתרגלת א. היא מרגלת. חדשות אלה התפרסמו גם באתר המינג-הווי. לכן יותר ויותר אנשים התחילו לחשוד שמתרגלת א. היא מרגלת. אחרי הכול, מתרגלת א. נעצרה אינספור פעמים ופעמים רבות השתחררה לאחר ששבתה רעב. אך מתרגלים רבים הכירו אותה היטב ובטחו בה. המתרגלים חילקו את עצמם לשתי קבוצות – אלה שחשבו שמתרגלת א. היא מרגלת ואלה שחשבו שהיא איננה מרגלת. אפילו חשדו באלה שניסו להבהיר את האמת לגבי מתרגלת א. הבנתי שהרוע ניצל במימדים אחרים את הפחד של המתרגלים, ויצר מצב כוזב. מטרתם הייתה להפריד בין המתרגלים המקומיים, למנוע מאיתנו ליצור קבוצה מלוכדת, ולמנוע ממתרגלים מקומיים לשתף בהתנסויות ולאמת את הדאפא עם מתרגלים מאזורים אחרים. לכן, שיתפתי מתרגלים רבים אחרים במחשבותיי כדי לנסות לסלק את אי ההבנה. אך כיוון שהשין-שינג שלי לא הגיע לרמה מסוימת, התוצאה הייתה שונה ממה שקיוויתי. שנה חלפה מאז אך החשד עדיין קיים. השמועה על המרגלת הופצה אפילו בבית הסוהר על ידי מתרגלים שהיו כלואים שם.

כשהבנתי את חומרת הנסיבות, התקשרתי שוב למתרגלים שחשדם היה גדול ביותר. סיפרתי להם בכנות על המידע שאספתי, והדרכתי אותם להביט פנימה ולבחון את עצמם על פי הפא של המורה. גם מצאתי דרך לקשר בין שתי הקבוצות, כדי שיכירו אחד את השני ויסלקו את אי ההבנה. יותר ויותר מתרגלים הבינו את האמת בנוגע לנושא זה. המחיצה שהייתה בינינו נעלמה.

למעשה מתרגלים מקומיים תיפקדו כגוף אחד במקרים רבים. הלבבות שלנו היו באותו המקום והאנרגיות שלנו התאספו לאותו המקום. זה הסב מכה קשה לרוע והציל יצורים חיים. כאשר כל אחד מאיתנו עשה את עבודתו בנפרד, על בסיס התנדבותי יותר, חסרה לנו הלכידות. אני מאמין שבעזרת תמיכתו של המורה  ומאמציהם של המתרגלים העמיתים, המתרגלים המקומיים יכולים ללא ספק ליצור גוף שלם, הרמוני, שלא  ניתן להריסה. אנחנו יכולים לאמץ דרכים שונות וגמישות (בין אם אנחנו עובדים כגוף אחד ובין אם בנפרד, באופן אישי) כדי לסלק את האלמנטים המרושעים ולהתעורר ולהציל יצורים חיים נוספים.

במשך כל השנים הארוכות האלו של הטיפוח, החמלה של המורה נגעה בלבי עמוקות. לא משנה אם אני נכשל ונופל או חותר קדימה בחריצות, המורה מדריך אותי עם הפא, נותן לי רמזים, מחזק אותי, עוזר לי להשתפר ודוחף אותי קדימה. אני מאמין שכול המתרגלים יכולים להשתפר בוודאות ולהתקדם בטיפוח. לכן בכל פעם שאני קם מנפילה, אני עוזר למתרגלים אחרים שנפלו גם כן והתקשו להתרומם. כשהצבתי לעצמי את המטרה וחתרתי קדימה, הזכרתי גם לאותם מתרגלים שעדיין היססו, שאבדו, או אלה שהתרשלו. הרגשתי שזוהי המשימה שלי. זו הייתה ההדרכה של המורה שהשתקפה דרכי.

אלה הן התנסויותיי בטיפוח ובאימות הפא. אם יש משהו שאינו הולם, אנא ציינו זאת באדיבות.

---