קין הבל ומה שביניהם – התנסות על קנאה

הרצח הראשון בהיסטוריה, היהודית לפחות, נגרם בגלל קנאה.

כל דבר בהיסטוריה האנושית נועד לאפשר לאנשים של היום להבין ולדעת על טיפוח, כולל כל המיתולוגיות, המשלים והסיפורים בדתות השונות, כמו הסיפור על קין והבל, הסיפור על יוסף ואחיו, דוד ואוריה, ועוד רבים אחרים, בכל הסיפורים האלה אנשים עשו עוולות ופשעים חמורים לאנשים אחרים ואפילו לבני משפחתם הם, בגלל קנאה.

אנו יודעים שהרדיפה המתרחשת כיום בסין נגד מתרגלי פאלון דאפא, נגרמה בגלל קנאה, של אדם אחד, אולי יותר.

בהרצאה השביעית בספר "ג'ואן-פאלון" יש פרק על הריגה וגם פרק על הקנאה. נראה שיש משמעות לכל דבר, ובטח יש משמעות גם לצירוף הנושאים הריגה וקנאה באותה הרצאה.

ברצוני להודות לכל אותם מתרגלים אמיצים, אמיתיים וכנים שסביבי שבאומץ לב דיברו איתי על הקנאה שבלבם, לפעמים במילה אחת או שתיים. כל השיתופים האמיצים האלה אפשרו לי עצמי לראות כמה עמוק מושרשת הקנאה, כמה עוולות, נזק וכאב גרמה הקנאה שבלבי לאנשים סביבי.

אך שלא כמו אותם מתרגלים אמיתיים וכנים, אני עצמי לא הודיתי בקול רם בקיומה של הקנאה שבלבי. למרות שידעתי שהיא שם, ולמרות שראיתי את הכאב והנזק העצום שהקנאה הזו מביאה, עדיין הייתי מוגת-לב ופחדנית. יותר חשוב היה לי לשמור על שם טוב, תדמית, מה שגרם לי לא לדבר בקול ובגלוי על כך.

נכון שברגע שזיהיתי אותה בלבי, ניסיתי בכוחות עצמי להיפטר ממנה, קראתי הרבה פעמים את דברי המורה על קנאה, שלחתי מחשבות נכונות במיוחד להיפטר ממנה, בכיתי ובקשתי את עזרתו של מורנו החומל לעקור את הקנאה מלבי.

בעזרתו של מורנו החומל הצלחתי למתן או לפחות לראות יותר ברור מתי אני פועלת מתוך שדה של קנאה, ומה התוצאות האיומות שקנאה זו מביאה.

אבל כדי באמת לוותר, לנקות מהשורש, יש גם לוותר על ההחזקה של מוניטין ותדמית, לדבר בגלוי ולחשוף לאור היום. יש לי הרגשה שכשמוציאים דברים רעים אל האור, חושפים אותם לאור השמש (או אולי לאורו של הבודהא), הם מתים, או לפחות מאבדים מכוחם ואחיזתם.

הפעם הראשונה שהודיתי בלבי, וגם בקול רם, שאני מקנאה, היתה באחת הפעמים שערכנו סדנת סוף-שבוע לאנשים חדשים להכיר את הפאלון דאפא. ביום הראשון קראנו ביחד את הספר "הפאלון גונג", וביום השני יצאנו לדשא ללמד את התרגילים, אחד הסייעים (איש הקשר המקומי) ביקש ממני לעמוד אתו מול האנשים החדשים ולהדגים את התרגילים. בהתחלה עצמתי עיניים, הכל היה בסדר, ואז החלטתי "להציץ", וראיתי שכולם מסתכלים על הסייע, איך לא? הרגשתי אי- נוחות בלב, ועדיין לקח לי כמה דקות להבין שזו קנאה, הייתי המומה לגלות אותה שם ואפילו שיתפתי את הסייעים עצמם, אבל עדיין לא הצלחתי להיפטר ממנה, ובמהלך כל השנים שאני מטפחת היא נמצאת שם מפריעה, מכאיבה ועושה מניפולציות.

כמה שבועות לאחר מכן המורה החומל אפשר לי שוב לפגוש בקנאה שבליבי: נסעתי עם מתרגלת להעביר סדנת-היכרות עם הפאלון דאפא בחיפה. כמובן שבאותה סדנה קצת "השתלטתי על העניינים", ובו בזמן העברתי בלבי ביקורת על האופן בה היא העבירה את הסדנה. כמובן שבשעתו האמנתי שזה מתוך דאגה כנה לדאפא ולצורך להעביר במדויק את המידע, אך בעצם זו "כותרת יפה" לכסות את לב התחרותיות שנובע מקנאה.נדמה לי שבדרך חזרה אפילו הזכרתי את נושא הקנאה, כי היא נראתה לי קצת זעופה ומכונסת ואולי קצת מקנאה, אני הרי כבר עברתי את זה כמה שבועות קודם, אבל זו הייתי אני שקנאתי.

שוב חשבתי שאם ראיתי את הקנאה וקצת דברתי עליה, אז זהו - אני יכולה לשלוט או להיפטר ממנה, אך כמה שבועות לאחר מכן הגיעה לביתי מתרגלת צעירה, כל-כך צעירה ותמימה, כל-כך יפה ומיד יושבת בלוטוס... מצד אחד נגע עד מאוד ללבי ה"ניקיון" הזה של נפש צעירה, היופי הנקי שלה, אבל יותר חזקה היתה הקנאה בה. מצד אחד תמיד הזמנתי אותה לקרוא, לתרגל, ולעשות יחד עבודת דאפא, אך לא יכולתי לשלוט בקנאה כשראיתי אותה, והתייחסתי אליה בעליונות וקשיחות. היא שאלה אותי מספר פעמים: "למה את לא נחמדה אלי?", ואני עניתי לה שזו הבעיה שלה וההחזקות שלה שהיא צריכה לעבוד עליהן, אבל זה היה לב הקנאה שלי – סליחה מתרגלת עמיתה!

כמה חודשים אחר כך מתרגלת עמיתה אחרת משום מה נראתה כ"מעדיפה" את חברתה של מתרגלת אחרת. כמובן לב הקנאה שוב הפריע וכבר לא כל-כך בא לי להיות בקשר או לעשות דברים של דאפא ביחד.

והנה המורה כנראה ראה כמה עקשנית ועיוורת אני, ושלח לי משהו שישר יגע לי בלב כמו חץ מדויק. מתרגל חדש שעתיד להיות בעלי הופיע בחיי, ואוו, איזה גל של קנאה יצא מהמעמקים, קינאתי בכל מתרגלת שנראית טוב או שיש לה שדה אנרגיה כל-כך נעים. פתאום נעשה לי קשה לבוא לפעילויות קבוצתיות, כי הייתי עסוקה ב"לשמור" עליו או לדאוג בלב כואב. כמובן שדיברתי איתו ושיתפתי אותו בהחזקה הזו .קינאתי אפילו באחותו ובאמא שלו. במקום לשמוח שיש להם יחסים טובים ,יפים והרמוניים, הרגשתי מאוימת וקנאתי, אפילו שידעתי שזו קנאה וניסיתי להחניק אותה או להתעלות מעליה, עדיין הסתובבתי עם פרצוף חמוץ וממורמר.

כאשר הזדמן לנו להסתובב יחד בעולם מועידה לועידה, במקום לשמוח שיש לו הזדמנות לפגוש מטפחים אמיתיים ולראות דרכם את היופי של הדאפא, הייתי עסוקה בלדאוג, להפריד אותו ממתרגלות, לעשות מניפולציות. לא פלא שאחרי חצי שנה כזו הופיעו לי שערות לבנות. עד שפגשתי אותו לא היו לי שערות לבנות, ועכשיו המון, זה כל-כך מעייף, שוחק וכואב, זה כל הזמן להסתכל החוצה, לדאוג, במקום לטפח פנימה. במקום לוותר על הקנאה היו רגעים שרציתי לוותר על הזוגיות, כי לא יכולתי לשאת את הקנאה והכאב שהיא הציפה ממעמקים. התגעגעתי לעצמי לפני הזוגיות, שאז יכולתי לרמות את עצמי להדחיק את הקנאה ולקרוא לה בשמות כמו ביקורתיות, תחרותיות, show off, אבל השורש של כולם הוא קנאה, והשורש של הקנאה הוא הסתכלות החוצה: מה יש לאחרים, מה האחר עושה...להסתכל החוצה בטיפוח זה ללכת בדרך רעה, אני בהחלט מבינה למה.

הרבה פעמים מצאתי את עצמי עם מחשבות ביקורת על איך או מה עושים מתרגלים אחרים, כמובן שכל הזמן האמנתי שזה מתוך דאגה או רצון שהדברים של הדאפא יעשו נכון...

השבוע הייתה לי שיחה עם מתרגלת סינית ששיתפה אותי בביקורת שלה לגבי התנהלות של ביה"ס מינג-הווי בטוקיו, ואיך היא "באמת" רוצה לעזור ולשפר לטובת הילדים והדאפא. הרבה חודשים היא נושאת את הביקורת הזו ולבסוף החליטה "להיות אמיתית" ולשתף את מנהלת ביה"ס. אחרי אותה שיחה שבה נאמרו דברי הביקורת ואיך לשפר ומה לא בסדר, אותה מתרגלת "חלתה" למשך שלושה ימים של חום וחולשה. תוך כדי ה"מחלה" היא הבינה שמה שהיא אמרה, גם אם הוא נשמע הכי נכון וצודק ולטובת הדאפא והילדים, נבע מתוך לב הקנאה שהיא נושאת כלפי אותה מתרגלת שמנהלת את ביה"ס. אחרי שהיא שיתפה אותי בהבנה שזה מתוך קנאה ולא מתוך חמלה, מצבה השתפר מיד, והיא נראתה יותר טוב והיתה מסוגלת לצאת מהבית.

בתור אחת שהבקורתיות מוכרת לה, הייתי ממש מופתעת לגלות שהשורש לביקורתיות הוא הקנאה. אני מקווה שכל הביקורתיים שבינינו יוכלו לוותר על המקום הזה ועל לב הקנאה. אינני רוצה יותר להשתמש בכותרת "אני מתרגלת" ולהתנהג על פני השטח יפה ו"כמו שצריך", כאילו שהכל בסדר. אז בגלל שאני באמת רוצה "לעשות ניקיון של פסח" לנשמה אני בוחרת להוציא את מה שבפנים החוצה, בתקווה שזהו חלק מהתהליך של "ניקוי מהשורש" של לב הקנאה המרושע.

בעיקר תודה לכל מי שסביבי, וסליחה ממי כל מי שסבל בגלל הקנאה שלי. בהצלחה לכולנו בדרך להיות נקיים וטהורים יותר ובחזרה למקור שלנו.