הרושם שנשאר בי לאחר קריאת המאמר "בשלות"

(Minghui.org)

הערת מינג-הווי : את המאמר "בשלות" של מאסטר לי הונג-ג'י (בעברית) ניתן לקרוא ב:

http://he.minghui.org/?p=1237 כשראיתי לראשונה את כותרת המאמר של המורה "בשלות", הרגשתי רעד עמוק בלבי. מאמר זה ואחרים שהמורה כתב מובילים אותנו בדרך הנכונה של הטיפוח. לפעמים זה גורם לי להרגיש כאילו שאב אוהב משגיח עלי. לפעמים אני מרגיש כאילו אני תחת הדרכתו של מורה מחמיר ולפעמים יש לי הרגשה שזוהי אם מלאת חיבה, שלא רק מצביעה על הטעויות שלנו, אלא גם מחזיקה את ידנו ומובילה אותנו בשביל הקשוח והמחוספס. אבל הפעם אני חושב שזו הפעם הראשונה שהרגשתי סיפוק מתוך לבו של המאסטר.

עם רוח סוערת ומטר של דם, עברנו יותר משש שנים של רדיפה. חלק מהמתרגלים אבדו בהחזקות אנושיות ולא מסוגלים למצוא את הדרך הביתה. למרות שהמאסטר לעולם אינו מאבד תקווה להצילם ונותן להם שוב ושוב הזדמנויות לחזור, הם עדיין שקועים עמוק בחברת האנשים הרגילים.

מה גרם לנו לאבד את עצמנו, לפנות לכל כך הרבה מסלולים עוקפים ולסבול מכל כך הרבה אבידות כבדות מיותרות? זו עדיין הבעיה של ההחזקה הבסיסית בדרך לטיפוח. אם אנחנו מבססים את הטיפוח על עצמנו בלבד, לא נוכל לעבור את הר הרגשות. ברגע שנבסס את הטיפוח מנקודת מבט של הפא, כל המכשולים ישונו בנתיב תיקון הפא שלנו, מה שיאמת את הפא ויציע לציבור הצלה.

כך אנחנו מבשילים כעת. זה גם אומר שאנחנו יכולים להבין את הפא מנקודת מבט של הפא, הלא כך? הפא כבר הזהיר בעבר את תלמידי הדאפא. מדוע לא הבנתי זאת? לדעתי זה בגלל שהרגשות האנושיים (צ'ינג) לא אפשרו לי להבין את הפא בבירור. הבסיס של הצ'ינג הוא אנוכיות. אם לא אוכל להיפטר מזה, נקודת המבט של הטיפוח שלי עדיין תהיה מבוססת על נקודת המבט האנוכית.

הכוח העצום של תיקון הפא יגיע במהרה, ותלמידי הדאפא הבשילו בכל המצבים. זה מה שהשביע את רצונו של המורה. זו גם מוסריותם האדירה של תלמידי הדאפא. בחלקה האחרון של דרך תיקון הפא שלנו, עלינו להיות ישרים ולעשות כמיטב יכולתנו. אל תרגישו נקיפות מצפון על משאלות הלב האדירות שהבענו בתקופות פרה-היסטוריות.