הלקח שלמדתי מהתרשלות

(Minghui.org)

במשך תקופת זמן ארוכה התקשיתי מאוד לשחרר כמה מהמושגים הבסיסיים שלי. למרות שידעתי בבירור שאלה החזקות, לא יכולתי לוותר עליהם. לאחר שלמדתי את מאמרו של המורה "בשלות", הרגשתי שאני לא צריכה עוד למצוא תירוצים שיצדיקו את העצלות שלי. אני מקווה שבכך שאכתוב חלק מהדברים שחוויתי, אחרים יוכלו להתייחס אליהם כאל דוגמא.

בעלי ואני מתרגלים פאלון דאפא במשך שש שנים. אנו משתדלים מאוד לפעול על פי דבריו של המורה ולוותר על ההחזקות שלנו. אנו גם מנסים ככל יכולתנו לאמוד את עצמנו על פי סטנדרטים גבוהים. אך עם חלוף הזמן, כמו גם עם הקיום היומיומי שלנו בחברה, התרשלנו בטיפוח שלא במודע. הרוע ניצל את הפרצות שלנו לפני שהיינו בכלל מודעים לכך.

בחודשים האחרונים בעלי נדרש לעבוד שעות נוספות. עומס העבודה הכבד של 12 עד 14 שעות ביום עייף אותו מאוד. הוא נעשה ישנוני בכל פעם שקרא את ספר הדאפא, ודעתו נעשתה פזורה בכל פעם ששלח מחשבות נכונות. למרות שהצליח לסיים את התרגילים בעמידה, הוא נרדם בזמן המדיטציה.

תחילה שלחנו שנינו מחשבות נכונות כדי לסלק את ההפרעה, אך ההשפעה לא הייתה כל כך טובה. המצב לא השתנה. מה היו אם כך ההחזקות הבסיסיות?

בני, חמותי וחמי גם הם מתרגלי דאפא. כאשר הוריו של בעלי היו איתנו, יכולנו לעודד אחד את השני ולעזור האחד לשני ולהשתפר. אך לבסוף הם עזבו, וכך נשארנו יחד רק שלושתנו. בני הולך לבית הספר ואני הולכת לעבודה, שם אנשים רודפים אחרי תהילה, כסף והתרברבות. התחלתי להקדיש תשומת לב מיוחדת לביגוד ולהופעה שלי. הרגשתי שתנאי החיים שלי נחותים מאלה של אחרים.

לקח לי קצת זמן עד שלקחתי יום חופש מהעבודה, אך לא ניצלתי אותו ללמוד את הפא, במקום זאת מצאתי תירוץ להצדיק את הכניעה שלי להחזקות – לצאת לקניות, לטייל, להירגע. למעשה, רק לימוד פא אפשר לי להירגע באמת. ידעתי בליבי שאני לא צריכה לבזבז את הזמן באופן זה, אך לא יכולתי לשלוט בעצמי. יתרה מכך, בכך שהחמירו והגדילו את ההחזקות שלי, האלמנטים המרושעים גם גרמו לי לעשות במודע את הדברים הלא נכונים.

בזמן ההוא, דברים בביתי התחילו לדלוף. לאחר שדבר אחד תוקן, דבר אחר התקלקל. הבנתי שהמורה היה מודאג משנינו ונתן לנו רמזים. מאוחר יותר החיבה שלי כלפי בעלי כמו גם התאווה שלי החמירו גם כן. בעלי תיקן מאוד את המזג הרע שלו לאחר שהחל לטפח. הוא גם זנח את הרגליו הרעים ונראה כאילו נולד מחדש. לדעתי בעל טוב הוא מישהו בעל מוסר גבוה. בעבר, כיוון שלא יכולתי למצוא בעל טוב כזה, הרגשתי כאב וצער. מאז שבעלי הפך להיות טוב כל כך, החיבה שלי כלפיו הופיעה באופן טבעי. המושג הזה, משמע - לרצות למצוא בעל טוב שידאג לי וישמור עלי, ושיהיו לי חיים טובים בחברה הרגילה - אכן היה ההחזקה הבסיסית שלי. הבנתי כי היה זה "צ'ינג", דבר שמטפח צריך לוותר עליו, כיוון שמה שאנחנו, מתרגלי דאפא, מטפחים הוא משהו שהוא אפילו אצילי יותר, טהור יותר ועמוק יותר. ועדיין, לא רציתי לוותר על זה.

הגוף הפיזי של בעלי הושפע קשות. הוא היה חלש מאוד, היו לו כאבי ראש, הוא היה מבולבל ולא יכל להמשיך בעבודתו, ולכן נאלץ לצאת לשבוע חופש. באותו זמן חשבתי שהיה זה הרוע שרדף אותו. היו לו החזקות חזקות, וגם לי, אך מצבי לא היה רע כמו שלו. כתוצאה מכך, לא הבנתי את חומרת העניין, ולכן לא הבאתי את עצמי להתעוררות.

יום אחד באוקטובר, הבהרתי אמת לעמית מהעבודה. כשהתיישבתי, שמעתי קול חריקה, והגב שלי התעוות. מיד לאחר מכן הרגשתי כאב חד מאוד. הכאב היה מהול בפחד, ולא יכולתי להביא את עצמי לחשיבה רציונלית. חשבתי "אני גמורה. אני לא יכולה יותר להזיז את הגב". למרות שהמשכתי לדקלם במעורפל את הפורמולות לשליחת המחשבות הנכונות, הכאב היה מעבר ליכולתי. מאוחר יותר העמית עזר לי להחזיר את העיוות בגב לקדמותו, אך הכאב היה בלתי נסבל וחזרתי הביתה.

ממקרה זו הבנתי שלא הייתי צריכה מעולם לצבור את הפרצות שלי לרמה שהייתה מעבר לשליטתי. כאשר הרוע ניצל את הפרצה שלי, התחלתי להבין שהייתי צריכה לוותר על ההחזקות האלו מזמן. זה שיש לך מחשבות נכונות לא מתבטא רק בשליחת מחשבות נכונות, אלא פירושו של דבר הוא לטפח את עצמך תמיד בחריצות ולשמור את עצמך תמיד בתוך הפא. כך המחשבות הנכונות תהיינה כל-יכולות ויזרחו בכל מקום, וכשהאלמנטים הרעים יראו זאת הם יפחדו וייעלמו.

באזור שלנו, מתרגל שמקום העבודה שלו רצה שכל העובדים שלו יעבדו שעות נוספות שלח את המחשבה הנכונה "לא אכפת לי מהכסף. הזמן הפנוי שלי מיועד ללימוד הפא ולהצלת יצורים חיים", וכך כמובן שהתכנית לעבוד שעות נוספות נזנחה. כל עמיתיו לעבודה הרגישו מוזר לגבי זה. "כולנו התכוננו. איך יכול להיות שאנחנו לא צריכים יותר לעבוד שעות נוספות?" הבנתי שחוסר היעילות של המחשבות הנכונות שלנו נבע מכך שהמחשבות שלנו לא היו טהורות. מתרגל זה ניצל את זמנו הפנוי להציל אנשים, בעוד שאנחנו ניצלנו את הזמן לעשות דברים אישיים, ולכן לכוחות הישנים היה, כמובן, תירוץ לרדוף אותנו. כאשר חפרתי בגורם שגרם לי לכאב גב, הרגשתי שזה די מפחיד! המושגים המעוותים שעדיין לא סילקתי הם למעשה פצצות שעלולות להתפוצץ בכל רגע נתון.

זה נשמע מאוד פשוט באופן בו תיארתי זאת לעיל, אך כשאני נזכרת בכך, אני עדיין נבהלת. בבית, אני שוכבת על המיטה ובוחנת את עצמי שוב כדי לראות מה הפרצות שנוצלו. פרט להחזקות שלי לתהילה, לכסף, לראוותנות ולתאווה, מה שהיה חמור יותר זה שלא שמתי בעדיפות הראשונה הצלתם של יצורים חיים. לא הבהרתי את האמת לאנשים שעבדו איתי, כיוון שדאגתי יותר מדי לביטחוני האישי. לא הייתי מסוגלת באמת להאמין במורה ובפא. אם באותו רגע הייתה אצלי המחשבה "הכל בסדר", כנראה שלא היה קורה לי שום דבר. אך כדי שתהיה מחשבה כזו צריך שיהיה בסיס מוצק בטיפוח. אני מבינה שבסיס הטיפוח שלי רחוק מלהיות מוצק, וכי אני צריכה להתעורר.