אין גיבורים בין תלמידי הדאפא

(Minghui.org)

חלק א': להבין את המצב

התקרית שבה גב' וואנג וון יי צעקה במדשאה הדרומית של הבית הלבן בטקס קבלת הפנים של הו ג'ין טאו, יצרה הדים של וויכוח לוהט הן בחברה והן בין מתרגלים. נכון לעכשיו, המצב הוא שהתקשורת מתחילה לשים לב לרדיפה. אך נחשפו גם נושאים הקשורים להבנות המטפחים, שאלו התעלמו מהם במשך זמן ארוך, ודברים נוספים שלא נפטרנו מהם. עקב הדחיפות של תיקון הפא, כל הזדמנות חומקת במהרה, על כן הייתי רוצה לשתף את ההבנות שלי הקשורות לתקרית.

משפטה של גב' וון-יי בוטל בסופו של דבר.

אתחיל עם החברה הכללית. לאחר שהתקרית התרחשה, התקשורת המערבית התמקדה בנושא, אך הדיווחים הראשונים היו מוגבלים לפעולות הגלויות שאנשים יכלו לראות במקום האירוע. הם התעלמו לחלוטין מהרקע הנרחב שהביא לפעולה הפרטית הזאת - מהרדיפה האכזרית של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) כנגד הפאלון גונג במשך שבע השנים האחרונות, מהעובדה שהפאלון גונג הוא בעיית זכויות האדם הגדולה ביותר של סין במשך שבע השנים האחרונות, מהפשעים שהמק"ס ביצעה במהלך קצירת האיברים הכל כך ממושכת והכל כך סדירה, ממתרגלי פאלון גונג ושריפת גופותיהם לאחר מכן כדי להסתיר עדויות, שנחשפה לפני יותר מחודש ומהעובדה שהמק"ס מאיצה את ההשמדת עדויות פיזיות ואנושיות הקשורות לקצירת האיברים עד ל- 1 במאי.

לאחר התקרית, אנשים ראו רק את המעשים שעל פני השטח של וואנג וון יי, כפי שנראו בדיווחים של התקשורת המערבית. לכן, באותו זמן, למערביים רבים הייתה דעה שלילית על המעשה, וחשבו שאינו עולה בקנה אחד עם דמות של מטפח דאפא. מתרגלים רבים של פאלון גונג ניצלו את ההזדמנות כדי להבהיר את האמת. הם הדגישו כי למרות שהמעשה האישי של וואנג וון יי אולי לא נראה רציונלי והולם, אסור להתעלם מהתמונה הרחבה שמאחורי המעשה שלה - הרדיפה בת שבע השנים כנגד הפאלון גונג, והפשע המזעזע של קצירת איברים ממתרגלים חיים. בעוד מתרגלים רבים מבהירים את האמת לגבי הרדיפה, בתוך יום או יומיים קולות חיוביים רבים החלו להישמע בחברה המערבית, כולל בעיתון הוושינגטון פוסט. אנשים רבים יותר ויותר מתחילים להבין, לתמוך ולחשוב על הרדיפה הזו.

התקרית הפתאומית הזו, תישאר במוקד של חדשות מערביות רבות לפני שהיא תגיע לסיום. ה- 3 במאי, היום שבו וואנג וון יי אמורה להופיע בפני בית המשפט הינו יום חופש התקשורת הבינלאומי. יש לנו סיבה להאמין שכל עוד מתרגלי הדאפא מנצלים את ההזדמנות להבהיר את האמת לשכבות השונות של החברה, התקשורת המערבית תיתן יותר תשומת לב חיובית לנושא.

למעשה, אם נשקול את הנושא עצמו, מנקודת מבט אובייקטיבית של החברה הרגילה, התנהגותה של וואנג וון יי לא היוותה איום כלשהו כלפי כתבים אחרים, כלפי הנשיא בוש או כלפי הו ג'ין טאו. מי יכול לספק עדות לכך שהו ג'ין טאו והנשיא בוש שמעו בבירור את מילותיה ברגע שאמרה אותם? לכן, אין להטיל אישומים חריפים, מכיוון שהם לא יהיו מוצדקים.

אם מסתכלים על שידורי הטלוויזיה, למרות שוואנג וון יי היתה נרגשת בזמן שצעקה, במשך יותר משתי דקות, פרט לכך שהחזיקה שלט בידיים חשופות וצעקה, היא לא עשתה דבר. ברור כי לא היה בראשה שום רעיון אחר. כולם יכלו לראות כי לאישה הזאת בגיל העמידה, היה אישור כניסה לעיתונאים, והיה זה רק בלתי הולם לצעוק בזמן ובמקום ההוא. לכן ניתן לראות כי הכתבים שעמדו לצידה הביטו בה ברוגע, או שהפנו את מצלמותיהם אליה וצילמו את המתרחש. איש פרט אליה לא חש מאוים, ואפילו הנשיא בוש, לאחר שהביט על המקום שממנו באות הצעקות, אמר להו ג'ין טאו בקול חלש ורגוע,” אתה בסדר", שהיה סימן להו להמשיך את הנאום. למרות שאדם שעמד ליד וואנג וון יי, הנראה ככתב, ניסה לחסום את פיה בידו, הוא הפסיק בחצי הדרך וגם הוא לא נראה עצבני. כתב מערבי אחד אמר לאחר המקרה כי טעותה העיקרית של וואנג וון יי היתה שהיא צעקה חזק מדי, אם היתה צועקת בקול נמוך יותר, זה היה הולם בהחלט, אפילו באירוע שכזה.

דיווחים על התקרית פורסמו אחד אחרי השני. מלבד דיווחים שטחיים שיצאו רגע לאחר התקרית, הדיווחים המאוחרים היו חיוביים למדי, ויש בהם עומק ונקודות מבט ייחודיות. למרות זאת המצב אינו אופטימאלי. נכון לעכשיו, דיווחי תקשורת מוגבלים לנושא של פאלון גונג ולרדיפה של המק"ס כנגד השיטה, ומתעלמים מהנושא הדחוף של קצירת האיברים מאנשים חיים וההאצה של השמדת העדויות הפיזיות והחיות עד ה-1 ביולי - פשע שאסור שיתקבל על ידי אנשים בשום מדינה. על מנת לפרוץ את המחסום הזה שהוצב על ידי הכוחות הישנים, דרישות הטיפוח ממטפחים היא למעשה די גבוהה. אסור לנו לקחת דברים כמובנים מאליהם או להתעלם מפרט כלשהו. ואל לנו להתעלם משיפור השין שינג שלנו, או לפעול מהרמה של עשיית דברים, אלא להשתפר בהסתמך על עקרונות פא.

חלק ב': להתיר הבנות מוטעות

דיבורים או מעשים הנחשבים הרואיים, או מיוחדים, ברמה האנושית, אינם יכולים להיחשב ככאלו בין מטפחים, כיוון שהסטנדרט למטפחים גבוה יותר מאלו של אנשים טובים בחברה הרגילה.

מנקודת המבט של טיפוח, כל התנהגות קיצונית המדגישה את ההבנות האישיות של מטפח לא עומדת בקריטריון השין שינג (טבע הלב, המחשבה וההתנהגות – המת') של מטפח. על מטפח להתנגד לרדיפה ולהבהיר את האמת כדי להציל אנשים. אך על מטפח להישאר רציונלי, צלול ונבון, ללא קשר למצב. זה בהחלט רף גבוה. מכיוון שטיפוח הוא מעבר לרגיל, הדרישות הן גם מעבר לרמה הזאת של בני אדם. כמטפחים, עלינו לנסות לעמוד ברף הגבוה הזה תוך כדי עשיית שלושת הדברים.

בהתייחס לנוסחאות תיקון הפא, כאשר מתרגלי דאפא בכל העולם החלו לשלוח מחשבות נכונות במאי 2001, מספר מתרגלים, עקב החזקות אנושיות או חוסר הבנה לגבי הדרישות של שליחת המחשבות הנכונות, התייחסו לנוסחאות כסיסמה או כסלוגן לשלטים והציגו אותם מול אנשים רגילים. מתרגלים שעדיין חסרה להם הבנה על עיקרון הפא הזה צריכים לשים לב לעניין הזה.

בנוסף, לאחר התקרית בבית הלבן, מתרגלים רבים ראו כי התקשורת המערבית ואנשים רגילים שמו לב לנושא, והתחילו לומר דברים כמו:” חילקנו עלונים וערכנו תהלוכות במשך כל כך הרבה שנים, והם לא היו יעילים כמו הצעקה האחת הזו של המתרגלת. עלינו לבחון מחדש את דרכי הבהרת האמת שלנו.” חלק מרגישים שיש גיבורה בין מתרגלי הדאפא והם אפילו מעריצים אותה. אם כולם יוכלו להשקיט את ליבם וללמוד את הפא ולחזור למצב המחשבה שמטפח צריך להיות בו, אני מאמין כי המתרגלים שאוחזים ברעיונות הללו יבינו שהם סטו מהפא ברעיונותיהם. ככל שיקדימו לתקן דעות אלו, כך ייטב. אחרת, זה ישפיע על המצב הכולל של הצלת ישויות חיות על ידי תלמידי דאפא.

אנו, כתלמידי דאפא, טיפחנו עד כאן. בכל מה שנעשה, עלינו ללמוד להסתכל על דברים מנקודת המבט של הפא. רק אז נוכל לעמוד בדרישותיו של המורה להיות בשלים. עלינו להבהיר את האמת, אך אין זה אומר שעלינו לנקוט בדרכים בלתי ראויות לעשות כן. לדבר מה יכולות להיות תוצאות חיוביות, אך אין זה אומר שניתן לתת תירוצים ואישורים לחלקים שאינם עולים בקנה אחד עם הפא.

אין גיבורים או מודלים לחיקוי בין תלמידי הדאפא. כל מה שאנו עושים הוא טיפוח השין שינג ולקיחת הפא כמורה. כפרטים, כקבוצות של פרויקט מסוים, או כארגונים בקהילה, כל דבר שנעשה שיש לו השפעה חיובית הוא תוצאה של החלק שמתאים לעקרונות הפא, או למאמציהם של תלמידי הדאפא, או הכוח של המורה והדאפא. כאשר מטפח עושה דברים שאינם רציונליים, אם מטפחים מסביבו מעוניינים להתייחס אליו עם חמלה ובאמת לנצור את סביבת הטיפוח, אין עליהם להתלונן או להעריץ את אותו מטפח, אלא להזכיר לו את העקרונות והצורך לעשות את שלושת הדברים בהגיון רב יותר. ניתן להשיג זאת רק כאשר כל מטפח מסתכל על דברים מנקודת המבט של הפא בהגיון וחכמה.

זכור לי דיון עם מתרגל אחר על הבהרת האמת באמצעות רגשות. אותו מתרגל טען כי אם מאמר שנכתב על ידי תלמידי דאפא יודע להשתמש ברגשות כדי לרגש את הקוראים, יהיה קל יותר לקבל את אותו מאמר, מכיוון שאנשים הם בתוך רגשות. אם הם יכולים להתחבר למאמר, אז הם מסיימים לקרוא את כולו, ואם המאמר חושף את הרדיפה, אז הם ניצלים לאחר מכן. אך האין מתרגלי דאפא קוראים את המאמרים האלו גם כן? אם התשובה היא כן, אז המאמר הזה מעודד רגשות בין מתרגלי הדאפא ויכול להשפיע על הטיפוח של מתרגלים רבים. מצד שני, האם הכותב צלול דיו כדי להשתמש ברגשות רק כדי להתחבר לאנשים רגילים? אם אין זה המקרה, המאמר יכול להגביר את ההחזקות של אותו מתרגל בנושא הזה ויכול להשפיע על הטיפוח האישי שלו.

אם נמשיך לאורך הקווים האלו, התנהגות קיצונית אינה בעיה גדולה כל כך בקרב אנשים רגילים. יש לכך קהל בקרב החברה של היום. לכן, אם ניקח את הדרך של התנהגות קיצונית עם מחשבה תחרותית, או שנצעק סיסמאות עם רגשות חזקים, יתכן שהדברים הללו ירגשו אנשים ברמה של האנשים הרגילים. אך לא ניתן להשוות בין זה לבין מעשיו של מטפח כשהוא זוכר את ההבדל בינו לבין אנשים רגילים. בנוסף, תוצאות שליליות ינבעו מהחלק חסר ההיגיון במעשיהם של תלמידי הדאפא. מתרגלים אחרים יצטרכו לשלם מחיר כבד כדי לפצות על ההפסדים. כדי להימנע מתוצאות שליליות בזמן שאנו עושים דברים, עלינו לזכור

"לקחת את הפא כמורה", “לשתף בלימוד, לשתף בטיפוח",”להשיג זה לטפח" (טיפוח יציב, הונג יין)

לאחרונה המורה דיבר על הנושא שמתרגלי הדאפא צריכים

"קצת אומץ אנושי כשהם עסקו באימות הפא של היום.”. ב"הרצאת הפא בעיר לוס אנג'לס" 2006 המורה אמר:

 "כשתלמידי דאפא עושים שגיאות, הם לא אוהבים לקבל ביקורת. אף אחד לא יכול לבקר אותם וכשמישהו עושה זאת הם יוצאים מהכלים. כשהם צודקים הם לא אוהבים שאחרים מעלים דברים שבהם הם יכולים להשתפר; כשהם טועים הם לא רוצים שיעבירו עליהם ביקורת. הם מתעצבנים מיד כשאחרים מעבירים ביקורת. הבעיה הופכת לדי חמורה". "הם כבר לא מקשיבים לשום ביטוי של גינוי או חוסר הסכמה, בין אם זה נבע מרצון טוב או רע, היה מכוון או לא; הם דוחים הכול על הסף, והם גם אפילו פחות בוחנים את עצמם. זה הפך לדי חמור".

המורה אמר שזו לא הייתה אשמתנו שלא פעלנו טוב בעבר, מכיוון שהמורה השאיר חלק מזה כדי שנטפח. אולם עלינו לתקן את הטעות עכשיו שהמורה כבר דיבר על כך. אז כמטפחים, כאשר אנו מקבלים פידבק חוזר בחברה הרגילה, בין אם מתרגלים אחרים פעלו היטב או לא, עלינו להביט פנימה, כדי שאנו עצמנו נפעל טוב יותר בכל מובן, ונשלים מתרגלי דאפא אחרים כדי שנוכל להיות גוף אחד. רק אז נוכל לנצל את ההזדמנויות היקרות בצורה טובה ובזמן הנכון להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות.

הנ"ל הם רק ההבנות האישיות שלי. טרם חשבתי עליהם לעומק, ולא היה לי הזמן לארגן אותם בצורה טובה יותר. רשמתי אותם בתקווה שהם לפחות יוכלו להזכיר לנו לעמוד על המשמר בנושא הזה. בבקשה תקנו כל דבר שאינו הולם.