לאחר שחוויתי את הרדיפה ממקור ראשון, התחלתי לתרגל פאלון גונג

(Minghui.org)

לפני שנה תרגלתי טאי-צ'י, והכרתי בחורה מהכפר שהיתה מתרגלת פאלון גונג. למרות שאנו גרות באותה העיר מחוץ לסין, ולמרות שאיננו פוגשות סינים אחרים כאן, לא נפגשנו הרבה. תרגלנו באסכולות שונות, ובנוסף הלכתי שולל על ידי תעמולת המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), ולא הבנתי את הפאלון גונג. הטלתי ספק בכך שהפאלון גונג נרדף בצורה קשה כל כך בסין כפי שסיפרה בת כפרי.

פעם אחת נסעתי לבקר בסין. בת כפרי ביקשה ממני לבקר משפחה של חבר, המתגוררת בעיר הולדתי. הזוג (חברים שלה) נשלחו לכלא, ורק שתי בנותיהן הקטנות נותרו בבית. הסבא והסבתא שלהן דאגו להן. כל המשפחה התקיימה מקצבת הפנסיה של הסבא. מספר חודשים לאחר מכן הסבא נפטר כיוון שכעס מאוד כי בנו היחיד נכלא ללא סיבה. המשפחה איבדה את מקור ההכנסה היחידי שלה. בת כפרי ביקשה ממני לקחת קצת כסף למשפחה. מתוך סימפטיה ונימוס, הסכמתי לעזור.

לאחר שהגעתי לעיר הולדתי, אחותי ואני מצאנו את הבית. במשרד הקבלה של מקום המגורים שאלתי את השומר בצורה מאוד מנומסת אם הם גרים פה. השומר שאל אותי מדוע אני רוצה לדעת. עניתי כי באתי לבקר אותם בשמה של חברה. השומר ביקש ממני לחכות. כמה דקות אחר כך, ארבעה או חמישה גברים גדולים הופיעו והקיפו אותנו. לא הבנתי מה קורה. רכב משטרה הגיע תוך כמה דקות ולקחו אותנו לתחנת המשטרה.

המשטרה הפרידה אותי ואת אחותי. הם דרשו את תעודות הזהות שלנו ושאלו אותנו כמה שאלות, בכללם: מה שמנו? איפה אנחנו גרות? מה המקצוע שלנו? מדוע חזרנו לסין? מדוע הלכנו לבקר את האנשים האלה? כיצד אנחנו מכירים אותם ומה הקשר שלנו אליהם? האם תרגלנו פאלון גונג? איפה היינו? עם מי היינו בקשר? לאחר תחקור הלוך וחזור הם השתכנעו שאנחנו לא מכירות אותם. הם שאלו אותנו לשמו של האיש שביקש שנבוא לסין. אמרתי להם כי בת הכפר שלי ביקשה ממני לעשות זאת. הם חיפשו בספר הטלפונים שלי ורשמו את שמה, גילה, מספר הטלפון וכתובתה של בת הכפר שלי. הם גם ביקשו מידע מסוים לגביה, למשל: כיצד היא קשורה אליהם? האם היא מתרגלת פאלון גונג? היכן עבדה לפני שעזבה את סין? האם יש לה קרובים כלשהם בסין? עניתי על שאלותיהם אחת לאחת. לאחר מכן המשטרה הקליטה אותנו ונתנה לנו ללכת הביתה. כל התהליך ארך שלוש שעות. חשבתי שזה נגמר.

יומיים לאחר מכן, שוטרים ללא מדים הופיעו לפתע בביתי, וחקרו אותי ואת משפחתי. הם הקליטו את השיחה. הם גם חקרו כל בן משפחה בנפרד. יש לי משפחה גדולה, ולכל האחים שלי יש משפחות. הם חקרו כל אחד מהם כולל את האחיינים ואת האחייניות שלי. אפילו אבי בן השמונים לא נמלט מהחקירה. הם לא חקרו רק בשטח המקומי, אלא גם הלכו למקומות העבודה ולבתי הספר של כל אחד מהם. אז היינו בטוחים שזה היה סופו של העניין.

כמה ימים לאחר מכן, קצינים מהביטחון הלאומי ביקשו ממני ללכת למקום בו נוכל לדבר. המקום היה שייך פעם לאגף של בטחון הציבור (הרחוב שופץ לא מכבר, כך שאני לא בטוחה לגמרי). נחקרתי שוב. הם היו סקרנים מאוד לגבי הפאלון גונג מעבר לים, ושאלו אותי אם הפאלון גונג פתוח לציבור. עניתי שכן, שמתרגלי הפאלון גונג עורכים לעתים קרובות אירועים ציבוריים כדי לקדם את הפאלון גונג. הקצינים דרשו שלא אספר לאיש על כך לאחר שאעזוב את סין, ורצו שאספק מידע נוסף על בת הכפר שלי. למשל, מתי היא תגיע לסין, מי הם קרובי משפחתה, היכן הם גרים, ועם מי היא נמצאת בקשר בדרך כלל כשהיא נמצאת בסין. מאוחר יותר אמרתי להם שלא נתתי כסף למשפחה כפי שהבטחתי וכי אני עדיין צריכה ללכת אליהם. הם אמרו "את לא יכולה ללכת. אם תלכי, את תהיי אחראית למעשייך". אמרתי "אם אתם לא רוצים שאלך, האם תוכלו להעביר להם את הכסף?" הם סרבו. החופשה שלי הסתיימה, וחזרתי. חשבתי שהפעם זה בטוח נגמר.

שישה חודשים לאחר מכן, צלצלתי לאחותי. אחותי סיפרה כי המשטרה עדיין חוקרת את משפחתנו. האיש ממשאבי האנוש אצל אחותי כבר עייף מלראות את החוקרים האלה. כשהוא רואה אותם, הוא מנפנף בידו ואומר "אמרתי לך שהם לא מתרגלים פאלון גונג. אף אחד כאן לא מתרגל פאלון גונג". אחותי אמרה שהמצב מאוד מתוח, בדיוק כמו ב"מהפכה התרבותית הגדולה".

החוויה המיוחדת הזו שינתה אותי ואת אחותי. גילינו מהי המק"ס באמת. התחלתי לתרגל פאלון גונג, ואחותי מעורבת כיום באופן פעיל בשכנוע אנשים לפרוש מהמק"ס.