להקשיב ולהיטמע בתוך הפא, חוק היקום

התנסות מוועידת פאלון דאפא החמישית לשיתוף התנסויות בישראל

מאסטר נכבד, מטפחות ומטפחים בדרך לאלוהות.

השקט שבמחשבה יכול לאפשר לי להבין את מהות החיים. המהות להבנתי היא היכולת להקשיב ולהיטמע בתוך הפא, חוק היקום. כאשר האדם חי מתוך התמוססותו בתוך עקרונות היקום "אמת-חמלה-סובלנות" הוא יכול להבין את הזרימה של הדברים, ואת המציאות האלוהית המשתקפת מתוך תוכו. אין זה אומר שהוא ידבר כל הזמן ברמה של אלוהות, עדיין מתאפשר לנו לשוחח ברמת אנשים רגילה. אך בשיחה המתנהלת מתוך כורח המציאות היום יומית של המטפח לצרכיו השונים ובמגעו עם החברה האנושית, להבנתי, אנחנו המטפחים יכולים לשפרה, ולהביא אותה למצב בו נאפשר ללבנו להנחות אותנו, ובכך נמנע משיחות חולין שאינן מובילות לשום מקום. דבריי אלה נאמרים לצורך הבנת הנושא הכול כך חשוב, כיצד עלי, מטפחת פאלון דאפא להביע את עצמי. מתי, כמה לומר, איך להקשיב לשני עם לב שקט ולאפשר לו להאזין לדבריי בלב שקט. כל פעם מחדש אני נוכחת שיש להקשיב לנאמר מתוך השקט הפנימי, ולא לדבר כך סתם מתוך שגרה.

התנסותי נכתבה מתוך הבנתי לחשיבות הרבה בה אנחנו המטפחים חיים כיום, בתקופה של תיקון הפא בכל העולמות ובעולמנו הפנימי. כל המושגים וההבנות שהיו לי בעבר אינם מתאימים יותר לתקופתנו כאן עלי אדמות.

כמטפחים, עלינו להבהיר את האמת בצורות שונות. הפרויקטים הם שונים, מייצגים זוויות שונות של הבהרת האמת ומיועדים לקהל שונה, בצורות ביטוי המאפשרות לאנשים ברמת הבנה שונה לשנות את מהות תפיסתם, ובכך להינצל.

מורנו אומר בלימוד פא בבירת ארה"ב 22.7.2007

"אז במהלך התהליך הזה, במהלך תקופת תיקון הפא, תלמידי הדאפא עומדים מול האחריות להציל את היצורים החיים של העתיד. אילולא העובדה שחיים מרמות גבוהות ירדו לעולם הזה כדי להשיג את הפא, תלמידי הדאפא לא היו צריכים לעשות את הדברים הללו. אבל ברגע שישויות מרמות גבוהות הגיעו ולקחו את מקומם [של בני האדם], זה מגביר את החשיבות של העניין הזה ושל הצלת אנשים".

ובכן מה זה אומר להציל אנשים? להבנתי זהו תפקיד אחראי מעין כמוהו שלקחנו על עצמנו. אם אני שואלת את עצמי "מי אני ומה כוחי שאוכל להציל אדם?" - אם ספק כזה צץ במוחי – המחשבה הזו אינה ממקור אלוהי. ובכן מהו תפקידי כמטפחת של פאלון דאפא בתקופת תיקון הפא, כאשר בחיקי נפלה הזכות להיות כאן בזמן שהמורה שלנו כאן? הרי שום דבר לא קורה במקרה, וזה שנדמה לי שאינני זוכרת למה באתי לכאן בעצם אינו מדויק. בהביטי פנימה אין לי ספק שכל חיי היואן שן שלי ידע, ותמיד היה מודרך על ידי המורה. מהבחינה האנושית, כל אשר עלי לעשות זה להיות מודעת לכך, ובכך לאפשר לחלק האלוהי שבי להשמיע את דברו, ואילו האני האנושי שבי ילמד רק להקשיב ולהשתדל לא להפריע.

מה זה אומר לשנות את המושגים וההבנות שהשתרשו בי במשך כל ימי חיי?

איך עושים זאת? איך עוברים את הקו הדק המבדיל בין האנושי והאלוהי שבי? לומדים את הפא, לומדים את הפא, לומדים את הפא - והדברים מתחילים להתרחש מעצמם.

בעצם הכול כבר ניתן לנו, הדרך בה אנחנו הולכים כבר סלולה לפנינו. הכוחות העל טבעיים מתפקדים בתוכנו ומופעלים על ידי מחשבתנו ברגע שיש צורך בהם. ובכן, מה מונע מאתנו ללכת בדרך הסלולה? למה אנחנו מעדיפים ללכת בדרך חתחתים מדי פעם? מהו הכוח הזה שמונע מאתנו לפעמים לנהל את חיינו כאן עלי אדמות, בעת תקופת תיקון הפא, לא לפי הדרישות שמורנו דורש מאתנו? להבנתי עלי קודם כל לקחת אחריות על עצמי. החוקים לפיהם הורגלתי לחיות הם בהתאם לרצון הכוחות הישנים. המורה שלי אינו מכיר בהם, ולכן אין סיבה שאני אמשיך ואיישם אותם, אפילו לא בתת המודע שבי. זה פשוט כך. אני מטפחת של פאלון דאפא בתקופת תיקון הפא. זכות גדולה זו שנפלה בחלקי, היא האחריות הרבה ליישם את שלושת הדברים שמורי מבקש ממני ובעיקר לפעול כמיטב יכולתי להציל אנשים. בעצם המורה מאפשר לי בכך להעלות את השין שינג שלי ובכך לעלות לרמות מאד גבוהות.

באותה הרצאה מה-22.7.2007 המורה אומר:

"זה לא למעני או למען תיקון הפא: זה למענכם עצמכם. היצורים החיים של העתיד יודו לכם"

מה זה אומר לגבי? לוותר על האני שרוצה רק לעצמו, ולחיות למען טובת האחר. מחשבה נכונה, עשייה נכונה. זהו התהליך לאלוהות שהפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלי. להבנתי, זהו פן אחד העונה לשאלה מה זה אומר להציל אנשים. פן אחר בשבילי זה לעבור את התהליך מאנוש לאלוהות וליישם חמלה בהצלת אנשים.

המורה אומר ב"יסודות להתקדמות במרץ 2" במאמר "הדאפא הוא שלם והרמוני":

"ישות מוארת היא גם מלך של העולם שלה, אבל צורת השליטה היא לא כמו שאנשים חושבים – היא מטמיעה עם חמלה את כל היצורים החיים בעולם שלה דרך עקרונות הפא האמיתיים של ג'ן-שן-רן"

פן נוסף עבורי זה להציל אנשים שיש לי אתם קשר גורלי והם נקרים בדרכי כדי לקבל את הפא.

מה זה אומר לגבי להיות מתאמת כללית בתקופת תיקון הפא בישראל?

להבנתי ישנה חשיבות כה רבה לתאם כל פרויקט עם לב נקי, ראש צלול, וללא אינטרס אישי. אני לוקחת אחריות לגבי נושא או פרויקט ומביאה אותו לידי סיום בצורה הטובה ביותר שיש ביכולתי לעשות. בו בזמן, אני משתדלת לאפשר לכמה שיותר מטפחים לקחת חלק בפעילויות השונות. אני עוקבת אחר ביצוע הדברים ומשתדלת להיות ערה למתרחש כדי לקדם את הפרויקטים בהתאם לקצב המהיר של תיקון הפא. כאשר יש לקחת החלטות אני מתייעצת עם חברי המטפחים ועושה את ההחלטה שתתאים להבנתי בהתאם לדרישות הפא. מטפחים מצלצלים אלי לשתף, לשאול ולהתייעץ. אני מקשיבה רב קשב למטפחים, להתלבטויותיהם, להצעותיהם, ומשתפת אותם מלבי והבנותיי. בהיותי מטפחת נחושה, אני מרגישה שהמורה תמיד עומד לצידי ומאפשר לי לעמוד בעומס ובלחץ היום-יומי, ברוב הזמן אני מוצאת את האיזון מתוך אמונתי הבלתי מעורערת במורה ובפא.

להבנתי, זה כמו מנצח על תזמורת. כל נגן יודע לנגן, ויש כאלה שהם מבחינה מקצועית יכולים להיות סולנים. האם זה מספיק כדי לנגן בתזמורת? כן, בוודאי, אבל השלב הבא הוא ללמוד להיות חלק בלתי נפרד של הגוף האחד שנקרא תזמורת. תפקידו של המנצח, להבנתי, להביא לידי ביטוי את המוסיקה האלוהית, כאשר הוא והנגנים ביחד מביאים את הצד האלוהי שבהם, ובכך מאפשרים למוסיקה להתנגן ללא הפרעה, ולשומע להתחבר לחלק המואר שבתוכו.

כך גם כל תלמיד דאפא אמיתי. יש לו כבר את היכולת לקחת חלק פעיל בעת תיקון הפא, עליו רק ללמוד ולשפר את נגינתו (במקרה זה את השין שינג שלו) ולפעול ביחד לטובת תיקון הפא, כגוף אחד, ללא אינטרס אישי.

המורה אומר ב"יסודות להתקדמות במרץ 2 – "גילוי הטבע האמיתי":

"מטפחים בדאפא בנחישות עם לב בלתי מעורער, ההתעלות ברמה היא הדבר המהותי, הטבע האמיתי מתגלה מול המבחנים, בהצלחת הטיפוח מגיעים לשלמות והופכים לבודהות, לטאואים ולאלוהויות."

אלה הבנותיי לרגע זה, אנא העירו מתוך חמלה.