הבנתי בנושא בקשת עזרה מהמורה

(Minghui.org)

תמיד הנחתי שכמתרגל, מול חוסר היכולת שלי לנהל את ענייני, איני אמור לבקש מהמורה עזרה או תגבור כוחות. במקום זאת עלי להפוך למיומן יותר ולנהל את הדברים בעצמי. מאוחר יותר גיליתי שכשחשבתי בדרך זאת היו לי רעיונות משל עצמי ולמעשה במובן מסוים אימתתי את עצמי, אחזתי בעצמי או שאפילו הייתי שחצן. זה תלוי בהבנתו של האדם ובנסיבות. גיליתי שהמחשבה הזאת התמקדה יותר מדי בטיפוח האישי ולא בצרכים של תיקון הפא.

כמטפחים עלינו לקחת יזמה כדי להיפטר ממושגים אנושיים כאלה שנחשפים. אנחנו לא יכולים לבקש תמיד את עזרתו של המורה. אחרת, ההכרה העיקרית של האדם אינה ברורה או שהוא שוכח שהוא עצמו  זה שמטפח.

במהלך תיקון הפא עלינו להיות יותר מודעים לכך שהמורה מתקן את הפא ומציל את כל היקום, ושכל היצורים החיים צריכים להיות מטוהרים לחלוטין על-ידי המורה לפני שיכנסו ליקום העתידי. אם מישהו חושב שהוא יכול לטפח ולעמוד בדרישות של המורה, אבל לא מבקש או שוכח לחפש את עזרתו של המורה כשיש צורך בכך, האם זה לא כמו תינוק שמנסה לקלח את עצמו? האם תינוק יכול לרחוץ את עצמו ביסודיות?

במקור אנחנו חיים מהיקום הישן. אנחנו לא יכולים לראות דרך הסידורים של הכוחות הישנים, ולשלול אותם, ואיננו יכולים להתנקות רק על-ידי מקלחת עצמית במים מלוכלכים. המורה מפיץ את הדאפא וכתוצאה מכך אנחנו יכולים לראות בבירור את הפערים בין השלמות לבינינו.

יש לנו את ההזדמנות לטהר את עצמנו ביסודיות. במשך תהליך הטיהור, אם אנחנו מבקשים את עזרתו של המורה כאשר המצב מעבר ליכולותינו, אנחנו מביעים את החלטתנו הנחושה להיפטר מ"האני הישן" ולהפוך ל"חדש" באמצעות היטמעות בתוך הדאפא. הרצון החזק הזה מאוד יקר.

הבנתי גם שאם אנחנו מרגישים חוסר רצון לבקש את עזרתו של המורה, האם אין לנו מושגים אנושיים? יש אמרה: "אני לא אוהב לבקש עזרה מאחרים". האם זו לא הגנה עצמית ביסודה? אני גם רואה את המושג: "אני לא אבקש את עזרתם של מתרגלים עמיתים אז גם הם לא יטרידו אותי". למעשה אם אני הופך לחסר אנוכיות באמת אהפוך לחלק מהגוף האחד. מתרגלים עמיתים ואני, כולנו חלקים של הגוף האחד. כגוף אחד, עזרה הדדית היא למעשה קואורדינציה ויצירת הרמוניה של תלמידי דאפא כגוף אחד. אין בעיה לבקש עזרה מאחרים בגוף האחד.

לפיכך, אני מאמין שבקשת עזרה מהמורה או ממתרגלים עמיתים היא לא כמו בקשת עזרה מאנשים רגילים, כיוון שזה קשור לטיפוח שלנו ולעזרה למורה לתקן את הפא. אם הבסיס לבקשת העזרה הוא להיטמע בגוף האחד, אז הוא טהור. אחרת, זוהי הכרה עיקרית שאינה ברורה, עצלות או רדיפה אחר עזרה חיצונית.

לפיכך, כתלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא, עלינו ליצור את הנתיבים שלנו בעצמנו, אבל אם אנחנו זקוקים לעזרה אנא זכרו שהמורה ומתרגלים עמיתים מקיפים אותנו.

במשך תקופה ארוכה תמיד שאלתי את עצמי כשהייתי זקוק לעזרה: "מדוע איני אוהב לבקש עזרה מהמורה?" מצאתי שהתשובה לכך היא שזה בגלל שאני לא מספיק מאמין במורה. שוב גיליתי שאם מישהו אינו מבין את עקרונות הפא בבירור תחסר לו אמונה אמיתית.

אנא ציינו כל דבר שאינו נכון.