מספר מחשבות בעקבות צפייה ב-"לימוד הפא שניתן למתרגלים האוסטרליים"

(Minghui.org)

לאחר שצפיתי ב-"לימוד הפא שניתן למתרגלים האוסטרליים" הייתי מאוד נרגש מחמלתו, רבים מאיתנו צפו בסרט הווידאו עם דמעות בעיניים. המורה שוב ושוב הזכיר לתלמידים בעדינות על בעיות חשובות, כמו אב המדבר עם ילדיו. המורה דואג לתלמידי הדאפא והוא מאוד מודאג מאיתנו. נאומו של המורה ניתן למתרגלים אוסטרליים, אבל אני מרגיש שהבעיות עליהן דיבר המורה חלות גם על המתרגלים בסין. לאחרונה מתרגלים באזורנו שיתפו התנסויות בפגישה קטנה, דיברנו על הרצאתו של המורה ושיתפנו הבנות על השאלה מדוע מספר מתרגלים נאסרו לאחרונה. חיפשנו בעיות בתוך עצמנו ובחנו את התקרית מנקודת המבט של הפא. מטרתנו הייתה להשתפר כגוף אחד.

1) סוגיית האימות העצמי

המורה הדגיש את הנושא של מתרגלים המאמתים את עצמם. הנושא הזה מתבטא בהיבטים רבים של הטיפוח. לדוגמה, כשאנו עורכים דיון קבוצתי, מספר מתרגלים מדברים ללא הרף ואין להם לא מיקוד ולא מושג האם דבריהם יכולים בכלל לתרום משהו לפתרון הבעיות. על פני השטח הם מנסים לפתור את הבעיה, אבל במציאות הם מתפארים. לפעמים כשאנחנו רואים בעיות אצל מתרגל אחר, אנחנו לא חושבים כיצד לעזור לו. במקום זאת אנחנו מנסים לכפות עליו את דעתנו ואת הבנתנו. ואז אנחנו לא מצליחים לבחון האם הוא באמת מסוגל לקבל את דברינו. לפעמים דברינו סובבים סביב המושגים האנושיים של עצמנו.

המורה יודע בדיוק על מה אנחנו חושבים, אבל הוא בכל זאת מדבר אלינו בנימה של הצעת דברים, ולא של חלוקת הוראות. האם אנחנו יכולים לשקול לעשות זאת באותה הדרך? המורה אמר לנו ב-"ללמד את הפא בוועידה בסינגפור - 1998":

"...אם אדם חופשי מכל מושג אישי שהוא, אינו מונע על-ידי האינטרס האישי שלו, והוא באמת מחפש כיצד להועיל לאחרים, כאשר הוא מציין חסרים של אדם אחר, או אומר לאדם אחר מה נכון, אותו אדם יתרגש עד דמעות". (תרגום זמני, לא רשמי)

בואו ונשאל את עצמנו: האם אנחנו הולכים בעקבות הדרכתו של המורה כשאנחנו מציינים את ההחסרות של מתרגל עמית? יש לנו בעיה מאוד חמורה בנושא הזה, מה שגורם להתפשרויות בתקשורת בין מתרגלים עמיתים. כולנו יכולים לצטט את דברי המורה, אבל לעתים קרובות אנחנו שוכחים ללכת בעקבות הדרכתו של המורה ולטפח את עצמנו במהלך קונפליקט. המורה הזכיר למתרגלים האוסטרליים בעצה דואגת, לפני שעזב את הפגישה: הוא דאג שמא נשכח לטפח את עצמנו כשאנחנו מתמודדים עם בעיות, לא משנה כמה אנחנו מרגישים בבירור שכולנו מבינים את הדרכתו בפגישה זו. התנהגות טיפוסית אחת של אימות העצמי היא כשאנחנו מנסים להבהיר את האמת לאנשים, אנחנו לא טורחים להבין את הסיבה השורשית לבלבול שלהם, ואנחנו משליכים בהתלהבות את המחשבות שלנו עליהם. תקשורת כזאת לעתים קרובות מרחיקה אנשים, אנשים עלולים לא להבין אותנו ולחשוב שאנחנו מוזרים. המורה אמר לנו שעלינו ללכת בעקבות החזקותיהם של האנשים בשעה שאנחנו מצילים אותם. המטרה של הבהרת האמת לאנשים היא להציל אותם, לא להראות להם כמה אנחנו חכמים.

2) לחפש את הבעיות שלנו עצמנו ללא תנאים

בהרצאה הזאת המורה מדגיש מחדש את החשיבות של חיפוש הבעיות שלנו בעצמנו ללא תנאים. כשיש לנו מחלוקת עם אנשים רגילים, בטוח שאנחנו המתרגלים אשמים בכך, כיוון שמטפח לעולם לא אמור להיות בקונפליקט עם אדם רגיל. כשמתפתח קונפליקט בין מתרגלים, על כל אחד לחפש פנימה את החסרים של עצמו.

במשך הטיפוח, כשחלק מגופנו מגיע לסטנדרט הטיפוח, המורה מפריד אותו ומאכסן את החלק הטוב הזה בנפרד. מה שנותר בעולם האנושי דורש טיפוח נוסף. המחשבות הרעות והמכוערות ייחשפו במטרה לסלק אותן, ובגלל הביטוי הזה על פני השטח, נראה שמה שאנחנו רואים אחד בשני הם לעתים קרובות דברים שליליים. למעשה זה לא נכון. פשוט איננו יכולים לראות את החלק הבשל. לפיכך, כשיש קונפליקט, עלינו  לחפש בתוכנו החזקות חבויות ולסלק אותן. רק בדרך זו סביבת הטיפוח שלנו יכולה להשתפר.

בעיה נפוצה אחרת היא שמתרגלים רבים יודעים שעלינו לחפש את הבעיות של עצמנו, אבל הם לא יודעים כיצד למצוא אותן. לפעמים אנחנו מנסים למצוא בעיות תוך שימוש בשיטות של אנשים רגילים.  חלקנו אפילו משתמשים בביקורת עצמית הלקוחה מתרבות המפלגה הקומוניסטית, בעוד מתרגלים אחרים מחפשים החזקות על פני השטח, אבל לא עמוק בפנים. יש כאלה שאומרים: "לא הייתי צריך לומר זאת או לא הייתי צריך לעשות זאת". זו לא הדרישה שהמורה הציב בפנינו. על מטפחים לחפש החזקות בתוך הלבבות של עצמם, לאמוד באמצעות עקרונות הדאפא. עלינו לראות מה עורר את הסערה בלבנו. אם אין לנו שום החזקות אנחנו אמורים להיות רגועים בכל הנסיבות כולן. אם איננו יכולים לעמוד בדרישה הזאת, הלבבות שלנו ללא ספק עמוסים. אם הלבבות שלנו אינם רגועים, חייבות להיות בתוכם מספר החזקות חבויות עקשניות. תוך חיפוש פנימה בדרך זו לא יהיה קשה מדי למצוא את ההחזקות. ברגע שנמצא אותן ונסלק אותן, נוכל לשרת את המטרה האמיתית של הטיפוח - לעזור להציל יצורים חיים. חיפוש ההחזקות העצמיות צריך להיות חסר תנאים. אם אנחנו מוסיפים תנאים כלשהם המאמצים שלנו לא יהיו אמיתיים. לא משנה מה קורה, עלינו לחפש את הבעיות שלנו עצמנו. אפילו אם אנחנו לא מעורבים בקונפליקט ורק במקרה אנחנו עדים לאירוע, עלינו עדיין לחשוב על מה יכול להיות אצלנו לא נכון. אם כולם יוכלו לעשות זאת וביחד ניצור אווירה של טיפוח עצמי, נוכל להשיג שיפור עצום.

3) המנטליות של לסמוך על אחרים

המורה גם דיבר על ההרגל לסמוך על אחרים. הוא אמר שיש מתרגלים שתמיד מצפים שאגודת הפאלון דאפא תדאג לטיפוח שלהם. המנטליות של לסמוך על אחרים מבטאת את עצמה בשתי דרכים:

ראשית, מספר מתרגלים אינם יכולים לראות דברים בהתבסס על עקרונות הפא. הם לא יודעים איך לטפח בחיי היום-יום תוך הליכה בעקבות הדרכותיו של המורה. הם לא יכולים לקחת על עצמם את האחריות הניתנת לכול תלמידי הדאפא במהלך תקופת תיקון הפא. במקום זאת, מתרגלים אלה רוצים לראות כיצד פועלים "מתרגלים טובים יותר" לפני שהם נוקטים בפעולה, והם אוהבים לשמוע את התנסויותיהם של מתרגלים "יותר בשלים". המורה אמר לנו שאין לנו מודלים לחיקוי בטיפוח, ושכל מתרגל יצטרך לצעוד בנתיב שלו ולהקים את המוסריות האדירה שלו בעצמו.

שנית, תוך ביצוע עבודת תיקון הפא, יש מתרגלים שטוענים: "מאחר ואין לי מיומנויות טכניות, אסתמך על מתרגלים עמיתים שידאגו לי לחומרים". ישנם כאלו שאפילו סרבו לעשות עבודה בתחום היכולות שלהם. מנטליות מסוג זה יוצרת מעמסת עבודה אדירה על מתרגלים אחרים. הם יותר מדי עסוקים אפילו בשביל ללמוד את הפא. במשך הזמן, המנטליות הזאת תזיק למתרגלים העמיתים שלנו. קראנו על שיעורים רבים כאלה באתר מינג-הווי. המורה אמר לנו שעלינו לחשוב קודם כל על אחרים. מדוע איננו חושבים על אותם מתרגלים עסוקים? סוג זה של הסתמכות על אחרים לא רק מזיק למתרגלים עמיתים, אלא גם גורם נזק לטיפוח שלנו בעצמנו. עכשיו זה הזמן לסלק את זה.

כעת יש לנו המון הבנות חדשות מהרצאתו של המורה, ושלושת הנקודות הנ"ל הן בעיות המשותפות  לרבים מהמתרגלים העמיתים. אנחנו מזמינים מתרגלים עמיתים להגיב ולתקן כל דבר שאינו הולם.