על מתרגלים להתייחס ברצינות לשגיאות בתחום התאווה

(Minghui.org)

תאווה היא עניין רציני למטפח. בעבר מטפחים רבים נכשלו בגללה. מתרגל דאפא צריך לשים לב לכך באופן מיוחד. מאחר והטיפוח שלנו הוא הכי נכון, עלינו לקחת את התאווה ברצינות מיוחדת.

המורה אמר:

"במהלך ההיסטוריה או מנקודת מבט של ממדים גבוהים, העניין של התשוקה והתאווה המינית הוא מאוד קריטי בלקבוע אם האדם יכול לטפח." (ג'ואן פאלון - הרצאה שישית)

בתחילת הטיפוח שלנו לקחנו את נושא התאווה ברצינות. אני זוכר שלפני ה-20 ביולי 1999, מתרגלים שיתפו התנסויות לעתים קרובות על איך להעביר קשיים של תאווה. כעת אנחנו בשלב הסופי של תקופת תיקון הפא. אך ישנם מתרגלים שעדיין עושים שגיאות בתחום זה ולא לוקחים זאת ברצינות, או לא מנסים בכל יכולתם להשתחרר מכך.

אחרי שהרדיפה החלה ב-20 ביולי 1999, מתרגלים נאסרו, נכלאו, נשלחו למחנות עבודה בכפייה ונאלצו להישאר רחוקים מבתיהם כדי להימנע מהרדיפה.

בהיותם רחוקים מבתיהם, מתרגל ומתרגלת שלא היו נשואים נהגו לגור ביחד כדי שאחרים יוכלו לחשוב שהם בעל ואישה וכך הם יהיו בטוחים יותר מאשר בהיותם בודדים. אלה שלא נזהרו סיימו בביצוע שגיאות גדולות.

מעבר לכך, היו כאלה שלא הבינו את הרצינות של העניין ונשארו במצב זה מבלי שהיו מסוגלים להוציא עצמם מזה.

המורה מדבר על הבעיה של תאווה והבהיר זאת בצורה ברורה לכולם ב"וועידת הפא בלוס-אנג'לס". אני יודע שישנם מתרגלים שעושים שגיאות בתחום זה אבל הם לא מעזים להתעמת עם הבעיה הזאת. הם משתמשים בעבודתם בתיקון הפא כתירוץ לכסות על מעשיהם הרעים. הם נסחפו על-ידי תאווה ולא יכלו לשלוט בעצמם, ועדיין לא בחנו את עצמם ולא התעמתו עם ההתנהגות שלהם עצמם.

המורה סובלני ואינו רוצה להשאיר מאחור אף תלמיד. האם בעבר הייתה למתרגל הזדמנות כלשהי לטפח אם היא או הוא היו כאלה? יותר מכך, מתרגל שממשיך לעשות שגיאות בתחום זה לא יהיה מסוגל לעשות את העבודות המתייחסות לפא היטב, ולא יהיה מסוגל גם להתרכז בלימוד הפא. אולם, הם עדין מכנים עצמם מתרגלי דאפא כדי לכסות על מעשיהם ולרמות מתרגלים עמיתים.

אני מרגיש שמתרגלים שעושים שגיאות בתחום התאווה צריכים לקחת את העניין הזה ברצינות. לטפח - הכוונה לשחרר את ההחזקות. אם אדם לא לוקח את שגיאותיו ברצינות, איך הוא יכול לחשוב שהוא מטפח? גם אם מתרגל סרח בדרכו בתחום התאווה, כמתרגלים עמיתים שרואים או שומעים על כך, גם אנחנו צריכים לבחון את עצמנו ולראות אם יש לנו החסרות בתחום זה. בשנים האחרונות שמענו לעתים קרובות שיש מתרגלים שנפטרו. הם לא מתו מן הרדיפה בהיותם בכלא, אלא מקארמה של מחלה. אולי כמה מהמקרים האלה מתייחסים לתאווה גם כן? האם זה שהרוע נאחז בפרצות של מתרגלים זה בגלל שההחזקות שלהם לתאווה לא סולקו במלואן? מאחר והכוחות הישנים חושבים שההחזקה לתאווה היא עניין מאוד רציני, מדוע המתרגלים לא מנסים לטפח זאת היטב כדי לא לתת לרוע פרצה כלשהי לנצל? בינתיים, עלינו לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק את הגורמים הרעים מאחורי המתרגלים שיש להם בעיות עם תאווה.

מתרגלים עמיתים שיש להם בעיות עם תאווה צריכים להתעורר מייד. אחרת יאבדו את ההזדמנות היקרה להינצל.