שנה את החשיבה, צא מתוך האנושיות והפוך באמת לאלוהות

(Minghui.org)

הייתי לאחרונה במצב של בלבול. ניסיתי בכל מאודי לחפש בתוך עצמי, אבל לא הצלחתי למצוא החזקות בסיסיות כלשהן. מאז אוקטובר האחרון ועד היום, למעלה מארבעים מתרגלים בעירנו נעצרו באופן בלתי חוקי בזה אחר זה ואתרי הכנת חומרי דאפא ניזוקו באופן חמור. נפלנו למנטאליות של ניסיון פסיבי להציל את המתרגלים העצורים. אולם לפני שמתרגל אחד ניצל בהצלחה, אחר נעצר שוב. מעצרים כאלה קרו בזה אחר זה, עד שלא היה לנו אפילו זמן לקחת אוויר לנשימה.

אם כן מה קרה פה? נראה שהרוע הפך אפילו עוד יותר "אחוז טירוף" ו- "חסר רחמים" ברדיפתו אחר מתרגלי דאפא. אבל איך זה יכול להיות המקרה? עם סילוקם של יצורים מרושעים רבים, השפעתו של הרוע כבר חלשה מאוד, כאשר השדה של תיקון הפא הופך ליותר ויותר חזק. אם כן, מדוע בעירנו המצב נראה הפוך? זה נכון שלחלק מהמתרגלים יש עדיין פערים גדולים בטיפוח שלהם והם לא סילקו מעליהם בזמן המתאים את ההחזקות לתהילה, לאינטרסים אישיים, לתאווה, לתשוקות, לרגשות וכך הלאה. לפיכך, הכוחות הישנים מנצלים את הפערים האלה כדי לרדוף אותם. אולם הרדיפה הזאת מכוונת לגוף הכולל של מתרגלי הדאפא והיא משפיעה ישירות על הצלתם של יצורים חיים בעירנו. אם כן אילו בעיות יש לנו עדיין? במשך מספר ימים שינון הפא שלי התקדם לפסקה הבאה של "שיגעון- טיפוח":

"ברגע שאתם מפחדים זהו לב של פחד. האין זו החזקה? ברגע שההחזקה שלכם מופיעה האם לא צריך לסלק אותה? ככל שתפחדו ממנה יותר, כך זה ייראה יותר כמו מחלה. צריך לסלק את ההחזקה הזו שלכם ולגרום לכם ללמוד מהשיעור הזה, כך שלֵב הפחד שלכם יסולק ותוכלו להתקדם." ("ג'ואן-פאלון"- הרצאה שישית)

המילים: "כך זה ייראה יותר כמו מחלה", זעזעו אותי ונראה שהבנתי משהו. התחילה להיות לי הבנה ברורה של הבעיה. אם כך אלו החזקות של הגוף העיקרי של המתרגלים גורמות להתבטאות המזויפת הזאת שמאפשרת לרוע להיראות יותר "אחוז טירוף?"

ההחזקה שלנו לפחד היא הסיבה

מדוע יש לנו החזקה כל כך חמורה לפחד? יש לה סיבה שורשית. בשנתיים הראשונות של תקופת הטיפוח בתיקון הפא, לרבים מאיתנו לא הייתה הבנה ברורה של הפא. כוחות הרשע נצלו את הפער הזה כדי לרדוף אותנו. הפער גם גרם לנו לפתח החזקה עיקשת לפחד. על אף שעוד ועוד רוע סולק, ההחזקה החזקה הזאת לפחד מונעת מאיתנו להתקדם קדימה. ככל שאנו מפוחדים יותר, אנחנו מנסים יותר להתחמק ממנה, ויותר סביר שלא נעיז לעמוד בפניה. לפיכך, נראה שהרוע יותר ויותר מופיע אצלנו כצל ורודף אותנו. האם אין זה נכון שעצם היותנו מפוחדים פירושו שאנחנו למעשה מושכים את הרוע אלינו? אם רבים מאיתנו נמצאים במצב כזה, זה הופך לשדה חזק של החזקה. ככל שאנחנו יותר מפוחדים הרוע נראה יותר "אחוז טירוף".

יש מתרגלים שעדיין חושבים במושגים אנושיים: "האם יש לנו פא-שנים של המורה שמגנים עלינו? מדוע אנחנו עדיין סובלים מהרדיפה הזו?" לפיכך האמונה הנכונה שלהם נעשית  חלשה אפילו יותר, ולכן זה יותר המקרה בו הם לא מסוגלים להשתחרר מהאנושיות שלהם. האם כל זה למעשה אינו תוצר של הפחד שלנו?  בפא נאמר:

"מדוע הפאלון מרשה לזה להיכנס, האם אין לנו את הפא-שן של המורה שמגן עלינו? יש עקרון ביקום הזה שלנו: אם אתה בעצמך רוצה משהו, אף אחד לא יתערב." ("ג'ואן פאלון" -  הרצאה שישית)

מדוע אנחנו הופכים מפוחדים? הפחד נובע מהאנוכיות שלנו. למעשה הפחד הזה לא מייצג את הטבע האמיתי שלנו. זהו רק גורם השולט באנשים. זוהי ההחזקה הגדולה ביותר שעל מטפחים לסלק.

כולנו חלקיקים של דאפא. המורה כבר דחף אותנו לסטטוס הפרי אליו אנחנו אמורים להגיע במהלך הטיפוח שלנו, ויש לנו כבר את הכוח להגן על עצמנו. אולם לעתים קרובות אנחנו מכירים ברדיפה המרושעת ומתייחסים אל עצמנו כאל אנשים רגילים.

המורה אמר:

"אם כל תלמיד דאפא יוכל לחשוב ולפעול בצורה ישרה כשהוא מתנהל, ויוכל להסתכל על דברים עם מחשבות נכונות בכל הנסיבות, אף אחד מכם לא יהיה מפוחד כשהוא יעמוד בפני רדיפה. אם כך תהיו, מי יעז לרדוף אתכם! אם אדם לחלוטין בתוך הפא אף אחד לא יכול לגעת בו. האם אין זו היכולת להגן על עצמך?" ("לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005" - שאלות ותשובות)

המורה למעשה נתן לכולנו יכולות על טבעיות וכוחות שמימיים, אבל לא באמת הפכנו לאלוהיים. עם כל היכולות העל טבעיות שכבר יש לנו, עדיין אנחנו רוצים ללחוץ את עצמנו לתוך מנטאליות מקובעת ולשאת את הסבל הזה. עם מחשבות ופעולות שאינן בתוך הפא, אנחנו מספקים לרוע אנרגיה לרדוף אותנו.

המושגים האנושיים הישנים שלנו גרמו לרדיפה

בהביטי פנימה, מצאתי מחשבות שלי שאינן תואמות לפא. בכל פעם כששמעתי שמתרגל נעצר הייתי מרגיש כבד בלבי כשחשבתי שמתרגל עמית נוסף יירדף. חשבתי שעלי למהר ולשלוח מחשבות נכונות חזקות כדי להציל אותו או אותה. אני לא המתרגל היחיד שחשב כך, מתרגלים רבים חשבו כך. המחשבה הזאת אולי נראית "מאוד הגיונית". אולם כשאני מביט לאחור, אני רואה שהמחשבה הזאת בכל זאת לא הייתה מאוד נכונה, כיוון שהשתמשתי במושגים אנושיים כדי לשפוט דברים. חשבתי באופן סובייקטיבי שהרוע לבטח ירדוף את המתרגל העצור וגם אישרתי שהם אכן מסוגלים לרדוף את המתרגל. האם המחשבות האלה נכונות? האם היו אלה מושגים אנושיים? חוץ מזה, פחות או יותר פיתחתי פחד כלשהו והחזקות אחרות. האין זה מקרה בו סיפקנו לרוע סיבות לרדוף אותנו?

ב-"מסע למערב" (סיפור טיפוח סיני קלאסי שעבר ממאות קודמות) מופיע הסיפור הבא:

כאשר סון וו-קונג (מלך הקופים, דמות מרכזית בסיפור) נלחם בשד, הוא נבלע בקיבתו. ג'ו בה-ג'יה (דמות אחרת בסיפור) היה כל כך מפוחד שהוא בכה בעודו מתחבא מאחורי עץ בגלל שחשב שוו-קונג מת. אז וו-קונג צעק מתוך בטנו של השד: "בה-ג'יה, מדוע אתה בוכה? אני לא מת" בה-ג'יה, שעדיין לא הבין אמר: "האם זה נכון שנבלעת על-ידי השד?" וו-קונג השיב: "טיפשון, הוא אכל אותי. האם אינך יודע שאני יכול לתלוש את לבו, לחפור את הכבד שלו ולתלות ולנדנד את איבריו?"

זה הזכיר לי היכן שגיתי. מדוע לא היו לי מחשבות נכונות חזקות? כמו בה-ג'יה, השתמשתי במושגים האנושיים שלי כדי לראות את הדבר הזה. בואו ונביט בעצמנו. האם אין זה הזמן בו עלינו לשנות את מחשבתנו, לשחרר את המושגים האנושיים שלנו ולא לקבל את "המחשבות האנושיות" שלנו כדבר מוחלט? עלינו באמת להשתמש במחשבות האלוהיות הנכונות כדי לראות דברים. כאשר מתרגל עמית נעצר, אסור לנו לחשוב שהוא נלקח לרדיפה. במקום זאת עלינו להשתמש במחשבות הנכונות שלנו כדי לחזק את האמונה הבאה: לעולם אל תניח לרדיפה המרושעת להתרחש. יותר מכך, חשוב על כך כהזדמנות מצוינת להציל יצורים חיים ולפורר את הרוע. בדרך זו אנחנו יכולים לתקוף את הרוע מבפנים ומבחוץ ולסלק לחלוטין את מאורותיו האפלות של הרוע.

יש מתרגלים שיכולים לחשוב: "לסון וו-קונג היו כל כך הרבה כישרונות. יש לו עדיין את אָלת המשאלות המוזהבת, כך שהוא כמובן בלתי מנוצח. אבל אנחנו לא כל כך מוכשרים". הייתי אומר שמתרגל כזה עדיין לא יצא מהאנושיות. האם זה באמת שאין לנו שום כוחות קסומים? אולי הכוחות הקסומים שלנו הם הרבה יותר חזקים מאָלת המשאלות המוזהבת. אולם אין לנו את תכונת ההארה של וו-קונג, כך שאיננו יודעים כיצד להשתמש ביכולות שלנו ותמיד חושבים שאנחנו מנוצלים. אנחנו תמיד מכפיפים את עצמנו למושג שרק מה שהעיניים רואות זה נכון. יש לנו החזקה לגוף האנושי הזה ואיננו יכולים להפוך לאלוהיים. אם כן, איך נשתמש בכוחות השמימיים שלנו מתוך הפא? אני לא צריך לחזור על התשובה; זו שליחת המחשבות הנכונות שלנו. זה רק שליחת המחשבות הנכונות. כעת אני מבין הרבה יותר לעומק את החשיבות של שליחת מחשבות נכונות. אנחנו מדקלמים את הנוסחאות כדי להניע את הכוחות השמימיים שלנו ולתת להם לבצע את תפקידם. יותר מכך, אנחנו יכולים להשתמש לא רק בכוח שמימי אחד; יש לנו כל מה שנחוץ וכל כוח יגיע אם נרצה לעשות בו שימוש. זהו משהו שהמורה מלא החמלה שלנו נתן לנו בתקופה מיוחדת היסטורית זו. אולם תלמידים רבים פשוט אינם יודעים כיצד להשתמש בכוחות השמימיים שלהם ואפילו כיום אנחנו נרדפים בצורה חמורה.

בביוגרפיה של ג'י-גונג היה סיפור על ג'י-גונג שעשה סצנה גדולה בביתו של ראש הממשלה צ'ין (האדם שהרג את יוה פיי, גיבור פטריוטי בשושלת סונג). צ'ין רצה להעניש את ג'י-גונג ושם עליו מכווץ. על-אף שרגליו כווצו, זה לא נגע לו. הייתה לו עין אחת פתוחה והשנייה סגורה, הוא החזיק במניפתו השבורה, הצביע על צ'ין באצבעו השבורה וצועק: "התחל את העינויים!". צ'ין ילל מייד בכאבים כיוון שחש כאב עז ברגליו. ג'י-גונג צעק שוב: "התחל את  העינויים!". צ'ין שסבל מכאבים נפל לרצפה ישר מן הכסא. נראה היה שרגליו של ג'י-גונג היו לחוצות במכווץ. אולם ג'י-גונג השתמש בכוחותיו העל טבעיים והעביר את העינויים לאדם שיישם אותם. בואו ונביט על מחשבותיו של ג'י-גונג. הוא צעק: "התחל את העינויים!" ללא פחד. לא היו לו מושגים אנושיים וגם לא פחד. האמונה הנכונה שלו הייתה מאוד חזקה. דברים של אנשים רגילים לא יכלו לשלוט בו כלל. הוא השתמש בכוחותיו העל טבעיים על-פי רצונו.

לפני זמן רב המורה נתן לכולנו כוחות שמימיים. אולם עדיין אנחנו מחזיקים במנטאליות שלנו ולכן איננו מסוגלים להשתמש בכוחות האלה; ולכן אנחנו עדיין נרדפים. האם זו אינה בושה? לא עמדנו בציפיותיו של המורה וגרמנו גם להשפעה שלילית על הצלת יצורים חיים באזורינו.

אם עדיין איננו יכולים לשחרר את האנושיות וללכת לקראת אלוהות, איך נוכל לאמת היטב את הפא? על כולנו להשתחרר מהמושגים האנושיים, לשחרר את כל ההחזקות, להבהיר את האמת ולשלוח מחשבות נכונות לכל מקום שנלך, כשאנו משתמשים ביעילות בכוחותינו השמימיים כדי להגן על עצמנו ולהרוס את הרוע. כל תלמיד דאפא מסוגל לפנות לכוח של מחשבות נכונות כאלה.

אם לא נכיר ברדיפה או בסידורים של הכוחות הישנים, האם הם עדיין יעזו לעצור אותנו? האם במקום זאת הם לא יפחדו מאיתנו? המפתח הוא כיצד נתנתק מהשכבות של הקליפה האנושית שלנו, נסלק מושגים אנושיים ונחזור למקור האמיתי שלנו. אנחנו כבר לא יכולים לתת למושגים אנושיים לשלוט בנו. אסור לנו להחזיק קערות זהב כשאנו מתחננים לאוכל. אנחנו גם לא אמורים להיות מוכים כאשר אנו אוחזים באָלות משאלות מוזהבות. עלינו להפוך באמת לאלוהיים. אל תתנו יותר למורה לחכות לנו. אני מאמין שהמורה רוצה שהצדדים האלוהיים שלנו יקומו לתחייה.

אלו חלק מהבנותיי ברמת הטיפוח הנוכחית שלי. אני מקווה שמתרגלים עמיתים יוכלו לשתף תובנות אלה. אנא ציינו באדיבות כל דבר מוטעה.