לטפח על-פי התכנונים של המאסטר במקום להשתפר באמצעות נשיאת הרדיפה

(Minghui.org)

פאלון דאפא הוא החוק הגדול של היקום, החוק הבסיסי שיוצר את כל היצורים. במילים אחרות, לא יתקיים שום יצור הסוטה מן הדאפא. רדיפת הדאפא נוגדת את חוקי הפא ולכן המאסטר אינו מכיר ברדיפה. אם כן מדוע הרדיפה נמשכת זמן כה רב?

זוהי הבנתי האישית את הבעיה. המאסטר אמר לנו בפא:

"יש עיקרון ביקום שלנו שבדרך כלל אחרים לא יכולים להתערב במה שאדם רודף ורוצה בעצמו. החיה ניצלה את הפרצה הזאת: "אם הוא רוצה משהו, אני אתן לו. אין זאת טעות אם אני אעזור לו. נכון? החיה תיתן לו את זה." ("ג'ואן-פאלון" - הרצאה שלישית)

זה מסביר מדוע מתקיימת רדיפת מתרגלי הדאפא. לעתים קרובות אנחנו אומרים שעלינו לשלול לחלוטין את הסידורים של הכוחות הישנים וללכת בנתיב שאורגן על-ידי המאסטר. אולם במקרים רבים אנחנו מובלים על-ידי המושגים שלנו ופועלים בהתאם לסידורים של הכוחות הישנים.

הנה דוגמה: יום אחד הלכתי למקום כלשהו כדי לטפל במספר עניינים אישיים. בדרכי הרוח החלה לפתע לנשוב בעוצמה והגשם ירד במטחים. חשתי בקיומה של כוונה רעה מאחורי הסופה, אז חיפשתי פנימה בתוכי כדי להבין את מה שקרה. איזו החזקה שלי משכה רדיפה כזאת? איזו מחשבה שלי לא הייתה נכונה? הו, מצאתי את ההחזקה שלי והבנתי שהרוע השתמש בה כתירוץ לרדוף אותי. אם כן, אלך לטפל בנושא כך שאצא מההחזקה שלי, וכך לא אעשה זאת יותר. אז החלטתי לחזור וסופת הגשם שככה מייד. חשבתי: "סופת הגשם שככה. מצאתי את ההחזקה שלי אז הרדיפה כבר לא אמורה להתקיים. אם כן הרשו לי בכל זאת ללכת לשם". במחשבתי התת-הכרתית יש לי מושג שאומר שנרדפתי בגלל שהייתה לי החזקה, אם כך בלי ההחזקה לא תהיה כול רדיפה. לא שקלתי את הדברים בהתאם לפא. אבל כשהחלטתי להמשיך בדרכי, תוך צעדים ספורים סופת הגשמים הפכה לאלימה אפילו יותר. הרוח והגשם הכו בפני ולא יכולתי לפקוח את עיניי. רכבתי על הקטנוע שלי ולא יכולתי לראות את הדרך. זה היה מאוד מסוכן לרכב בסופה ויכולתי לעשות תאונה בקלות.

ראשי התבהר. זמן רב לא הייתי מסוגל לצאת מצל הטיפוח בתוך הרדיפה. זה נבע מבעיה שיש לי. בכל פעם שנרדפתי חיפשתי בתוך עצמי. לאחר מכן חשבתי ששיפרתי את אופיי ואני כבר לא אמור להירדף יותר. הייתי פסיבי בגלל שלא חיפשתי פנימה אלא אם הייתי נרדף. זה בדיוק מה שרצו הכוחות הישנים כשטענו שהם באו "לעזור למתרגלי הדאפא להשתפר באמצעות הכאתם כדי שהם יוציאו החוצה את המחשבות הנכונות שלהם". אבל אנחנו מתרגלי דאפא. אנחנו תלמידים של המאסטר. אין חיים שראויים לבחון אותנו, בוודאי לא לרדוף את מתרגלי הדאפא בשם "העזרה להשתפר". מתרגלי דאפא הם החיים המפוארים ביותר ביקום. יהיה זה עלבון למאסטר ולדאפא אם נרשה לרוחות וליצורים מושחתים מרמות נמוכות לרדוף אותנו. לא משנה מה אנחנו חושבים, לא משנה אילו החזקות יש לנו, הכוחות הרשעים בהחלט אינם ראויים לרדוף אותנו. כל עוד תהיה לנו מחשבה נחושה כזאת נפורר את הרוע. עלינו ללכת רק בנתיב שהמאסטר תכנן לנו, ללמוד את הפא, לטפח את עצמנו, להציל יצורים חיים בסביבה נורמלית ולשחרר את ההחזקות שלנו. אין צורך שהרוע ייקח חלק.

כשהבנתי את זה, הודעתי בנחישות לישויות ביקום שמפריעות לי: "אני מתרגל דאפא. אלך רק בנתיב שתכנן לי המאסטר. אני לא רוצה "שתעזרו לי להשתפר". אתם מבצעים חטאים בלתי נסלחים, עליכם להפסיק מייד". הסופה נחלשה ביחד עם השמע קולי.

ברגעים קריטיים, כשיש לנו מחשבה נחושה של שלילת הסידורים של הכוחות הישנים, הרוע לא יכול לכפות עלינו את הסידורים שלו. לפיכך עלינו להיות נחושים, לטפח את עצמנו ולהציל יצורים חיים על-פי התכנון של המאסטר. אסור לנו לחפש