להיטמע ב"ספקטקיולר" של השנה החדשה כגוף אחד

(Minghui.org)

אני רוצה לשתף את מחשבותיי בנוגע לחשיבות של קידום מכירת כרטיסי מופע ה"ספקטקיולר" של השנה החדשה 2007, במיוחד בניו יורק ובברלין.

לפני הספקטקיולר הבחנתי בשני סוגים של תגובות בין מתרגלים:

בקטגוריה הראשונה: מתרגלים שתומכים בכל לבם ב"ספקטקיולר" ומעסיקים עצמם בפעילות מוקדמת של מכירת כרטיסים. הם רואים זאת כדרך להציג את היופי של הדאפא לאנשי העולם כדי להציע להם הצלה.

בקבוצה השניה: מתרגלים שאינם יכולים להבין באמת את חשיבות מופע ה"ספקטקיולר" ומופרעים על-ידי שאריות הכוחות הישנים, עד למצב בו ההחזקות שלהם מנוצלות ומתעצמות. חלקם לא תמכו ב"ספקטקיולר" ולא במתרגלים שמכרו כרטיסים. מתרגלים מסוימים מיקדו את תשומת ליבם רק בחסרים של אחרים ואפילו עיכבו בחוסר מודעות מתרגלים אחרים שלקחו חלק בפעילות. יש כאלה שאפילו אמרו דברים כדי לפגוע בהתלהבותם של מתרגלים אחרים.

באיזו קטגוריה נכללתי אני?

נהגתי להיות כמו אנשים בקטגוריה השנייה, שנטו להתלונן על אחרים, כדרך לתרץ את חוסר העשייה של עצמם.

אולם, מה שקרה במהלך שיתוף התנסות בין מתרגלים בגרמניה, כחודש לפני מופע ה"ספקטקיולר", נגע עמוקות בלבי. בשיתוף הבנה על חשיבות ה"ספקטקיולר", מתרגל אחד אמר שהיחס שלנו מייצג את רמת התמיכה שלנו במופע. הוא שאל אם כולנו השתתפנו בקידום מכירת הכרטיסים ואם אנחנו יכולים לומר לעצמנו בכנות : "כן, אני מטמיע את עצמי עם ה'ספקטקיולר' כגוף אחד". דבריו זעזעו אותי, כיוון שלא יכולתי לומר זאת לעצמי.

מתרגלים רבים דנו בסוגייה כיצד נוכל לתמוך ב"ספקטקיולר", ואילו אני שמתי לב רק למה שאחרים לא עשו מספיק טוב. לא יכולתי להודות בכך שלא הייתי מעורב כלל ב"ספקטקיולר" ולא הצלחתי להטמיע עצמי עם ה"ספקטקיולר" כגוף אחד. נכשלתי גם בכך שלא הצלחתי ללכת בעקבות דבריו של המורה:

"להתייחס לעניינים של אחרים כאל עניינים של עצמי". (תרגום לא רשמי)

ההבנה הזאת העירה אותי ועזרה לאדם מהקטגוריה השנייה, כמוני - שתמיד ניסתי בכול כוחי להגן על עצמי, שהתלוננתי על אחרים כדי להסתיר את החסרים שלי – להתחיל להיות נחוש בדעתי להפעיל את כל מאמציי בקידום מופע ה"ספקטקיולר" תחת הנחייתו של המורה. החלטתי גם שאתגבר על ההחזקה שלי לפחד. במילים אחרות, ההבנה הזאת עזרה לי להפוך למתרגל מהקטגוריה הראשונה. הקדשתי ל"ספקטקיולר" 100 אחוזים ממה שיכולתי לעשות וניסיתי כמיטב יכולתי לתרום למאמצים לגרום למופע ה"ספקטקיולר" להיות הצלחה גדולה בהצלת יצורים חיים.

כאשר השגתי את הנחישות המנטאלית הזאת, כל הדברים סביבי מאוד השתנו. המורה נתן לי חכמה והראה לי כיצד אוכל להשתמש במיומנויות שרכשתי במהלך תיקון הפא, כדי לתמוך ב"ספקטקיולר". על-אף שמגבלות זמן מנעו ממני לעשות הרבה כפי שעשו מתרגלים אחרים, כדי לעזור ל"ספקטקיולר" להיות הצלחה גדולה, כך שבני אדם נוספים יוכלו לראות את היופי של הדאפא ויינצלו, מספר שבועות לאחר מכן הרגשתי שהפכתי לישות בתוך הפא - חלקיק של הגוף השלם. הפסקתי לחשוב האם אנחנו יכולים להשיג את מה שאנחנו רוצים; במקום זאת חשבתי רק איך אני יכול לעזור, כך שהמופע יהיה להצלחה.

אני כבר לא ממקד את תשומת לבי בחסרים של אחרים. כשהפכתי למתרגל מהקטגוריה הראשונה, הבנתי את התפקיד שלי כמשקיף מן הצד, בעודי בקבוצה השנייה: אני רק השקפתי היכן אחרים לא פעלו היטב, כשלמעשה מה שראיתי באחרים, הייתה השתקפות של מה שאני עצמי לא עשיתי היטב.

כיום אני רואה בודהות, טאואים ואלוהויות שמתקדמים ביציבות לקראת מטרה משותפת. הם עוזרים למאסטר בתיקון הפא ובהצלת יצורים חיים, והם עושים כמיטב יכולתם כדי שמופע ה"ספקטקיולר" יהיה להצלחה כלל עולמית. אני כבר לא רואה חסרים של מתרגלים עמיתים. במקום זאת אני רואה את לבבותיהם זורמים עם הדאפא, לבבות המקיימים את נדריהם בכל מחיר.

מה שאני רואה הם ישויות חיות מנצנצות, מאירות בזריחתן, מוכנות להציע כל שביכולתן, כדי לעזור לאנשי העולם לחוות את יופיו של הדאפא; הן אוחזות בידי האנשים כדי להנחותם לעבר עתיד נפלא. אני רואה מתרגלים עמיתים הולכים מעבר לאנוכיות, כשהם משחררים את החזקותיהם האחרונות וחוזרים לטבעם המקורי. להפוך למתרגל מהקטגוריה הראשונה גרם לי להסתכל על דברים מזווית אחרת. מצבי הנפשי עבר שינוי עצום.

כל זה הגיע בגלל שאלה פשוטה ששאל מתרגל עמית. השאלה נגעה בלבי ואפשרה לי לסלק את ההפרעה וההשפעה של הכוחות הישנים. בגלל שהמתרגל העמית הזה שאל את השאלה עם מחשבה טהורה ומלאת חמלה, זה כל כך נגע ללבי שיכולתי לפרוץ דרך שכבות על גבי שכבות של מכשולים שתכננו הכוחות הישנים.

ממעמקי לבי, אני רוצה לשאול באדיבות את אותם מתרגלים עמיתים שעדיין לא הבינו באמת את הערותיו של המורה על חשיבות מופע ה"ספקטקיולר" של השנה הסינית החדשה:

"האם הטמעתי את עצמי בספקטקיולר כגוף אחד?"