לבטוח במורה ובדאפא בכנות זו הדרך היחידה לסלק החזקות אנושיות

(Minghui.org)

לעתים קרובות אנחנו אומרים שעלינו לבטוח במורה ולבטוח בדאפא, אבל מהו הקריטריון לשיפוט האם האמון שלנו הוא אמיתי? כשקראתי לאחרונה את "ג'ואן פאלון" הייתה לי הבנה עמוקה יותר של המשפט הבא:

"בעבר, אחרי שטיפסו אל מערה בעזרת חבל, המטפח היה חותך את החבל כדי לטפח במערה. אם הוא לא היה יכול להצליח בטיפוח הוא היה מת בתוכה". (הרצאה שמינית)

המתרגלים האלה העיזו לחתוך את החבל כיוון שהם בטחו במאסטר שלהם ובדרכי הטיפוח שלהם, ולא היה להם ספק שהם יצליחו בטיפוח.

המורה כבר העניק לנו את הדאפא של היקום כדי לאפשר לנו לחזור למקור האמיתי שלנו. עלינו לחתוך את החבל שקושר אותנו לעולם האנושי. רק בדרך זו, הטיפוח שלנו יצליח.

למעשה, כאשר אנחנו מתרשלים ויש לנו מחשבות אנושיות והחזקות חזקות, האם איננו תופשים בכוח את החבל ולא מרפים? היקום מתפורר ונבנה מחדש. אין לנו דרך שנייה. הדרך היחידה היא ללכת בעקבות המורה חזרה למקור. אולם, עד כמה אנו בוטחים במורה ובדאפא במהלך הטיפוח?

אנחנו תמיד אומרים שאין עלינו להכיר בסידורים של הכוחות הישנים, אבל בטיפוח היום-יומי, המחשבות הנכונות שלנו אינן חזקות כפי שהן אמורות להיות. למשל, כשמתרגלים עמיתים יוצאים לחלק חומרי הבהרת אמת וחוזרים מעט מאוחר מהצפוי, אנחנו חשים מתיחות ואפילו הופכים מפוחדים. המורה ביקש אותנו להפוך לשמימיים. מדוע איננו יכולים להיות שמימיים? האם אנחנו יכולים להפוך לשמימיים אם אנחנו מחזיקים במושגים אנושיים? האם איננו תופשים את החבל ולא מרפים ממנו? האם אנחנו חסרי רצון לשחרר את החבל? עלינו לחתוך את החבל אם אנחנו רוצים לבטוח במורה ובדאפא. אין שום דרך אחרת עבורנו לחזור למקור האמיתי שלנו. עלינו לחתוך ביסודיות את הקשר שלנו למושגים אנושיים כדי לסלק את ההחזקות שלנו.