רגשות הכרת התודה והתרעומת בין המתרגלים

(Minghui.org)

בין המתרגלים יש רגשות של הכרת תודה ותרעומת, כיוון שאנחנו מציגים "הצגות" במשך אלפי שנים. כיום אנחנו מטפחים ועלינו לשלם בחזרה את חובותינו, בדיוק כמו כל אחד אחר. אנחנו גם צריכים לשלם את החובות שצברנו במשך שנות ההיסטוריה. כמובן, החלק העיקרי של החובות שלנו סולק על-ידי המורה – נשאר לנו רק לסבול מעט כאבים פסיכולוגים. כשהם מתבטאים בטיפוח, הם בדרך כלל מופיעים כשאנחנו מתאמים פעילויות לתיקון הפא. המורה משתמש בהזדמנויות האלו כדי ליישב את הכרת התודה והתרעומות שלנו בין אחד לשני. באותו זמן אלו הזדמנויות עבורנו לשפר את השין-שינג.

נראה שמרבית המתרגלים אינם מודעים לכך. לפעמים יש להם החזקות לדבריהם ולמעשיהם של מתרגלים אחרים, מה שמזיק לפא, או שהם לא מתנהגים כמו מתרגלים, או אלו שאינם מטפחים את עצמם. הם מהרהרים בבעיות האלו ונעשים יותר ויותר לא מרוצים. נראה שהם לא מודעים לכך שזה לא נכון שמטפח יהיה במצב כזה. קודם כל עלינו להיות מאוד ברורים שלאף יצור ביקום הזה אין את הכוח להזיק לפא. כל מי שמנסה לעשות זאת יעמוד בפני הפרעות גדולות ביותר. אם מספר מתרגלים אינם פועלים כהלכה, עלינו לדאוג להם, אבל איך נוכל להתרגז עליהם?

מתרגלים עמיתים אולי יתנהגו לפעמים בצורה די לא הגיונית, ואנחנו עלולים להרגיש שהם יותר מדי הרחיקו לכת. לפעמים אנחנו שומעים על מתרגלים מסוימים שמתנהגים בצורה גרועה והם גרועים אפילו מאנשים רגילים. מאחר ואנחנו מתייחסים אליהם כאל מתרגלים, אנחנו משתמשים בסטנדרטים קפדניים של הפא ובדרך קשת לב כשאנחנו מבקשים מהם להתנהג כראוי. זאת בשעה שאנחנו שוכחים שאסור לנו להילחם באחרים ועלינו להישאר רגועים. לפעמים אנחנו גם שוכחים ששום דבר לא קורה למתרגל במקרה. אם שמעת או היית עד למשהו זה מבחן לראות אם תוכל לקחת אחריות למטפח עמית ולדאוג לו בחמלה.

בגלל שזה סילוק של קארמה, זה לבטח יציק לנו פסיכולוגית ונרגיש מרוגזים ולא בנוח. זה מצב דומה לזה של המדיטציה: אם רגליך לא יחושו כאב, הקארמה שלך לא תסולק. כשמתרגל עמית מגיע "לקבל את גמולו הטוב", זה קורה בדרך כלל כשאתה מרגיש שכבר פיצית את האדם הזה. המתרגל האחר ייראה די חסר היגיון, יהיר, שתלטן ועקשן, כשאתה תרגיש מרוגז, שהתייחסו אליך בחוסר הגינות או שאתה אפילו מרגיש נעלב.

לפעמים איננו מסוגלים להתייחס לבעיה הזאת מנקודת המבט של הפא. לעתים קרובות המחשבות שלנו משקפות את "הטעויות" שלו במשך שנים, שמהן צברנו כמויות נרחבות של רגשות הכרת תודה ותרעומת. ואז במהלך פעילויות לתיקון הפא, אנחנו לפעמים שונאים זה את זה ולא מסכימים על דברים. על-אף שאנחנו מבינים את החשיבות של תיאום נכון במטרה להוציא פעילות לפועל, המחסומים הפסיכולוגיים מעכבים אותנו לפעול באמת כגוף אחד. הבעיה הזאת מתבטאת בעוצמה במהלך קידום כרטיסים למופע הולך וקרב.

מתרגל עמית אחד אמר: "מה שאתה אומר בכל זאת אינו נכון. מספר מתרגלים אינם בהירים מתוך הפא. הם רק עושים דברים ומצפים שאחרים ישתפו איתם פעולה. "למה אני צריך?" אם אתה באמת אחראי עליו, על הפא ועל כל היצורים החיים, לא תעמוד שם סתם בחוסר מעש. אתה תשתתף בצורה פעילה, תשתף פעולה, תחליף רעיונות שונים והבנות מנקודת המבט של הפא. אם באמת תעשה זאת, הפא יחשוף באופן טבעי את כוחו המופלא ואתה תראה שהמתרגל האחר בכלל אינו עקשן ובלתי ניתן לשינוי.

בתקופת תיקון הפא והצלת היצורים החיים, המורה מלמד אותנו שוב ושוב את חשיבות התיאום. אם לא נוכל לטפח למצב של תיאום נכון, לא נמלא את השבועות והמשימות ההיסטוריות שלנו, מה שעלול להביא להשפעה שלילית על העתיד שלנו. אם מתרגלי דאפא כגוף אחד אינם נקיים, כיצד נוכל להציל יצורים חיים? לדוגמה, ב-10 בדצמבר, עשרים מתרגלים השתתפו בפעילויות לקידום המופע בתחנה המרכזית של הרכבת התחתית. היה שם מסך טלוויזיה ענק, נערות שמימיות, ארבע כרזות בגובה 2 מטר ותריסר מתרגלים בכובעים של חג המולד. ההשפעה של התצוגה הזאת הייתה מאוד חיובית וחילקנו יותר מאלפיים פליירים תוך שעה.

רוב המתרגלים שהגיעו היו צעירים ולכולם יש עבודה. כולם הגיעו מרצונם והם היו מלאי אנרגיה. הם היו מאוד מאושרים שכל כך הרבה עוברים ושבים קיבלו פליירים. כל אחד ואחד הרגיש את כוח הקבוצה, את השדה ואת האווירה. אפילו האנשים שחצו אלינו את הכביש הרגישו בזה. השדה הטהור שלנו השאיר רושם עמוק על כל אחד שחווה אותו.

היה מאוד קל לתאם את האירוע הזה. מספר מתרגלים דנו בכך וארגנו את הזמן, המיקום והפרטים. כל אחד מאיתנו הוציא לפועל את האחריות שהוטלה עליו, כמו ארגון הנערות השמימיות שהופיעו והכנת מסך הטלוויזיה הענק. מוקדם בבוקר, ההמון שיצא מתחנה הרכבת התחתית ראה מולו צוות שלם ויפה לקידום מכירות ורובם קיבלו את העלונים שלנו.

הרגשנו כל כך ברי מזל שהיינו המתאמים של אירוע כזה. כולם מאוד תמכו ושיתפו פעולה. מדוע זה היה כך? כקבוצה, אולי לא היו לנו רגשות של הכרת תודה או תרעומת. כמו שאנשים אומרים: "עליכם לרכוש חברים, לא אויבים". המורה עשה ככל יכולתו לפתור כל דבר. אם כן מדוע שלא נוכל לסלק את רגשות ההתנגדות, לתאם היטב ולעזור למורה להציל יצורים חיים?

אם מישהו מאיתנו מאוכזב, יש לו דעה או דעה קדומה או שהוא שונא מתרגלים מסוימים, עלינו לומר לעצמנו: "זה לא בסדר. בואו נסתכל מעבר לממד האנושי הזה, לעבר ההיסטוריה של החיים הקודמים שלנו. בואו וננסה לזכור שהוא או היא הם גם אלוהות שירד הנה באומץ לב רב". אז יהיה קל להתיר את הקשר.

תיאום ושיתוף פעולה היטב, זה המצב שתלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא צריכים להשיג. סילוק הקארמה מאוד מכאיב. האם אתם זוכרים כמה מכאיב היה כשניסיתם לשבת לראשונה במדיטציית הישיבה? אם כאבי הלב שלנו היו פחותים מהכאב הפיזי, היה לנו יותר מדי קל לטפח. עלינו לא רק לסלק רגשות של תרעומת, אלא גם לפתח את הסיבולת לטפל במחלוקות של שין-שינג כשאנחנו משתתפים בתיאום קבוצתי. עלינו לטפח את עצמנו היטב במהלך הצלת היצורים החיים.

הדברים הרשומים מעלה הם ההבנות שלי. אנא ציינו בנדיבות חסרים כלשהם.