ניסים יכולים לקרות כשאנו מתבוננים פנימה לתוך עצמנו ומוותרים על ההחזקות שלנו

(Minghui.org)

גב' א', מתרגלת בשנות ה-60 לחייה, אישה מאוד חרוצה. היא מטפלת בהספקת ה-""Minghui Weekly וחומרי מידע נוספים לאזורים שכנים מרוחקים. נוסף לכך היא גם לוקחת איתה מתרגלים לחלק עלונים, להבהיר את העובדות לגבי הרדיפה פנים אל פנים ולעזור לשכנע אנשים לכתוב את שלושת הצהרות הפרישה מהמק"ס (מפלגה קומוניסטית סינית). כתוצאה מכך, הסביבה בה היא מתגוררת טובה מאוד.

אולם בין חודש יולי לחודש אוגוסט 2008, מתרגלים רבים באזור מגוריה פיתחו החזקה לאולימפיאדה בצורה זו או אחרת. כתוצאה מכך הם לא הסכימו לדבר עם זרים על הרדיפה, ולעתים רחוקות חילקו חומרי הסברה של הדאפא.

כשצפו בטקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ינג בטלוויזיה, בני משפחתה של גב' א' פנו אליה ואמרו: "מדוע אף אחת מהנבואות שלך על האולימפיאדה לא התגשמה?" מיד כששמעה זאת, גב' א' חשה אכזבה מכך שהנבואות על האולימפיאדה הפכו לאזעקות שווא.

במשך מספר ימים לאחר מכן היא הבחינה שהראייה בעין השלישית שלה הייתה מטושטשת כששלחה מחשבות נכונות, ושהיא הפכה לרדומה מאוד ברגע שהחלה בלימוד הפא.

אבל כשניסתה לסלק את ההפרעות בהן התנסתה הפכה לרדומה אפילו יותר. בעקבות זאת הרגישה חוסר אונים.

יום אחד, כשישבה במדיטציה חשבה: "עלי להתבונן פנימה. כמתרגלת, אני שונאת את שד השינה, אבל האם השנאה אינה רגש של אנשים רגילים? איפה החמלה שלי?"

אז אמרה: "שד השינה, גם אתה אלוהות של היקום הישן. אסור לך להפריע ללימוד הפא שלי ולשליחת המחשבות הנכונות. אם אטפח לשלמות, גם אתה תיטמע בפא. רק אז יהיה לך עתיד מזהיר".

כשהתבוננה פנימה שוב חשבה: "תמיד הייתה לי החזקה לשאלה האם האולימפיאדה תתקיים והאם הנבואות האופפות את האירוע הזה אכן יתגשמו. ברגע שהדברים לא התגשמו בהתאם להחזקות שלי, נעשיתי מדוכאת והתלוננתי. התחלתי לכעוס על כך ואפילו הפכתי חשדנית כלפי הפא של המורה. מאחר ולא השתחררתי מהמנטליות של חיפוש מבחוץ, ההשמטה הזאת אפשרה לשד השינה להפריע לי".

מתרגלים רבים היו במצב קשה הדומה לזה של גב' א'. אחדים אפילו החלו לאגור מזון ולהוציא כסף מהבנק למקרה חירום. אולם כשהצביעו בפניהם על ההחזקה הזאת שלהם, הם סרבו להכיר בכך. האם ההחזקה הנפוצה הזאת לא עזרה לקבוע את תוצאות האולימפיאדה?

אבל מה היה קורה אם הנבואות האלו שהמתינו זמן רב באמת היו מתגשמות? האם אנשים רגילים רבים לא היו מאבדים את ההזדמנות שלהם להינצל? המורה מלמד אותנו להציל את כל היצורים החיים בעזרת חמלה. עם החזקה כל כך חזקה לתוצאות האולימפיאדה, האם לא יהיה לנו קשה לפעול מתוך חמלה? האין חמלתו של המורה כלפי כל היצורים החיים היא זו המאפשרת לנו להציל אותם?

לאחר שגב' א' הבינה את עיקרון הפא הזה ושיחררה את ההחזקה שלה, גופה הפך קל מאוד. במשך שלושה ימים רצופים, בכל פעם שהיא שלחה מחשבות נכונות, ראתה את שתי הנקודות העליונות של הסימנייה הסינית "לחסל" הופכות לשתי ידיים ענקיות המכות שדים לעבר התהום.

כמו כן, במשך אותם שלושה ימים, כשלמדה את הפא לא הייתה רדומה כלל, ואף הצליחה לצטט הרצאה שלמה מתוך הספר ג'ואן פאלון. לפני כן, היה לה קשה לצטט אפילו פיסקה אחת מתוך הפא.

היא סיפרה, שכשציטטה את הפא, זה היה כאילו שהיא קראה אותו ישירות מהספר. גופה גם הרגיש נוח ביותר ורגוע, תחושה בה מעולם לא התנסתה. כשניסתה להביע את ההרגשה הזאת במילים, מצאה שלא ניתן לעשות זאת.

גב' א' שיתפה את ההתנסות שלה עם מתרגלים מקומיים כדי לעודד אותם לנטוש את ההחזקות שלהם ולחתור קדימה במרץ. היא לא אימתה את עצמה וגם לא הייתה לה מנטליות של התפארות. אולם זמן קצר לאחר מכן, מצבה העל טבעי נעלם, על-אף שנותרה מלאת אנרגיה.

היא חששה שהייתה נרגשת מדי וכתוצאה מכך הרמה שלה ירדה. אך להבנתי חלק ממנה, אותו טיפחה היטב, הופרד על-ידי המורה. אני מאמינה גם שהמורה אפשר לה להתנסות בתפארת הטיפוח כדי לעודד אותה לחתור קדימה במרץ ובאותו הזמן, לעזור למתרגלים עמיתים לוותר על ההחזקות שלהם ולנצל היטב את זמנם היקר כדי להציל יצורים חיים נוספים.