הלך הרוח של מתרגלי הפאלון דאפא

(Minghui.org)

קראתי באתר מינג-הווי על מתרגל פאלון דאפא שהועמד למשפט בלתי חוקי על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). בבית הדין הוא ראה שוטרים רבים מסניפים שונים של מערכת הביטחון הציבורי והוא חשב על כך שכל כך הרבה אנשים ממתינים בציפייה להינצל על ידו, אז הוא שמח להבהיר להם את האמת בבית המשפט. בסופו של דבר אנשים רבים, ביניהם השופט הבינו את האמת ושחררו אותו לחופשי.

זה ברור שהלך הרוח של המתרגל הזה היה טהור ונכון. הייתה לו רק מחשבה אחת: להציל יצורים חיים. הוא באמת שיחרר את "האני" ורק חשב כיצד להציל את אנשי העולם. בלבו הוא לא ראה את בית הדין כמאורת רשע שבה הוא יירדף. במקום זאת הוא התייחס אליו כאל מקום להצלת ישויות. בלבו הייתה לו רק המחשבה של להציל אנשים ולא היה לו בלבו מושג שהוא "נרדף", שלא לדבר על המחשבה כיצד להתנגד לרדיפה.

ההיסטוריה אינה מתגלגלת למען הרוע אלא בשביל הטיפוח של מתרגלי הפאלון דאפא ובשביל תהליך הצלת היצורים החיים. היחסים בינינו לבין השוטרים אינם יחסים בין רודפים לנרדפים, אלא בין מצילים לניצולים. על פני השטח השופטים דנים במשפט את מתרגלי הפאלון דאפא, אבל בממד אחר האני האמיתי שלהם, הצד שלהם שיודע, מקווה שמתרגלי הפאלון דאפא יבהירו להם את האמת והם ינצלו. לכן הדרמה הזאת לא תוכננה עבור הרוע כדי שירדוף, אלא עבור מתרגלי פאלון דאפא כדי שיצילו אנשים. אנחנו הדמויות הראשיות שמגיעה להם במה מרכזית במהלך ההצגה הגדולה הזאת. לא משנה היכן אנחנו, זה המקום שבו אנחנו מצילים ישויות חיות. הישויות הרבות שם הם האנשים שאנחנו אמורים להציל.

לא משנה הזמן או המצב. כשאנחנו חושבים בליבנו רק על הצלת ישויות חיות, בלי המושג של היותנו נרדפים, האם הרדיפה תוכל עדיין להתקיים? האם יהיה בכלל עדיין צורך להתנגד לרדיפה? כשיש לנו בליבנו את המושג של היותינו נרדפים, למעשה כבר הכנסנו את עצמנו למצב של נרדפים. פירושו של דבר שאנחנו מכירים בביטויים על פני השטח של העולם הזה ומכירים ברדיפה. כשאין לנו כול מושג של רדיפה ורק חושבים על כיצד להציל ישויות חיות, אנחנו מתייחסים לעצמנו כאל אלוהויות המשלימות את המשימה של הצלת אין ספור יצורים חיים. יש שתי דרכים לפעול בדרמה הזאת: כשמתרגלי הפאלון דאפא רק מתייחסים להתנגדות לרדיפה, הרוע הוא שמוביל את הדרמה של רדיפת מתרגלי הפאלון דאפא. כשמתרגלי הפאלון דאפא מבהירים את האמת ומצילים אנשים, המתרגלים הם הדמויות הראשיות שמשחקות בדרמה של הצלת יצורים חיים. איזו דרמה לשחק זו לחלוטין החלטתם של המתרגלים. להתנגד לרדיפה באופן בלעדי זה אותו הדבר כמו להכיר ברדיפה באופן מוסווה. רק הצלת אין ספור ישויות חיות זה הדרך לשלול את הרדיפה ולהשלים את המשימה שלנו.

כשאנחנו מפנים דגש רב לרדיפה, האין זו החזקה? כשאנחנו שמים את ההתנגדות לרדיפה בראש ואת הצלת היצורים החיים במקום השני, האם איננו מרוסנים על ידי תחושה חזקה של "אני"? האין אלו ההחזקה לפחד מהרדיפה וההחזקה של רדיפת הקלה המסתתרות בפנים? כשאיננו נרדפים, כולנו חושבים על הבהרת האמת ועל הצלת יצורים חיים. אבל לעתים קרובות כשיש רדיפה הלך הרוח שלנו משתנה. אנחנו מתחילים לחשוב רק על התנגדות לרדיפה ומתעלמים מהצלת ישויות חיות. כשהדאגות העמוקות שלנו מאוימות, דפוס החשיבה של דאגה עצמית מנצח. האם זה לא יוצר עוד סיבות לרוע לרדוף אותנו?

המורה אמר: "אם אין פחד, אז האלמנט שגורם לך לפחד כבר לא יתקיים" (יסודות להתקדמות במרץ II – "לסלק את ההחזקה האחרונה")

עם היסודות שנקבעו ועם דפוס החשיבה שלנו מתוקן, אנחנו אלוהויות. אף אחד לא מעז לרדוף אותנו ואף אחד לא יכול לרדוף אותנו.

האם לעמיתינו המתרגלים המעורבים במאמצי הצלה יש דפוס מחשבה נכון? האם הם שמים את הצלת היצורים החיים במקום הראשון, או שהצלת המתרגלים היא במקום הראשון? האם זה נעשה במטרה להציל את אנשי העולם, או לשחרר מתרגלים עמיתים? כשמסתכלים על ההבדל בין שני דפוסי החשיבה האלו, אנחנו יכולים לראות אם דפוסי החשיבה שלנו כגוף אחד נכונים.

מתרגלי פאלון דאפא הם מטפחים והם אינם רודפים אחרי רווח או הפסד של העולם החילוני. אנחנו אלוהויות המצילות ישויות חיות רבות. אנחנו בוודאי לא בני אדם שמתנגדים לרדיפה. הצלת ישויות חיות היא המטרה הבסיסית של קיומנו. הרדיפה היא רק מה שהרוע מבצע במטרה להפריע למאמצינו להציל בני אדם. עלינו לשחק היטב את הדרמה שהוטלה עלינו ואסור שנופרע או נעוכב על-ידי גורמים אחרים. בואו ונשחק את הדרמה הכבירה והאצילית הזאת של הצלת יצורים חיים עד לסופה של תקופת תיקון הפא ונבטא במלואה את החמלה חסרת הגבולות של מתרגלי הפאלון דאפא.