דיון נוסף על אנוכיות

(Minghui.org)

לאחרונה, מתרגל דאפא מהאזור שלי נאלץ להיות נוכח במפגש לשטיפת מוח ולאחר מכן הוא נשפט באופן בלתי חוקי למאסר בפעם השלישית. בשתי הפעמים הקודמות הוא נשפט סך הכול לחמש שנות מאסר והוא סבל מעינויים בלתי-אנושיים. מעט לאחר שיצא מהכלא הוא נעצר ונשלח שוב למפגש שטיפת מוח. לאחר מכן הוא נשפט באופן בלתי חוקי לשנתיים. לבסוף ראיתי את האדישות שלי בנקודה זו, והרגשתי מאוד אשם ועצוב. הרגשתי בחוזקה את המנטאליות האנוכית שלי במעמקי גופי.

בעבר, כשראיתי דיווחים של מינג-הווי (אתר ה-clearwisdom בסינית) בנוגע למקרי רדיפה באזורים שונים ועל מספרם ההולך וגדל של המתרגלים שעונו למוות, תמיד הרגשתי שהם היו מאוד רחוקים ממני ושאני לא יכול לעשות הרבה. תמיד הרגשתי שיהיו אחרים שיצילו את המתרגלים העמיתים. חשבתי שאם לאדם יש מחשבות נכונות, הוא יהיה בטוח, והוא יצליח לשלול את הכוחות הישנים וללכת בדרך שאורגנה על-ידי המורה. בקיצור, דחפתי את מרבית האחריות לשלילה ולפירור הכוחות הישנים על מתרגלים עמיתים, כאילו מה שהייתי צריך לסדר זה רק דברים מסביבי ולטפח את עצמי היטב. זו החזקה גדולה של אנוכיות, וזה יוצר פער עצום בין מתרגלים עמיתים.

לדוגמא, כשאני לומד את הפא, לעיתים קרובות אני משתמש בשיפוט שלי כדי לבחור הרצאות שאני חושב שהן טובות יותר. במחשבתי, לעיתים קרובות קיוויתי לפרסום כתבים חדשים של המורה. כשאני כותב משהו, אני אוהב לצטט את מילותיו של המורה כדי לתמוך בנקודות שלי ולגרום להן להיות יותר משכנעות. כשאני עושה את שלושת הדברים כפי שתלמיד דאפא צריך לעשות, אני רוצה שמתרגלים עמיתים ידעו על כך ואני אוהב לשמוע מילות עידוד ממתרגלים עמיתים. אני גם אוהב לטפטף רמזים למתרגלים עמיתים כדי שיבקרו אותי וכך אוכל להראות את "הסובלנות" שלי. בכל פעם שהטיפוח שלי משתפר מעט, אני מספר על הרגשות שלי באריכות מול מתרגלים עמיתים, וכשמצב הטיפוח אינו טוב, אני מנסה להימנע מלדבר על כך. התפארתי בכוונה לאחר שהיה לי חלום שזיהיתי כבעל משמעות. ככל שאני מטפח יותר, כך אני מרגיש יותר שאני כל-כך רדוד וצבוע.

אותו מתרגל עמית התקשר אלי לפני שנעצר. הוא סיפר לי שהוא הופרע על-ידי גורמים רשעים והוא מקווה שאני ומתרגלים עמיתים נוספים נוכל לשלוח למענו מחשבות נכונות. הסכמתי וכך גם עשיתי. בכל אופן, עדיין הייתה בי המחשבה שקיוותה שהוא יוכל להתגבר על זה בעצמו. אז כששלחתי למענו מחשבות נכונות המחשבות שלי לא היו כה טהורות, חזקות או בעלות חמלה. הגורמים האנוכיים כפו את ההשפעה. המתרגל העמית הזה נעצר, נחשף לשטיפת מוח ולאחר מכן נשלח למחנה עבודה בכפייה. אפילו לא ידענו על כך באותו זמן. לאחר מכן, שוחחנו כיצד נחלץ אותו אך לא הגענו למסקנה ברורה. שוב התחלנו לשוחח על המצוקות והקשיים שלנו, ועל דברים שהוארנו אליהם וכו'. זו היתה שוב מנטאליות אנוכית חזקה שהוגדלה ע"י הכוחות הישנים. כשהיה פער גדול בין מתרגלים עמיתים ונגרם נזק על-ידי הכוחות הישנים, אפילו לא שמנו לב לכך. הטלנו את כל האחריות על הכוחות הישנים ועל אחרים. חיפשנו בפנים, אבל זה היה רק למען שיפור עצמי. דיברנו על איך נוכל ליצור גוף הרמוני ובלתי ניתן להשמדה, אבל בפועל לא התקדמנו בכך כלל ולא היינו במצב של טיפוח אמיתי. לימוד הפא השבועי הפך לעניין פורמאלי. אף על פי שבדרגות שונות ויתרנו על כמה החזקות וכולנו עשינו שיפורים מסוימים, בסופו של דבר הסיבות השורשיות לא נחשפו. בדרך זו של עזרה למורה במהלך תיקון הפא, הקבוצה שלנו היתה בלתי מאורגנת ופאסיבית. אפילו ברגע זה בעודי כותב, אני עדיין מגלה שיש לי מחשבות של טענות כלפי מתרגלים עמיתים. בכל אופן, אני עדיין חייב להצביע על כך שלכל מתרגל באזור שלנו יש בדרגות שונות את הנושאים שדיברתי עליהם לעיל. להבנתי, הסיבה לחיפוש בפנים ולטיפוח העצמי היא כדי שנטמע טוב יותר בפא ונוכל לעשות טוב יותר בהצלת יצורים חיים.

המטרה אינה צריכה להיות איך "אני" אוכל להשתפר או איך "אני" יכול ללכת ולהציל אחרים ולהיות ישות גדולה יותר. זה צריך להיות אחרים קודם ואני אחר כך. אדם צריך להגיע לכך בתהליך של ויתור על אנוכיות. ישויות שהן לחלוטין חסרות אנוכיות הן כל כך רחבות אופקים ורחבות לב. בכל אופן, פעמים רבות לא הצלחנו בכך. אם לא נוכל לוותר על אנוכיות, לא נוכל באמת להגיע למצב טהור בו מתרגל דאפא צריך להיות. אם המורה לא היה רחום ובאופן חוזר ונשנה נותן לנו יותר ויותר הזדמנויות, מה היינו יכולים להשלים ומה היינו יכולים להשיג?

יש פעמים רבות בהן אנחנו תקועים עם הטיפוח ברמה השיטחית. בכדי להבטיח "עמידה בקצב" של תהליך תיקון הפא, עשינו דברים המבוססים על פורמליות אך לא באמת טיפחנו את עצמנו. בדרך זו, יש מחסור בהבנה עמוקה יותר של הפא, ואין לנו את החמלה או מחשבות נכונות של מתרגלי דאפא. זו הסיבה לכך שיש לנו את ההחזקה של אפליה כשאנו עושים את שלושת הדברים – את מי קל יותר להציל, האם זו שיטה שאני מעדיף להצלת יצורים חיים, מי אינו יכול להינצל לטעמנו, וכו'. זה מעודד עוד יותר את צמיחתן של החזקות אנושיות והטבע הדמוני, ולבסוף אפילו איננו יכולים להציל מתרגלים עמיתים שנרדפים.

זה כנראה נכון שכשמתרגל נעצר, יש לו כמה נושאים שהציבו אותו בסכנה, אבל כל האחרים אינם יכולים להיות כה שליליים ופאסיביים כמתרגלים עמיתים בתהליך תיקון הפא. כשאנו מקבלים את המידע, אף על פי שאנחנו ממהרים להעלות את המידע לאתר למינג-הוי, באופן תת הכרתי אנחנו עדיין מנסים לדחוף את האחריות כלפי מתרגלים עמיתים אחרים במקום לנקוט בפעולות אמיתיות בעצמנו. זו שוב הייתה אנוכיות, שמתפתחת להחזקה של פחד, חרדה וחשד.

הסיבה העיקרית לכתיבת מאמר זה הייתה לחשוף את החזקת האנוכיות שבי, כיוון שהכוחות הישנים ניצלו אותה כדי לעורר בעיות. אני לא מאשים מתרגלים עמיתים. אני רק מקווה שכל הגוף הכולל של מתרגלי הדאפא יוכל להיות חזק יותר וטהור יותר. הצדדים שלנו שלא טופחו במלואם חייבים להתמודד מול הכוחות הישנים עם מחשבות נקיות ולהשמיד אותם.

אם ישנו משהו לא הולם, אנא הצביעו על כך באדיבות.