לנוע אל מעבר למחשבה האנושית

(Minghui.org)

הדבר החשוב ביותר כיום עבור תלמידי הדאפא הוא להציע הצלה ליצורים חיים. נראה שמבין שלושת הדברים שעלינו לעשות במהלך תיקון הפא, הבהרת האמת היא ההיבט הקשה ביותר. לפעמים אנחנו מרגישים שקשה להבהיר את האמת כי רוב הזמן אנחנו עושים את הדברים מתוך חשיבה אנושית.

הפא של המורה מסביר על ההבדל בין בן אנוש לבין אלוהות. כוונת המחשבה של בן אנוש/אדם שאינו מטפח מכוונת את ארבעת הגפיים ואת איברי החישה לפעול. כוונת המחשבה (מחשבה נכונה) של מטפח מכתיבה ליכולות העל טבעיות לעשות דברים. כך שאלו הן היכולות העל טבעיות של המטפח שעושות את העבודה. באשר לאלוהויות ולבודהות - כוונת המחשבה שלהם עושה דברים ישירות, בזמן הקצר ביותר, בכל הממדים. כך שעל פי הזמן במרחב שלנו, הדבר נעשה במהירות הבזק. למעשה, כשלתלמידי דאפא יש מחשבות נכונות חזקות, אנחנו יכולים להפעיל את היכולות העל טבעיות שלנו על פי רצוננו. הדברים אכן יכולים להעשות אפילו מבלי שנזיז את הידיים או את הרגליים. האם זה בגלל שבאותו רגע הטבע שלך עומד באמות המידה של האלוהויות ושל הבודהות ואתה עושה את הדברים מעמדה בה נמצאת אלוהויות או בודהות?

מהרגע שבו המורה אמר לנו להציע הצלה ליצורים חיים, תלמידי דאפא השקיעו מאמצים גדולים בהבהרת האמת. הם החלו במאמצים האלה בדרכים רבות ומגוונות והם צברו בכך ניסיונות רבים. אבל הבעיה היא שכל הדרכים והחוויות האלו לא יכולות לבוא במקום שליחת מחשבות נכונות. החמרת הרדיפה כביכול השנה בכל רחבי סין מצביעה על כך.

כלומר, בתהליך העשרת דרכי הבהרת האמת שלנו, באופן בלתי מודע התעלמנו יותר ויותר מההשפעות של היכולות העל טבעיות ושל המחשבות הנכונות שלנו. בהשאלה, זה כאילו שעברנו בהדרגה (מבחינת הכישורים שלנו) משימוש ב"גפרור כדי לעקור שיניים" לשימוש ב"מכשירים מדויקים של הרפואה המערבית כדי לעקור שיניים". במהלך הצלת היצורים החיים, אנחנו מקדישים יותר ויותר תשומת לב לסוגים שונים של "כלים של הרפואה המערבית" ויוצרים בהדרגה מושג שהשפעה של הטיפול תלויה בעיקר ב"עליונות" הציוד, ובאופן בלתי מודע אנו זונחים את "האדים הצהובים" הבלתי נראים "הנפלטים מהתרופה הנוזלית".

עשיית דברים הקשורים לדאפא מעמדה או ממצב מחשבה של אלוהות, במקום מעמדה או ממצב מחשבה של בן אנוש, היא המפתח לסיום הרדיפה ולהצעת הצלה ליצורים חיים.

אני זוכרת שאחרי שהרדיפה התחילה ב-20 ביולי 1999, כשלמדתי את הפא והייתי פחות בקשר עם מתרגלים אחרים, תקופה מסוימת לא ידעתי מה לעשות. לאחר מכן החלטתי שעלי לנצל את ההזדמנות כדי ללמוד את הפא, לנקות את עצמי מכל מחשבה ולשמור על מצב המחשבה הטהור ביותר כדי לאפשר למחשבה הנכונה שלי לפעול היטב. אני מאמינה שהדאפא יכול לעשות כל דבר וכל עוד אני שומרת על מצב מחשבה טהור, הדאפא ינחה אותי כיצד לעשות דברים.

מעולם לא בזבזתי רגע, אפילו כשביצעתי את עבודות הבית. עשיתי כמיטב יכולתי ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים. באותו זמן, בדקתי את הלך המחשבה שלי וכשמצאתי משהו שאינו טוב, נפטרתי ממנו. בזמנו, נראה היה שכל דקה בדקתי אוטומטית את המחשבות שלי. בדרך זו השתניתי במהירות, והמחשבה שלי התבהרה במהרה. נעשיתי יציבה והמחשבות הנכונות שלי התחזקו יותר ויותר. אם רוע כלשהו ממרחב אחר התקרב אלי, יכולתי לחוש בו מיד. מיד מיקדתי את המחשבה שלי והדבר הרע התמוסס באותו רגע. כל יום ההכרה העיקרית שלי עזבה את הגוף והשמידה את הרוע בממדים אחרים. באותם ימים המורה עדיין לא אמר לנו לשלוח מחשבות נכונות כדי להוציא לפעול את היכולות העל טבעיות שלנו, או כיצד לפורר את הרוע. אבל אני עשיתי זאת מבלי לדעת על זה. בכל פעם שחזרתי מממדים אחרים, הייתי כמו כדור המורכב מהאנרגיה שלי. כל הגוף שלי ברמה המיקרוסקופית רתח, ובקושי יכולתי להרגיש את הגוף. רק לאחר פרק זמן מסוים הצלחתי לחזור למצב הרגיל שלי. גם הדברים שהיו מסביב לגופי נשאו אנרגיה, ואפילו למבט שלי הייתה אנרגיה. כשהסתכלתי על הקיר, הוא היה מכוסה באדוות צבעוניות שקופות. כשהסתכלתי על הכבל של המנורה הוא רעד. כשהתמקדתי בתקרה, היתה שם מסת אור זהובה עם פאלון שקוף – לעתים נראה ולעתים בלתי נראה.

הייתי במצב הזה במשך יותר משישה חודשים, ואז ידעתי שעלי לנסוע לבייג'ינג כדי לעתור (למען הפאלון גונג). מאחר והייתה לי מחשבה שאני לא פוחדת להיכלא (כי זה מצב לא נכון) ולא התנגדתי לזה, הייתי בכלא במשך חודש. בתקופה זו פגשתי אסירות רבות וסיפרתי להן על הטוב שבפאלון דאפא ועל כך שהוא נרדף. רובן, פרט למספר מכורות לסמים, האמינו לזה, ולאחר זמן קצר הן זכו לגמול טוב בהתאם. יום לאחר שהשתחררתי, פגשתי את אחת האסירות. (הגישה שלה כלפי הדאפא היhתה הטובה ביותר. היא נידונה למספר שנות מאסר על גרימת מוות שלא בזדון והיא שוחררה זמן קצר לאחר מכן). היא סיפרה לי שהפחיתו מעונשה של אחת מהאסירות ושאסירה אחרת מרצה את תקופת המאסר שלה מחוץ לכתלי הכלא וכולי. חשבתי על זה והבנתי שעונשן הופחת בהתאם לגישה שלהן כלפי הדאפא.

רק רציתי לומר שכוחו של מתרגל דאפא לא מתבטא בכישורים שלו או באופן שבו הוא מבצע את הדברים – אלה רק יכולים לעזור. הכוח טמון במחשבות הנכונות הבלתי ניתנות להשמדה, הנובעות מהפא, מהאמונה שלך, מצבירת הטיפוח האמיתי שלך. ככל שהמחשבות הנכונות שלך חזקות יותר, תוכל לפורר את הרוע מהר יותר, ולהיפך. אם המחשבות הנכונות שלנו אינן חזקות, זה אומר שאנחנו נמצאים במצב אנושי או ברמת טיפוח נמוכה יותר.

כשנזכרתי בחוויות הקודמות שלי, הבנתי שהכוח של הדאפא התממש לא בגלל שאני מבינה את הפא באופן עמוק או משום שאני מאוד מוכשרת או שיש לי יכולת לעשות דברים. אלא משום שטיפחתי את עצמי מכל מחשבה שהייתה לי, הייתי נחושה לנהוג ביצורים חיים עם המחשבה הטהורה ביותר, ואני מאמינה שהדאפא הוא כל יכול ומסוגל לעשות כל דבר. רק בזכות העובדה שאני חושבת כך, הכוח חסר הגבולות של הדאפא מתממש.

חוק הבודהא הוא חסר גבולות. במקרים רבים, אנחנו עלולים שלא להבין כמה חזק הוא כוח הפא. למעשה, אם אתה לא יכול להרגיש אותו, זה בעיקר בגלל ההחסרות שלך בטיפוח. כשמתרגלים פועלים בחברה האנושית, הם עלולים לפתח כמה דרכי פעולה או חשיבה ויתקשו מאוד לחשוב ולשנות אותן. אולם, אנחנו חייבים לשפר את עצמנו בטיפוח של תיקון הפא ולהגיע לעמדה של בודהא או אלוהות (להשתמש במחשבות נכונות וביכולות על טבעיות כדי לעשות דברים בזמן הקצר ביותר). אנחנו צריכים לעלות מהרמה הנוכחית שלנו ולהציע הצלה ליצורים חיים ביעילות רבה יותר.