שחרור האגו ושיתוף התנסויות חיוניים לסילוק מחסומים בין המתרגלים

(Minghui.org)

מספר מתרגלים שקרובים אלי שמרו במשך שנים מרחק ממספר מתרגלים אחרים. היו סיבות לריחוק שלהם: המתרגלים האחרים שתפו את ההבנות שלהם עם מתרגל שהעין השמימית שלו פתוחה והם הגיעו לכמה מסקנות בהתבסס על היכולת העל טבעית שלו, ולא על בסיס הפא. הם גם לא היו פעילים בהבהרת האמת.

בכל פעם שהגיע המתרגל עם העין השמימית הפתוחה הרגשתי דאגה: "עמיתיי המתרגלים, אל תלכו בנתיב עקום". כששיתפנו את ההבנות שלנו, הייתי תמיד הראשון לדבר. הייתי ממשיך הלאה והלאה, כשאני מספר להם את ההתנסויות שלי בהבהרת האמת ובעזרה לאנשים לפרוש מהמפלגה. נראה היה ממעשיי שהרגשתי שרק הגישה שלי נכונה. כשאחרים הביעו דעה אחרת, תמיד הצעתי גישה זהירה: "האם הדעה שלך מתאימה לפא"? לעתים קרובות כשסיימנו את המפגש כולם היו מאוכזבים. הרגשתי עצוב שהמתרגלים האלה מתרחקים מהדאפא. המצב הזה נמשך מספר שנים והייתה לו השפעה שלילית על התקשורת ועל שיתוף הפעולה בין המתרגלים באזורנו. במשך זמן רב רציתי לתקן את המצב באמצעות שינוי צורת החשיבה שלהם, אבל הפילוג החמיר.

לאחר שצפיתי בהרצאתו של המורה "לימוד פא שניתן למתרגלים האוסטרליים", הייתי מאוד נרגש. הבנתי כמה טעיתי ואמרתי לעצמי שעכשיו הזמן הנכון לשנות את צורת החשיבה שלי. התחלתי להביט פנימה ברצינות כדי לחשוף את החסרים שלי. הבנתי שכל ההשקפות השליליות שלי על מתרגלים עמיתים היו מתוך שיפוט ושהאשמתי אחרים. לא הצלחתי לטפח את עצמי במצבי קונפליקט. החמצתי הזדמנות לשפר את עצמי, בשם ההגנה על הדאפא.

לאחר שנרגעתי והבטתי פנימה כדי לחפש את הבעיות שלי, גיליתי שהבעיה העיקרית הייתי אני: ניסיתי להוכיח, להפגין, להתמקד ולהתפאר בעצמי. האם זו לא בעיה גדולה? כשהבנתי את הבעיה לפתע השגתי הבנה נוספת והטיפוח שלי השתפר בבירור. כששלחתי מחשבות נכונות חזקות, הוספתי את המשפט הבא: "לסלק את המחסומים ביני למתרגלים עמיתים ולפורר לגמרי את הרגשות המטרידים בלבי". במהלך חופשת ראש השנה הסינית, לאחר שקראתי מספר הרצאות של המורה שניתנו מחוץ לסין, הרגשתי מאוד מואר. המורה אמר לנו:

" התרגלת להתמקד בהחסרות של אנשים אחרים, ולעולם אינך מתייחס ברצינות לבחינה העצמית שלך. כשטיפוח של אחרים יצליח יום אחד, מה יהיה אתך? האין המאסטר מקווה שאתה מטפח היטב? מדוע אינך מסכים לקבל ביקורת, ומדוע אתה ממשיך להתמקד באנשים אחרים? מדוע לא לטפח פנימה ולבחון אותך עצמך? ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס"-2006 )

"כל אחד הולך בדרך שלו, אנחנו לא יכולים לכפות את המושגים שלנו על אחרים. כשצצה בעיה אל תגידו מי צודק ומי לא. כשבעיה מופיעה, אתם צריכים לעזור אחד לשני, למצוא דרך לפתור אותה". ("ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003, בוועידת הפא במערב ארה"ב")

אחרי שחיפשתי שוב ושוב את הבעיות של עצמי, הסטנדרט של השין-שינג שלי מאוד השתפר. בעיותיהם של מתרגלים אחרים שבעבר הטרידו, נעלמו לאט-לאט ממוחי. גם התרעומת שלי מהבעיות האלו נעלמה. כשמספר ממתרגלים דברו על "הפגמים" של מתרגל אחר, למדתי לענות: "בואו ותמיד נטפח את עצמנו. עלינו להתמקד באיכויות שלו. אפילו אם לא היה מתרגל צריכה להיות לנו חמלה כלפיו. אבל הוא מתרגל. מדוע לא נתייחס אליו בהתאם?" ההתקדמות שלי השפיעה גם על המתרגלים האחרים שקרובים לי.

לאחר ששחררתי את האגו שלי, הרגשתי צורך להתקדם צעד נוסף קדימה ולערוך שיחה פנים אל פנים עם אותם מתרגלים. חשבתי שעלי ליזום פגישה ולשתף את ההבנה שלי, הרגשתי צורך לעשות את הצעד הזה. בעניין זה עלי לעמוד בדרישות שהציב המורה ולא לגרום למורה להמשיך לדאוג לי. עם ההבנה החדשה הזאת, נפגשתי את המתרגלים א' ו-ב'. לאחרי שיחה ממושכת אמרתי להם: "בעבר, תמיד חשבתי שאתם טועים ושמחשבותיכם רחוקות מהפא. תמיד חיפשתי את הבעיות בחוץ. אפילו אם באמת טעיתם כפי שהאמנתי, האם ניסיתי להבין ולהתייחס בסובלנות לנקודת המבט שלכם עם חמלה גדולה יותר, כפי שהורה לנו המורה? במשך שנים התלוננתי על אחרים. לא למדתי כיצד להפנות תשומת לב רבה יותר למעלותיהם של אחרים ופחות תשומת לב לחסרונותיהם. התמקדתי בהחזקות האנושיות שלכם. אני מרגיש נורא על שהמשכתי עם המנטאליות הזאת כל כך הרבה שנים".

מתרגל א' השיב: "אני יודע שבמשך השנים האחרונות דאגת שלא נצליח. אבל במציאות יש דברים שהם לא כמו שאתה חושב. מתרגלים מגיעים ממגוון עולמות שונים, עם מאפיינים שונים והתנהגותם בעולם האנושי אמורה להיות שונה. קח לדוגמה את הבהרת האמת. אתה מעדיף לדבר ישר לעניין בעוד אני משתמש ביותר חוכמה כשאני מספר לאנשים את האמת. לא החמצתי שום הזדמנות טובה להבהיר את האמת. אני מעיז לומר שלאחר שתיקון הפא יסתיים אוכל לומר שעשיתי את חלקי". אני מכיר את מתרגל א' כבר יותר מעשר שנים. פתאום הייתה לי הבנה עמוקה יותר לגביו. הרגשתי חמימות רבה בלבי. ההרגשה הייתה מעבר לכל תאור.

מתרגל ב' השיב: "אני מסכים. אם נוכל לעשות את שלושת הדברים שהמורה מצפה מאיתנו בסביבה שלנו, נעמוד בקריטריונים של מתרגלים. זה בלתי אפשרי לבקש שכולם יהיו אותו הדבר. העובדים שלי יודעים כולם שדאפא הוא טוב ושהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) מרושעת. כמה מהם החלו לצפות בהרצאותיו של המורה בוידיאו. כשמתרגלים עמיתים נתקלים בקשיים, תמיד עזרנו להם בשקט". הוא המשיך וסיפר לי סיפורים נוגעים ללב.

במהלך השיחה שלנו הגיע מתרגל ג' שאתו היו לי הכי הרבה בעיות. לאחר שסיפרתי לו את מחשבותיי לגביהם, ואת ההבנה החדשה שלי, הוא היה די נרגש ואמר: "בשנים האחרונות, המאמצים שלנו לעשות את שלושת הדברים היו רצופים ומוצקים. דעתך לא הייתה נכונה. אם ניסית לשנות אותי ואני ניסיתי לשנות אותך, אז אף אחד לא יכול היה לשנות את האחר והמחלוקות בינינו היו גדלות". הוא המשיך וסיפר לי סיפורים רבים על מאמציהם בהבהרת האמת ובעידוד אנשים לעזוב את המק"ס. בעודי שומע, הבנתי לפתע שבמשך כל השנים האלה, הוא הבין אותי והוא סלח וגילה סובלנות לחוסר ההבנה שלי. במקרים רבים הוא נמנע מלהתעמת אתי. ההבעה השלווה שלו וכנותו מאוד נגעו ללבי. הוא המשיך ואמר: "מעולם לא חשבתי לאיזו רמה גבוהה אגיע בעתיד. למורה יש תכנית לכל אחד. כתלמיד, עלי לפעול כמיטב יכולתי. יש לי בית-חרושת קטן אבל מטרתי אינה לעשות כסף ולשפר את חיי. אני חי חיים פשוטים. רציתי שיהיו לי הזדמנויות נוספות ליצור קשר עם אנשים ולהציע להם הצלה". דבריו הבהירו ספקות רבים שהיו לי.

המתרגלים האלו פעלו היטב. אם כן מדוע לי ולמספר מתרגלים הקרובים לי היו השקפות כל כך שליליות לגביהם? יש לזה מספר תשובות:

1. לא הייתה לנו הבנה מדויקת של הפא ולא הבטנו פנימה ללא כל תנאי כדי למצוא את הבעיות שלנו עצמנו. המורה אמר לנו בבירור לעשות זאת בהרצאות רבות, אבל לא הצלחנו ליישם את העקרונות על עצמנו. במקום זאת, יישמנו את העקרונות על אחרים. זו טעות אדירה למטפחים.

2. העצמנו עניינים פעוטים, כך שהם הפכו לבעיות גדולות יותר והדברים הפעוטים אפילו לא שיקפו את טבעם האמיתי. לאחר "שגיליתי" את "בעיותיהם", הייתי מספר לאחרים. ומעל הכול, לא הפניתי תשומת לב לטיפוח הדיבור שלי, כך שבעיות אלה הפכו למוגזמות וגרמו לבלבול בלתי רצוי. לא הלכתי בעקבות הדברים שהמורה אמר לנו לעשות, כלומר, קודם כל לחפש את הבעיות שלי בתוך עצמי, ואז לנסות לעזור לאחרים בחמלה. לא היו לי חמלה וסובלנות כלפי מתרגלים עמיתים. (זהו עולם אליו כולנו צריכים לשאוף להגיע)

3. החזקתי במושגים שלי ולא רציתי להשתנות. למעשה המורה אמר לנו פעמים רבות, שכשקונפליקטים מתעוררים בין מתרגלים, עלינו לשתף את ההבנות שלנו בצורה גלויה. אבל התקשיתי לעשות את הצעד הראשון.

לאחר ששיתפתי את הרגשותיי עם מתרגלים אלה, הרגשתי תחושת הקלה. גם הרגשתי את חדוות ההגעה לרמת גבוהה יותר של מצב המחשבה.