המורה נותן לי רמזים כדי שאשחרר את המושגים שלי

(Minghui.org)

הייתי במצוקה במשך זמן רב בגלל מחלוקות עם מתרגלים עמיתים. פשוט לא הצלחתי לשחרר את עצמי מהסבך והייתי נרגז וכועס על המצב: "אני מתייחס אליכם כל כך טוב, מדוע אתם מתייחסים אלי כך?" נשלטתי על-ידי מחשבות שפקדו אותי, וככול שחשבתי על כך, הפכתי לכועס אפילו יותר. הייתי מלא במושגים מכול סוג ולא הצלחתי להיפטר מהם. במקום זאת, כל הזמן הגברתי את המחשבות השליליות שלי.

כששיתפתי עם מתרגלים אחרים, הבעתי את חוסר הסיפוק שלי מהמצב. הבנתי שבכך שחזרתי בהתמדה על העניין והחזקתי במחשבות האלו, זה הסב נזק עצום למצב הטיפוח שלי ותהיתי כיצד אוכל לשנות את הגישה הזאת. עמיתיי המתרגלים הזכירו לי להתבונן פנימה, אבל לבי היה מלא התנגדות וחסרה לי היכולת להתבונן פנימה. תמיד מצאתי את הטעויות של האחרים, והחמלה והמחשבות הנדיבות היו מדוכאות לחלוטין. לא יכולתי יותר להתרכז בזמן לימוד הפא, בתרגול התרגילים ובשליחת מחשבות נכונות חזקות. ידעתי שהמחשבות שלי הופכות לגרועות יותר ויותר, מה שהגביר את כעסי.

כדי להימנע ממחלוקות נוספות, חשבתי על הטעויות שלי לבדי, למדתי את הפא בחריצות רבה יותר ותרגלתי את התרגילים לעתים יותר קרובות. אבל עדיין הרגשתי את חוסר ההגינות של המצב כשהתבוננתי פנימה. כעסתי מאוד בכול פעם שהבחנתי בעמיתיי המתרגלים. המשכתי להשתנות, אך פשוט לא הצלחתי לפתור את הבעיה. הייתי עצוב שאיני יכול באמת להתבונן פנימה, הייתי מלא בכעס והאשמתי את הסביבה בחוסר היכולת שלי לשים קץ למצב. זו הייתה כמו ליפול לבור מלא זבל וחשבתי לעצמי: "מדוע אנחנו עומדים בפני יחסים מרירים כאלה באזור שלנו, דור אחרי דור? מדוע חסרים לנו מתרגלים חרוצים שמסוגלים להתמודד היטב"? חבל, השתמשתי בחשיבה גשמית ובמושגים שליליים כשהתמודדתי עם מבחנים.

על-אף שהמשכתי לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק את רגשות הכעס, עדיין לא גיליתי את ההחזקה השורשית העמוקה שלי. המצב הזה התנדנד מימין לשמאל ומטוב לרע. הייתי בין שני עולמות וזה גרם לבעיות אחרות. בריאותי ומצבי הנפשי התדרדרו והייתי טרוד בבעיות אישיות. כשקראתי באתר מינג-הווי התרעמתי על מתרגלים חרוצים שפתרו את בעיותיהם. למעשה לא הצלחתי לצאת מתחושת הכעס והרגשתי נחות. נאבקתי באחיזתם החזקה של המושגים השליליים ומצבי החמיר. כשצפיתי ב"לימוד הפא שניתן למתרגלים האוסטרליים", הבחנתי בהבעת הפנים של המורה, הבנתי את הציפיות שלו מהמתרגלים ופרצתי בדמעות. הרגשתי שאני לא טוב ואיני ראוי להיקרא מתרגל. צפיתי בדי.וי.די ארבע פעמים ולמדתי את הרצאות המורה. הבטחתי למורה בליבי שעלי למצוא את כול ההחזקות שלי ולשחרר אותן.

באחד הימים, כשהייתי טרוד בתסביך הנחיתות שלי, הבנתי שאני מסתיר את ההחזקה של אימות עצמי. מדוע לקח לי כל כך הרבה זמן לגלות את המושג החבוי הזה? מדוע זה השתרש כל כך עמוק בתוכי? מדוע רציתי לאמת את עצמי? מדוע תמיד הרגשתי שאני טוב יותר מאחרים"? חיפשתי עמוק בתוכי וראיתי את כול המושגים שלי. כל הרגשות הכי חבויים בי הגיחו החוצה, בזה אחר זה. באותו לילה, כשעצמתי את עיניי והייתי רדום למחצה, ראיתי לפני החזה שלי דמות של קוף השמש מחזיק מגש של לבבות. החזקה אחר החזקה נלקחו מחזי ובתוכם ההחזקות לתחרותיות, לכעס, לחרדה וכו', סך הכול 29 מושגים מוטעים. יכולתי אפילו להריח את השחיתות בכול המושגים האלה.

התעוררתי וכבר לא הייתי ישנוני. עכשיו הבנתי מדוע לא הצלחתי לעבור מבחן כלשהו שנקבע על-ידי המורה ומדוע לא הצלחתי להתבונן פנימה. איך בכלל אוכל עם כל כך הרבה מושגים מוטעים להיות עם מחשבות טובות כלשהן? המורה רמז לי באמצעות החלום הזה, שמושגים אלה מטונפים, מסוכנים ועלי להיפטר מהם במהירות.

הייתי שקוע בחמלה האין סופית של המורה במשך זמן רב. חשתי הכרת תודה גדולה ובאותו הזמן בושה עמוקה. שלחתי מייד מחשבות חזקות נכונות כדי לנקות את עצמי לחלוטין מהמושגים המטונפים. הייתי במצב של שלווה ושקט, שכבר זמן רב נמנע ממני. פרצתי בדמעות הכרת תודה. תמיד אזכור ואשמור מול עיני את המגש המלא במושגים המושחתים שלי, כדי שלעולם לא אשכח את השיעור שהרווחתי בקשיים.

המושגים המוטעים שלי הפכו לסלע גרניט ולא רצו לאפשר לי לברוח, אבל המורה זיהה את הנחישות שלי להיפטר מההחזקות האלו ועזר לי להסיר את ההר הענק הזה. המורה מעורב ביכולת שלנו לשחרר מושגים והחזקות, בגלל שהוא מסתכל רק על לבבותינו. בנוסף, גם קריאת מאמריהם של מתרגלים עמיתים באתר מינג-הווי עזרה לי מאוד. הקטעים הבאים, הלקוחים ממאמר של מתרגל אחר היו מאוד מועילים:

"נראה שנושאים רבים צצים במהלך פעילויות תיקון הפא ואני מאמין שהמורה משתמש בהזדמנויות האלו כדי ליישב את הכרת התודה או התרעומות שיש בין אחד לשני, והם גם הזדמנויות בשבילנו לרומם את המוסריות שלנו באותו הזמן".

"נראה שרוב המתרגלים אינם מודעים לכך. לפעמים יש להם החזקות לדבריהם ולמעשיהם של מתרגלים אחרים, מה "שעלול להזיק לפא", או אלה ש"אינם מתנהגים כמו מתרגלים" ואלו ש"לא מטפחים את עצמם". הם מהרהרים בבעיות האלו ונעשים יותר ויותר מודאגים. הם נראים כאילו אינם מודעים לכך שזהו אינו המצב הנכון עבור מתרגל. קודם כל עלינו להיות מאוד ברורים שלאף יצור ביקום הזה אין את הכוח לפגוע בפא הזה. כל מי שינסה לעשות זאת יעמוד בפני המצוקות הגדולות ביותר. אם מספר מתרגלים לא פועלים היטב, עלינו לדאוג להם, אבל איך נוכל להיות מופרעים מהם?"

"בגלל שזה סילוק קארמה, זה בוודאי יגרה אותנו פסיכולוגית ונרגיש כעוסים וכואבים. זה כמו המצב בזמן מדיטציה בו אם רגליך אינן כואבות, הקארמה שלך לא תסולק. כשמתרגל עמית מגיע "להשיג גמול", זה בדרך כלל קורה כשאתה מרגיש שכבר תגמלת אדם זה. המתרגל האחר ייראה מעט לא הגיוני, יהיר, שתלטן ועקשן כאשר אתה תרגיש מוטרד מכך שנהגו בך בחוסר הגינות או שאפילו העליבו אותך".

"לפעמים איננו מסוגלים לטפל בבעיה הזאת מנקודת המבט של הפא. לעתים קרובות המחשבות שלנו משקפות את ה"טעויות" שלו במהלך השנים, מהם אספנו כמות נכבדה של רגשות תודה ותרעומת. אחר כך, במהלך פעילויות תיקון הפא אנחנו לפעמים לא מחבבים זה את זה ולא מגיעים להסכמה". (ראה קישור האינטרנט באנגלית: http://en.minghui.org/html/articles/2008/1/1/92823.html

"על-אף שאני מכיר במספר החזקות, אני ממשיך לחפש סיבות שטחיות, המבוססות על עקרונות ארציים. למעשה, יש שני נתיבים בדרך לאלוהות. אנחנו על הנתיב הנכון לקראת אלוהות כשאנחנו לומדים את הפא בחריצות, מתרגלים את התרגילים ומתבוננים פנימה כשאנחנו נתקלים בקשיים. הנתיב השני הוא כשאיננו חרוצים בלימוד הפא, עוקפים, מאטים, או עוזבים את נתיב הטיפוח. מחמיצים את חלון ההזדמנויות להרמת רמות הטיפוח, או שהבעיה מחמירה". (ראה קישור האינטרנט באנגלית: http://en.minghui.org/html/articles/2007/12/30/92641.html

הדברים המצוינים מעלה מתארים את המצב שלי כשנאבקתי על נתיב הטיפוח שלי. זה נמשך כמעט שנתיים. אני באמת כועס על עצמי על כך שהייתי עם רמת הארה כל כך נמוכה, ולכן נתקלתי בנתיב עינויים שכזה, שהחמצתי זמן כה רב להצלת אנשים ושהתלוננתי לאחרים, במקום לגלות את ההחזקות שלי. אני מתחרט מעומק לבי על אבדן הזמן הזה, לעולם לא אשכח את השיעור הזה.

כיום אני מסוגל שוב להתבונן פנימה ולעתים קרובות אני שוקע בהנאה של הסתכלות פנימה. אני מסתכל כיום על מתרגלים עם יחס סלחן וסובלני. אני מחפש כיום את החסרים שלי, כבר לא שונא יותר מתרגלים אחרים, כבר לא מתלונן יותר על סביבת הטיפוח, כבר אין לי יותר החזקה להחזקות של מתרגלים אחרים, מנצל את הזמן להציל אנשים, עושה היטב את שלושת הדברים ומשפר עצמי בנחישות ובחריצות. הבנתי שבתהליך השיפור של עצמנו, יהיו החזקות בכול רמה. ההבדל הוא בנתיב בו אנו הולכים. האם אנו מתייחסים לעצמנו כאלוהות או לא, והאם אנחנו מטפלים במצב בהתאם לכך. חשוב מאוד לזכור כיצד אנחנו צועדים על נתיב הטיפוח הזה וכיצד אנו משפרים כול מחשבה ומחשבה שלנו.