עם חזרתי לנתיב הטיפוח מחלת העור שלי נרפאה לחלוטין

(Minghui.org)

מאז ה-20 ביולי 1999, כשהמק"ס החלה את רדיפתה נגד הפאלון גונג, לא יכולתי לשחרר את החזקותי לתהילה, לרווח ולרגשיות. עם ההחזקה לפחד ויתרתי על תרגול הדאפא ובמהרה נכנעתי לתשוקותי ברדיפות חומריות. כדי להילחם על "המקום שלי" אפילו למדתי לעשן, לשתות ולקבל שוחד. לעיתים קרובות הגעתי מאוחר הביתה.

בליל ה-23 בדצמבר 2007 מצאתי בליטות קטנות בכל עורי. הן היו אדומות, נפוחות ומגרדות באופן קיצוני. שבוע ימים מאוחר יותר הן התפשטו לכל פניי וידי. לאחר מכן בעלי אילץ אותי לראות רופא. הרופא איבחן את זה כ-"התקף מקיף של פְּסוֹרְיָאזִיס". בגלל שעבדתי בבית מרקחת, לא יכולתי לעמוד מול לקוחות עם כזו חזות. נאלצתי לקחת פסק זמן מהעבודה ולהשאר בבית. הייתי על סף התמוטטות בגלל שסבלתי מכאב פיזי ונפשי רב. באותו הרגע הייתי ברת מזל וניתקלתי בהרצאת הוידאו של המורה "לימוד הפא שניתן למתרגלי הפאלון דאפא האוסטרלים". החלטתי לחזור לנתיב הטיפוח.

כשהחלטתי להתחיל מחדש את הטיפוח שלי, הרגשתי מלאת חרטה על שסטיתי מהדרך הנכונה של המורה ושל הדאפא במשך שנים כה רבות. צברתי כל כך הרבה קארמה ברדיפותיי בחברה, אבל האמנתי ביציבות שהמורה יעזור לי ושאחלים.

אך המפתח לטיפוח הוא שיפור השין שינג של האדם והתגברות על קשיים. לבעלי מאוד הפריע המראה שלי, הוא פחד שידבק אז הוא סילק אותי אל מחוץ לחדר השינה. הוא גם העליב והשפיל אותי ואילץ אותי לחפש טיפול רפואי.

כמתרגלת, ידעתי שתרופה לא יכולה להשמיד את הקארמה שצברתי בממדים אחרים. בנוסף, המתרגלים נתונים להשגחתו של המורה שלנו אז התעקשתי לא לקחת תרופות. בעלי פשוט לא היה מסוגל להבין אותי. אולם כשהמצב נעשה מאוד קשה הדברים השתנו לטובה. הוא פתאום נאלץ לנסוע לעיר אחרת מסיבה הקשורה לעבודתו ומיד התקשרתי למתרגלים באזורים אחרים, כדי לקבל את עזרתם. הם הסכימו לבוא ולבקר אותי. הכל היה נראה מקרי, אבל כולם היו תחת חסדו של המורה.

כששני המתרגלים האלו הגיעו וראו אותי, הם עודדו אותי במחשבות נכונות שזה דבר טוב. המורה מטהר את גופי. איך אוכל לטפח עם גוף כל כך מזוהם ושחור? הם גם אמרו לי שזו תוצאה של הקארמה שלי ושאני צריכה לעבור את הקושי. בכל אופן, כדי שנגיע לשלמות המורה סובל יותר ממה שאנחנו צריכים לסבול. הם נשארו איתי במשך ארבעה ימים ברציפות ובמהלך זמן יקר זה למדנו את הפא ללא הרף ושלחנו מחשבות נכונות. הרגשתי שהמחשבות הנכונות שלי התחזקו יותר ויותר. אחרי שהם עזבו, העור שלי התחיל לנשור מדי שעה או שעתיים. נאלצתי להחליף את כותנת הלילה שלי מדי יום, אחרת היא היתה מתמלאת בעור שנשר לי והייתי מרגישה כאילו שאני הולכת להתפוצץ.

בלילה העור שלי גירד אפילו יותר. לא יכולתי לישון, אז התישבתי וקראתי את ספרי המורה. כשקראתי את הפא, הסימפטומים שלי הוקלו במידה רבה. האמנתי שהמורה משגיח עלי. חשבתי על מילותיה של מתרגלת עמיתה שאמרה, שעלי לעבור את הקושי הזה לזמן קצר מאוד, כדי לפצות על הזמן האבוד ושלסבול קושי כזה זה דבר טוב. אם אין כאב, אין רווח.

בבוקר ה-16 בינואר 2008 בעלי התקשר אלי ואמר שהוא יגיע הביתה בשעות הצהריים. לפני שהגיע הביתה, תכננתי לעזוב עם מתרגלת עמיתה לזמן מה ולחזור לאחר שאחלים. דיברתי עם בני משפחתי האחרים ועזבתי. באותם ימים השלתי את עורי אפילו כשהתהלכתי. בכל אופן, מתרגלים עמיתים לא התלוננו. להיפך, הם עודדו אותי לנצל את ההזדמנות הזו כדי ללמוד את הפא.

כשבעלי לא הצליח למצוא אותי בבית, הוא שאל את בני משפחתי וגילה את החלטתי. הוא התקשר אלי ואילץ אותי בזעם לחזור הביתה בתאריך מסוים או שהוא יתגרש ממני. לא התרגשתי. אמרתי לו ברוגע שאחזור הביתה ברגע שאחלים, כך שהוא לא יצטרך לדאוג לי כשיראה את מצבי. מאוחר יותר הוא התחנן שאחזור הביתה והבטיח שיסכים לכל מה שארצה לעשות. עדיין אמרתי לו ברוגע שאחזור הביתה ברגע שאחלים ושתהיה לו הפתעה נעימה. הפעם הוא לא אמר דבר, אך הוא ביקש מקרובים אחרים שילחצו עלי לחזור הביתה, לחפש טיפול רפואי ולוותר על תרגול הפאלון גונג. כששמעו שאני לא נרגשת, חלק מקרובי אמרו שאני יותר מדי עקשנית. ממש סבלתי "מאה סוגים של קשיים בבת אחת".

מתרגלים עמיתים מקומיים עזרו לי לשלוח מחשבות נכונות ועודדו אותי להתייחס לזה כאל דבר טוב. גם חשבתי על מה שהמורה רמז לי שלוש פעמים באמצעות חלומותיי. פעם אחת כשכמעט לא הצלחתי לשאת את הכאב, כרעתי ברך מול תמונתו של המורה וביקשתי עזרה. בחלומי ראיתי שצווארו של המורה היה במצב דומה לזה שלי. כשהתעוררתי, הרגשתי כה מבויישת בגלל שידעתי שהמורה סובל למעני.

פעם נוספת כשביקשתי את עזרתו של המורה, חלמתי שהמורה הקרין עלי אור שלוש פעמים. כל גופי הוקף באור. כל חוסר הנוחות שלי כמו כאב וגירוד נעלמו. מאז יכולתי לשאת את הסבל. כל יום למדתי את הפא, תרגלתי את התרגילים ושיתפתי התנסויות עם מתרגלים עמיתים. הוארתי באור הפא והרגשתי כל כך מאושרת.

ב-2 בפברואר 2008 כל הגלדים בפני ובקרקפת נשרו ומאז עורי חלק וורוד. סוף סוף אני יכולה להבהיר את האמת ולאמת את הדאפא ליצורים חיים מתוך חוויתי האישית. בעלי ובני משפחה אחרים סבלו בעבר ממחלות עור, אף על פי שהם ניסו כל מיני סוגי תרופות, הם לא הצליחו להירפא לחלוטין. אני נרפאתי לחלוטין בתוך חודש מבלי לקחת שום תרופה. זה מאמת את הדאפא הכביר.

הערה: בשל חומרתה של מחלת העור שלי לא הצגתי תמונות, כדי להימנע מחוסר נוחות לקורא. נא לחצו כאן להשוואה של לפני / אחרי: צילום לפני ההחלמה, צילום אחרי ההחלמה. צילום לפני ההחלמה, צילום אחרי ההחלמה.