שרית וינו-אלעד בעצרת: "אמת, חמלה וסובלנות. אמאל'ה! באמת מסוכן"

ב-6.8.2008 התקיימה מול שגרירות סין עצרת להפסקת רדיפת הפאלון גונג ופשעים נגד האנושות המתבצעים בסין. העצרת התקיימה מטעם הקואליציה לחקירת הרדיפה של הפאלון גונג בסין. שרית וינו-אלעד נשאה את הדברים הבאים:

אני, מרגע ששמעתי על שואת סין,  כל הזמן ניסיתי לחשוב ולהבין למה העולם שותק.

כלכלה. חשבתי לעצמי. דיפלומטיה. חיפשתי מילים שיבהירו לי איך זה ששוב יש חשד במרכאות כפולות ומכופלות, חשד להפרת זכויות אדם בסין.

איך זה שמנהיגים מכובדים, אנשי רוח ומדע, אנשי היי- טק, טוענים שהתמונות שמתעדות את זוועות סין הן מפוברקות. שהעדויות שמגיעות ממחנות ההשמדה המודרניים שבסין, אלה שקרויים מחנות חינוך מחדש, העדויות הן רק פרופגנדה נגד המשטר הסיני של קבוצת אנשים- "כת" מסוכנת שנקראת פאלון גונג.

עוד לא הצלחתי באמת להבין מה עובר על העולם. איך זה שכשמדברים על טיבט - הרבה יותר קל לאנשים להתמרד נגד סין, להגיד שזה לא בסדר. אבל כשסין טובחת בנתיניה שלה - העולם לא רק ששותק, אלא מעדיף להיכנע לתעמולת השטנה הזולה שמוכרת לו המפלגה הקומוניסטית הסינית. התעמולה שטוענת שפאלון גונג היא כת מסוכנת. אמת, חמלה וסובלנות. אמאל'ה. באמת מסוכן. מעניין שאת התעמולה שאומרת שהדאלי לאמה הוא מסוכן קצת יותר קשה לסינים למכור לעולם.

אבל אז הבנתי שעולם כמנהגו נוהג. העולם אף פעם לא שש להתערב בבעיות דומסטיות של מדינות. ככה זה. אם מוסלמים טובחים אחד בשני - אף אחד לא מקים קול זעקה. אם החמאס קוצר באנשי הפאתח - זה סגנון השלטון שלהם. העולם שותק. אם בסודן זרם אחד טובח בשני - לעולם לוקח שנים להתעורר ולעשות משהו נגד זה. אם הגרמנים מוחקים קבוצות אתניות בגרמניה - העולם נשאר סקפטי לגבי הנכונות של הדיווחים. אותו דבר גם עכשיו. בסין. אם הסינים רוצחים סינים אחרים - כנראה שהם יודעים למה.

אז עזבתי את העולם. גדול עלי להבין את הלך המחשבה העולמי. ניסיתי להבין אותנו. את ישראל.

גם כאן, כמו תמונה מוקטנת של העולם - אנחנו מתנגדים אפילו לשמוע על שואת סין. גם כאן כלכלה ודיפלומטיה מתערבבות בשריקת הפתיחה של האולימפיאדה, ואף אחד לא מוכן להקשיב לזעקות השבר של 100 מיליון מתרגלי פאלון גונג סינים שנרדפים, נאסרים מעונים ונרצחים מדי יום.

ובאמת שאני מנסה להבין אותנו. את ישראל. אנחנו הרי הבטחנו לנצח לזכור ולא לשכוח.

וחשבתי שאנחנו,  כמדינה שקמה  בגלל השואה, אנחנו היינו אמורים להיות הראשונים שיתנגדו לכל מגע עם מי שעושה מעשים שתוארו כ"סוג חדש של רוע". ואז, יצא לי לבקר ב"יד ושם". אי אפשר לתאר את התחושות הקשות שמציפות אותך במקום ההוא. אבל אותי רדפו שם בעיקר המשפטים שאמרו אנשים שחיו ליד הזוועה. לא ידענו. זה לא היה ברור. הסתירו את זה מאתנו. הפרופגנדה הנאצית עשתה לנו שטיפת מוח. האמנו שמישהו יפסיק את זה. או ציטוטים ממנהיגי העולם משנת 1941 : אנחנו שמענו על זה. אל תדאגו. זה בטיפול. בשנת 1941! והמשפט שכבר נחקק לנו בגנים - לזכור ולא לשכוח, עשה לי בחילה. פיזית. פתאום נפל לי האסימון. אנחנו כל כך נכסנו לעצמנו את הסבל של השואה, שאנחנו לא מוכנים ששום שואה אחרת תאפיל עליה. כאילו שאם נודה שיש שואה בסין - זה יהפוך את הסבל שלנו לקטן יותר. אבל אני ראיתי כל חיי את התמונות. שמעתי כל חיי את הסיפורים והבכי. שום דבר בעולם לא יקטין את הזוועה שנאלצנו לעבור. שום דבר לא יסביר את האדישות של העולם שנמשכה שש שנים, ושישה מיליון יהודים. "לזכור ולא לשכוח" בעיניי זה לדעת שזה לא יקרה יותר שוב לאף אחד. לא רק לנו. ושזה תלוי רק בנו. אחרת לזכור ולא לשכוח זה רק רצף של מילים חסרות פשר.

ואז במכשיר הטלוויזיה שלי ראיתי חייל ישראלי במדים יורה בעציר פלסטיני כפות. ופתאום הבנתי עוד משהו. קשה לישראל לצאת בקריאה למדינה אחרת להפסיק את הפרת זכויות האדם שם, אם כאן אנחנו כל הזמן מתמודדים עם הפרות בוטות משלנו. אבל זה בדיוק העניין. אנחנו מתמודדים עם זה. אנחנו מוקיעים התנהגות כזאת, וליבנו נשבר בכל פעם שמתברר לנו שהחיילים שלנו- לא כולם אנשי מוסר ששומרים על חיינו, תוך כדי שמירה על צלם אנוש של עצמם. אנחנו לא מכחישים שיש כאן תקריות קשות, אלא מטפלים בהן, ברוב המקרים. ואנחנו, אם לא שמנו לב- במלחמה. מלחמה גורמת לאנשים לעשות דברים מכוערים. אנחנו מספיק אנושיים למחות נגד ההתנהגות הזאת של עצמנו, ולנסות להפסיק אותה. בטח שיש לנו זכות לדרוש ממדינה כמו סין להפסיק את הזוועות שמתרחשות שם. אם כנגד נתיניה, אם כנגד מדינות אחרות, ואפילו נגד החיות שמסתובבות שם ונרצחות למען פרוותן. אני יודעת שאנחנו לא מושלמים. אבל כדי לזעוק נגד שואת סין אנחנו לא חייבים להיות מושלמים. רק אנושיים, וחסרי פחד.

ככה אני רואה את ישראל. לא מושלמת, אבל אנושית וחסרת פחד.

בגלל זה, חרף כל הניסיונות שלי להבין אותנו, אני הכי פחות מבינה אותנו מכל העולם. הלוואי שמישהו יצליח להסביר לי, ככה שאני אבין.