לשחרר את ההחזקות השולטות ביחסים בין בעל לאישה

(Minghui.org)

מאז שהתחלתי לתרגל ולטפח בפאלון דאפא, כל אימת שנתקלתי בעימותים ובמצוקות, וכל עוד זכרתי שאני מטפחת יכולתי לעבור את המבחנים האלה. כשאני פועלת לצד אחרים, אני מנסה לעמוד בקנה המידה של הדאפא. אך רק כשאני מתמודדת עם בעלי, שגם הוא מטפח, איני מצליחה להתנהג כפי שמטפחת אמורה לנהוג. לפעמים הצד האנושי שלי מאוד חזק ואני מתנהגת בצורה ילדותית. אני מסוגלת לנהוג כלפיו בתחרותיות או עם מזג רע. לאחר מכן אני מצטערת על המשגים שלי ושואלת את עצמי האם ישות מוארת תנהג כמוני? אך אף פעם לא הצלחתי להיות נחושה עם עצמי ולסלק את ההחזקות האלו.

למעשה אני מבינה מדוע אף פעם לא הצלחתי לעשות זאת. לא התייחסתי לטיפוח מספיק ברצינות. הרשיתי לטבע הדמוני שלי להשתולל וזה מנע מהצד המודע שבי לתקן את הפא. המורה אמר ב"הסבר הפא" (יסודות להתקדמות במרץ):

"כל פעם שמגיע הקושי הם לא מסתכלים עליו עם הצד של הטבע המקורי שלהם אלא לגמרי עם הצד האנושי שלהם, כך שהשדים מנצלים את זה ומפריעים ומערערים ללא הפסקה וזה גורם לכך שהתלמידים נתונים בקשיים במשך תקופה ארוכה".

כמו מכן, לא שחררתי את הרגשנות שלי כלפי בעלי. לא הרפיתי ממנה, וגם לא רציתי לעשות זאת. עדיין הייתה לי החזקה לאושר שלי בעולם האנושי. רציתי אווירה משפחתית הרמונית, כזו שתסב לי שמחה ונוחות. מהנושא היחיד הזה חשפתי החזקות רבות מאד שהיו בי: קנאות, יהירות, מנטליות תחרותית, החזקה לנוחות, רדיפה אחר מצב בו דואגים לי ורצון להיות במרכז תשומת הלב. כל הדברים האלו נגרמים מרגשנות והם מושרשים באנוכיות. כיצד זה יכול להתאים לדרישות הדאפא? לא לקחתי אותם ברצינות.

גם הבנתי שמלבד לימוד הפא והתרגולים המשותפים, לא התייחסתי לבעלי כאל מטפח עמית. טיפוח מחלחל וחודר לכל פרט בחיינו היום יומיים. היחסים שנועדו מראש בין בעל ואישה נוצרו רק מגמול קארמתי של חיים אחר חיים (מגלגול לגלגול המת'). אך היחסים שנועדו מראש עם הפא הם אכן קדושים, מכובדים וראויים להוקרה. המורה אומר ב"לימוד הפא בוועידה של 2007 בניו יורק" (שאלות ותשובות):

"אחרי שהתחלתם לטפח.... מאחר שזה המצב, אתם צריכים להתייחס ברצינות לבעיות ולקונפליקטים המופיעים ביניכם. אתם לא יכולים להתנהג כמו אנשים רגילים שעושים מה שהם רוצים". 

מאחר והפא הוסבר בצורה כה ברורה, עלינו באמת לנהוג לפיו היטב. עלינו לסלק את הרגשנות שלנו ולהתייחס לכל אחד בחמלה. כשהשקפת מבטנו כלפי הפא תהיה נכונה, ברגע שתתגלה המחשבה הנכונה הזו, המושגים הרעים ייעלמו בטבעיות ובהרף עין. אז הפעולות שלנו יהיו נכונות.

כשמספר מתרגלות שיתפו זו את זו הן אמרו: "אם בעלי חושב שאני מתרגלת נפלאה אני פועלת ממש טוב". מתרגלות שנופלות בנושא הזה צריכות לחפש עמוק בפנים. מאחר ואנו יכולות להתנהג לאחרים בטוב לב, כיצד יתכן שאיננו מסוגלות להתנהג כך כלפי בני משפחתנו?