להתגבר על מבחן של חיים ומוות שנמשך 39 ימים

(Minghui.org)

במאמר זה אני רוצה להביע את הכרת התודה העמוקה שלי למורה על הגנתו מלאת החמלה, ואני גם רוצה לאפשר למתרגלים נוספים לדעת על מה שקרה לי.

ב-11 ביוני 2007 התחלתי להתנסות בחום גבוה (כ-40 מעלות) אשר נמשך 39 ימים. באותם ימים איבדתי את יכולת השמיעה שלי וגם ראייתי נחלשה. כל גופי הרגיש רדום ורגליי התנפחו. מתחת לברכיי הופיעו נקודות סגולות וקשות במרכזן, וקו אדום הופיע על רגלי השמאלית במעלה הירך. היה זה מבחן של חיים ומוות.

כשהתחלתי לתרגל פאלון גונג בשנת 1995, המורה טיהר את גופי, גוף של אדם שתמיד היה חולה. אם כן מדוע התפתחו אצלי סימפטומים כה חמורים של קארמת מחלה, 12 שנים מאוחר יותר? כשאני שוכבת חצי ערה, ראיתי יצורים בני אלמוות מרושעים מכים בי כל כך חזק, כאילו שרצו להכות אותי למוות. במקביל הם גם גידפו אותי מילולית, כשהם נוזפים בי במילים לא נעימות ונטפלים לדברים שהייתה לי החזקה לגביהם. מילותיהם גרמו לי לסבול כמו מסכין החודרת ללבי ולעצמותיי. בימים שקדמו להופעת החום, חשבתי פעמים רבות כיצד אוכל להרוויח כסף ועם המחשבה שכזאת שמתי את חיי האישיים במקום הראשון ואילו את הצלת האנשים במקום השני. הכוחות המרושעים כנראה השתמשו במחשבה הזאת כדי לפגוע בי.

היצורים המרושעים אמרו: "האם את תלמידת דאפא? אם את רוצה לעשות דברים רגילים, עלייך להחזיר את הגוף האנושי שלך. על גופך מסומן 'מציעה הצלה לכול היצורים החיים'. גוף כזה לא נועד לכך שתחיי את חייו של אדם רגיל. אם את רוצה להיות אדם רגיל, עלינו לקחת את גופך בחזרה". אני חושבת שבגלל זה הם הכו אותי כל כך חזק. כשהיצורים האלה הופיעו בהתחלה, הם הראו את עצמם כגופים מוזהבים. כשהם הכו אותי, הגופים המוזהבים שלהם הפכו לאפורים ולקטנים וכוח המכות שלהם פחת, ולבסוף אף נעלם.

כשעמדתי מול תיאוריה המרושעת שלהם, מייד ציינתי את האמת: "גופי האנושי אכן נועד למטרה של הצלת חיים והמורה שלי נתן לי היתר להשתמש בו. מאיזו סיבה עלי לתת לכם אותו? גם אם יש לי החזקה למשהו, זו ההחלטה שלי באיזה נתיב אבחר והמורה שלי משגיח עלי. עקרונות הדאפא יאפשרו לי לראות את ההחסרות שלי ולא אשכח את המשימה שלי. כל מי שרוצה לקחת את גופי האנושי הוא החיים המרושעים ביותר, שרוצים לגרום נזק לתיקון הפא".

ראיתי את האופי הקנאי של הכוחות הישנים. המצוקה ההיסטורית שהם תכננו לאנושות השתנתה בגלל תיקון הפא. הם ראו שתיקון הפא עתיד להצליח והם ראו שבעזרת גוף אנושי אדם יכול להשיג עשייה נפלאה במהלך תיקון הפא; כך שהם מאוד מתחרטים על כך שאין להם גוף אנושי. הם מקנאים בכינוי "תלמידי דאפא" ו-"מתרגלי פאלון גונג" והם מקנאים בכול אנשי העולם שיש להם גוף אנושי בתקופה המיוחדת הזאת. הם אפילו מתרעמים על אנשים מרושעים שיש להם גוף אנושי, אותם אלו שהם עצמם בחרו. המנטליות הקנאית שלהם הגיעה לקיצוניות.

כשהתעוררתי ראיתי שגופי הפך לסגול. הייתי חסרת תחושה בכול גופי מלבד בחזי. ידעתי שהחום שיש לי לא נועד לסלק קארמה; היו אלה גורמים ברמה גבוהה של הכוחות הישנים שרדפו אותי.

כשנודע למתרגלים עמיתים על גורלי הם התכנסו ושלחו בשבילי מחשבות נכונות. כמה מהם הגיעו לעתים קרובות כדי לראות אותי. הרגשתי שהאטתי את המתרגלים העמיתים וביקשתי מהם שלא יבזבזו עלי את זמנם היקר, אבל הם אמרו לי: "אנחנו גוף אחד וכשהכוחות הישנים רודפים אותך, הם רודפים גם אותנו. איננו יכולים להשאירך חסרת אונים". ב-20 ביולי 1999 נסעתי לבייג'ינג כדי לעתור נגד ימיה הראשונים של הרדיפה. מאז, בכול רגע קריטי, העיקרון של המורה,

"הדיבורים על החיים והמוות אינם הגזמה, יכולת או אי-יכולת – האמת תיראה". ("הלב מתעורר בעצמו"- היסודות להתקדמות במרץ II)

חיזק אותי ועזר לי לעבור את הקשיים. פיתחתי הבנה מעמיקה יותר של העיקרון הזה במהלך 39 ימי החום הארוכים. ידעתי שטיפחתי יותר מעשר שנים ושברמות המיקרוסקופיות, גופי עבר שינוי על-ידי הטיפוח שלי שום דבר ואף אחד לא יכולים להזיז אותי. החום יכול רק להכאיב לגוף השטחי שלי, החלק הבלתי מטופח. זה לא יכול לפגוע בי בצורה יסודית.

הקושי הזה אפשר לי לראות מה שבאמת השגתי דרך הטיפוח שלי. ידעתי שהמורה עוזר לי ומגן עלי, ושאף אחד לא יכול באמת לגעת בי. הייתי נרגשת וחשבתי בטיפשות: "היה לי מספיק מהחיים בעולם הזה. קשה מדי להציל אנשים ויש רבים מדי מהם שצריך להציל. זה יהיה טוב לעזוב את העולם הזה ואז לא אצטרך יותר לדאוג להצלת אנשים. אף אחד לא יגיד עלי דבר כלשהו אם אנצל את ההזדמנות הזאת ואעזוב את העולם".

על-פי אמות מידה של מטפח אמיתי, המחשבה הזאת הייתה אנוכית במיוחד. מתרגלי דאפא אינם מטפחים רגילים. הוענקה לנו משימה להציע ליצורים החיים הצלה בהתאם לשבועות שנשבענו. איך בכלל יכולתי לחשוב על פשוט לעזוב את העולם מבלי לחשוב על המשימה שלי? כמתרגלת המטפחת חמלה עלי להגיע עם חמלה ולעזוב עם חמלה. איך יכולתי להגיע עם חמלה אבל לרצות לעזוב את העולם הזה במהירות לפני סיום מלא חמלה?

האם שיקרתי למורה ולישויות השמימיות הרבות? זו מחשבה בלתי אחראית בזמן תיקון הפא. יש רק מספר מוגבל של מתרגלי פאלון גונג בעולם ויש מספר עצום של יצורים חיים המחכים להינצל. אם לכל מתרגל הייתה מחשבה כזאת, מי היה עוזר למורה להציל חיים? מחשבה מסוג זה, לוותר בחצי הדרך, היא הרסנית וכלל אינה מתאימה למתרגל דאפא. ישויות חיות רבות רוצות שיהיה להן גוף אנושי, אבל המורה לא בחר בהן. והנה אני, יש לי גוף ואני מתרגלת, אבל אני רוצה לוותר בחצי הדרך. האם אני עדיין ראויה להיות תלמידתו של המורה? המחשבות הנכונות שלי בחרו להישאר בעולם הזה ולהשקיע מאמצים רבים יותר בסילוק כל סוגי החזקות.

39 ימי החום שלי החלו ב-11 ביוני והסתיימו ב-22 ביולי 2007, היום בו המורה הרצה בפומבי בוושינגטון הבירה. המורה אמר:

"ה-20 ביולי הוא תאריך בעל משמעות בלתי רגילה עבורנו, יתכן והוא ימלא תפקיד חשוב בהיסטוריה שטרם הגיעה". ("לימוד פא בבירת ארה"ב"- יולי 2007 ).

הרגשתי בת מזל. כמה ימים לאחר מכן כבר יכולתי לצאת החוצה. שכניי המופתעים אמרו: "התגברת על המחלה תוך 40 יום בלבד. לא הלכת לבתי חולים ולא לקחת שום תרופות. זה נס!". החברים שלי אמרו, "הפאלון גונג עוצמתי והמורה שלך הוא ממש רב עוצמה". כשראיתי אותם מזהים את יופיו של הדאפא זה מאוד שימח אותי. הרגשתי שהכאב שסבלתי לא היה לשווא.

מאוד סבלתי במשך 39 ימי המצוקה הארוכים, אבל הרווחתי הרבה יותר. הרווח היה הרבה מעבר לכמות הכאב שסבלתי. הבנתי עקרונות רבים של הפא וחשתי שהחכמה שלי גדלה. עקרונות רבים שלא היו ברורים לי בעבר, התבהרו לפתע.

הבנתי שכמטפח בימים עברו, אדם יכול היה להשיג את השלמות אם היה מצליח להתעורר אפילו רק לעקרון אחד של הפא, אבל עליו היה לסבול כל חייו. אולי אפילו היה עליו לסבול קשיים במשך תקופת חיים אחר תקופת חיים. אנחנו תלמידי דאפא משיגים כל כך הרבה בתקופת זמן כה קצרה. שלמות מלאה יוצאת דופן ממתינה לנו. הבנתי גם את המשמעות העמוקה של ההערה הזאת,

"הזדמנות יש רק אחת"- ("לתרגל אחרי הפרישה", יסודות להתקדמות במרץ 1).

"לא יהיו הרבה הזדמנויות לדבר כזה"- (ג'ואן פאלון).

כדור הארץ הקטן הזה קיים כדי לעזור להקים מחדש את הגופים השמימיים העצומים. על גרגיר האבק הקוסמי הקטן הזה, תתרחש הגעתם לשלמות של מיליוני תלמידי דאפא. הם ישיגו את הצלתם של מיליארדי בני אדם ואין ספור יצורים חיים. לגבינו, אפילו עניינים שוליים נושאים תוצאות משמעותיות וכל שמועה שמפברקים הכוחות הישנים מכוונת ללבבותיהם של אנשים רבים. אני מבינה שיש רק תיקון פא אחד ביקום ויש רק הזדמנות אחת לתלמידי דאפא למלא את משימתם. מחשבה ספונטאנית אחת של אדם יכולה לקבוע את גורלו. באמת שלא נותרו הזדמנויות רבות.

החום השאיר אותי מתחדשת, כאילו השיל מעלי שכבת עור ישנה בעוד שכבה נוספת צומחת.

שוב הייתי עדה לפלאות הדאפא. מעתה ואילך אעשה ביתר חריצות את מה שאני אמורה לעשות כדי להשיב על חסדו של המורה.