לתקן את התנהגותנו חסרת הנימוס וחסרת הכבוד כלפי המורה והדאפא

(Minghui.org)

קיימת תופעה מטרידה בהרבה מהקבוצות שלנו, קבוצות לימוד פא מקומיות. כשקוראים ספרי דאפא, שולחים מחשבות נכונות, ומשתפים התנסויות, המטפחים המקומיים יושבים כולם עם רגלים מוצלבות. לעומת זאת, כשמסיימים, הרבה מתרגלים פשוט משאירים את הספרים על המחצלות. אם מישהו רוצה לקום או להסתובב, הוא או היא יכולים לדרוך עליהם. כל אימת שאני רואה זאת, אני חש מאד לא בנוח.מדוע אנחנו כה חסרי נימוס לאותם ספרי הפא שלמען הגנתם אנחנו מסכנים את חיינו? זה גם מזכיר לי את אותן סצנות במקומות ציבוריים או מרכזים לשטיפת מוח בהן עושי הרוע (הרשויות ופיקודיהן בסין, המת') מכריחים מתרגלים ואנשים שאינם מתרגלים, לקלל את הדאפא ואת המורה או אפילו לדרוך על דיוקן המורה. לדעתי, לתופעות אלה יש קשר הדוק עם מתרגלים שאינם מטפחים היטב ואינם מפגינים כבוד כלפי המורה והדאפא. וכתוצאה מכך, הרוע מנצל את הפירצה ומנסה להרוס מתרגלים ואנשים שאינם מתרגלים. אני מרגיש שזה אינו דבר פעוט.

המורה אומר ב"ג'ואן פאלון"

"יש אנשים שתכונת ההארה שלהם פשוט לא משתפרת. הם לוקחים את הספר הזה וסתם מסמנים בו. אלו עם העין השלישית פתוחה, יכולים לראות שהספר הזה שלי נראה מאוד צבעוני, זוהר ומוזהב. כל מילה היא הדמות של הפא-שן שלי. אם אני משקר, אז זה בעצם לרמות אתכם. הסימן הזה שעשיתם נראה שחור מאוד. איך אתם מעזים סתם לסמן בו? מה אנחנו עושים כאן? האם איננו מדריכים אתכם לטפח ולתרגל לקראת רמות גבוהות יותר? יש דברים שעליכם גם לחשוב עליהם. הספר הזה יכול להדריך את הטיפוח-תרגול שלך. תחשוב, האם הוא בעל ערך רב? האם זה שאתה סוגד לבודהא יכול לאפשר לך באמת לטפח ולתרגל? אתה מאוד מאמין, לא מעז אפילו לנגוע בקלילות בפסל הבודהא ומבעיר לו כל יום קטורת, אבל אתה מעז להשחית את הדאפא שיכול באמת להדריך את הטיפוח-תרגול שלך." (הארה, הרצאה תשיעית)

יש עוד קטע הנוגע בדבר ב: "ביאור הפא חג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב"

שאלה: כששולחים חומרי הבהרת האמת לסין, האם אפשר לשלוח להם גם את השירים שלך, המאמרים וספרי הדאפא?

המורה: "אין בכך בעיה, אין בעיה. אפשר לשלוח גם לאנשים רגילים ואין בזה בעיה, כל עוד הוא מוכן לקרוא. הרדיפה כבר נמשכת כל-כך הרבה זמן, הרבה אנשים באמת רוצים להבין את המצב האמיתי של הפאלון גונג, אבל הם לא יכולים למצוא ספרים. בזמנו, כשהכוחות הישנים הורו לרוע לשרוף את הספרים, האם אתם יודעים מה היה התירוץ של הכוחות הישנים? מדוע הם רצו לשרוף את הספרים? אז ספרי "ג'ואן פאלון" היו כה רבים בסין שהם היו בכל מקום. הרבה מתרגלים לא ידעו לכבד אותם ואנשים רגילים אפילו פחות כיבדו אותם. האלוהויות לא יכלו לראות את זה, כי זהו חוק שמימי שיצר את היקום! לכן הכוחות הישנים רצו לגרום לחוסר רציני של הספר, לגרום לאנשים לחפש את הפא מאז, לכבד אותו ולדעת את היוקר של הפא הזה. הם עשו את זה בזמנו בתירוץ כזה."

מספר מתרגלים מניחים את משקפיהם על הספר ג'ואן פאלון, בזמן שאחרים זורקים את הספר למתרגל אחר שיושב בצידו השני של החדר. גם שמתי לב שאצל חלק מהם, עותקי הספר גו'אן פאלון נראים מלוכלכים וקרועים. כשנשאלו, ענו מתרגלים אלה, שזה כיוון שהם לומדים מהספר לעתים תכופות מאד. אני תוהה איך הספר היה יכול להיראות אם היו זוכרים לשטוף את ידיהם לפני כל קריאה והיו דואגים לטפל בספר יותר טוב?

היה מתרגל שהחביא את הספר ג'ואן פאלון תחת המזרן רק כדי לראות איך הרשויות יחרימו אותו. מאוחר יותר הוא הבין שלהחביא את הספר תחת המזרן זה כמו לשכב עליו, דבר המראה על חוסר כבוד לדאפא, וזה היה תירוץ עבורו לאבד את הספר. בשיחות שהיו לי עם מטפחים שונים, גיליתי שאלה ששמרו היטב על ספרי הדאפא, הם אלה שסרבו לשתף פעולה עם הרשויות, ותמיד הוקירו את ספרי דאפא והניחו אותם במקומות נקיים. הרבה מתרגלים ציינו דבר אחד, שהרעים (רשויות החוק של משטר המק"ס, המת') אוהבים לבדוק את ראשי המיטה של מתרגלים בזמן פריצה וחיפוש בבתיהם. תיארתי לעצמי שיתכן ולהרבה מתרגלים יש נטו להניח את ספרי דאפא תחת הכריות שלהם. אסור אף פעם להניח ספרי דאפא וחומרי הבהרת אמת תחת הכריות.

כיום אין הרבה מקרים של פריצה וחיפוש בבתיהם של מתרגלים. אחרי הכל, התקופה בה הרוע השתולל עברה. אבל  האם אין עלינו לבחון אם עדיין יש לנו נוהגים שאנחנו לא מודעים להם, בהם אנחנו נוהגים בחוסר נימוס וכבוד אל המורה ואל הדאפא. כשתקופה היסטורית זו תחלוף, אילו כללי התנהגות נכונים נשאיר לבני אדם בעתיד. אם לא נוכל לתקן את התנהגותנו חסרת הנימוס, הטיפוח שלנו לבטח יושפע לרעה.

אינני מאמין שמתרגל כלשהו יתנהג בחוסר נימוס בכוונה. יתכן וביסודן יש לזה שתי סיבות. הראשונה, בשל הנזק העצום שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) גרמה לתרבות המסורתית הסינית, הרבה מתרגלים סיניים, כולל אותי עצמי, לא יודעים איך לכבד אלוהויות או איך לנהל את עצמם. אני חושב שהמתרגלים בסין צריכים לקרוא יותר ספרים על התרבות המסורתית הסינית כדי להתעדכן בכללי התנהגות בסיסיים, ונימוסים שאלוהויות תובעות מבני אדם. אם מטפח טוען שהוא ברמה גבוהה ועדיין אינו יודע איך להתנהג בחברה אז מבחינה זו הוא נחות מאדם רגיל.

שנית, מספר מתרגלים מתקשים להתייחס לעצמם לפי קנה המידה של הפא, למרות שהם לומדים את הפא באופן קבוע. כפי שאני רואה זאת,

"יש לו שאיפות גבוהות בשעה שהוא מקפיד על פרטים קטנים." ("הנבון" יסודות להתקדמות במרץ)

זה לא רק משפט על הנייר, אלא עיקרון פא שעלינו לדבוק בו.

אינני יודע מהן ההשלכות שמחכות לאלה מאתנו מתייחסים בחוסר נימוס ובחוסר כבוד כלפי המורה והדאפא. אבל אני מעודד ומפציר בכולנו לבחון את עצמנו ולראות אם התנהגותנו מתאימה לעקרונות הפא ולרמות הבסיסיות של התנהגות נאותה. חמלתו וסובלנותו של המורה לא מכוונת לזאת שנהייה מרושלים ונרפים. עלינו לשאוף ולקבוע לדרישות קפדניות לגבי עצמנו.