שתי התנסויות קטנות-גדולות על עוצמתם של תרגילי הפאלון גונג

לצערי איני מהמתרגלים המתמידים ובעלי המשמעת העצמית, כך שבעבר לא תרגלתי את תרגילי הפאלון גונג יום יום ולפעמים עברו חודשים עד שהייתי שוב מביאה את עצמי לתרגל. התירוצים לעצמי היו רבים ומגוונים, ובעיקר נבעו מהחזקה לנוחיות ומשד העצלות. בדרך כלל בזמן התרגול היה לי חם מאוד והזעתי מאוד וגם הרגשתי עקצוצים בקרקפת - תחושות לא מכאיבות שגרמו לחוסר נוחות מסוים בזמן התרגול עצמו. אך תמיד לאחר סיום התרגול יש לי הרגשה נהדרת של קלילות, כאילו עשיתי מקלחת מבפנים, כאילו מים זכים שטפו כל תא ותא בגופי וחיוך מטפס ועולה על שפתי מעצמו. בד"כ אמרתי לעצמי שיותר חשוב לקרוא או להבהיר את האמת מאשר לתרגל פיזית (מה שהיה כמובן תירוץ...)

היו גם מספר לא מועט של פעמים שהתחושות היו שונות ומגוונות, נעימות, או מפתיעות בעוצמתן. מניסיוני, כל פעם שתרגלתי חוויתי משהו אחר, פיזית או מנטלית, שקשור למצב הטיפוח שלי. כיוון שמדובר בהתנסויות רבות כאלה בחרתי לשתף אחרים בשתי התנסויות חשובות מאוד עבורי, כיוון שלמדתי מהן עד כמה ההבנה שלי והראייה של הטיפוח-תרגול הייתה מוטעית ומוגבלת למחשבה שהטיפוח (לימוד הפא, שיפור השין-שינג, הבהרת האמת) נפרדים עד מנותקים מהתרגול הפיזי. זאת למרות שלפי דברי המורה (הבנה שלי. אשמח למצוא את הציטוט המדויק) הפיזי והנפשי אחד הם.

לפי מספר שנים הייתה תקופה בה גרנו בבית הוריו של בעלי, בבית לא גדול, עם פערי גיל, תרבות ושפה. באותה תקופה לא תרגלתי כל יום וגם לא ידעתי להסתכל פנימה למרות שחשבתי שאני מטפחת כי למדתי והבהרתי את האמת. לא באמת טיפחתי את המחשבות ואת הלב שלי והרבה פעמים השתמשתי בדאפא כדי להצדיק את הרצונות ואת הטיעונים שלי. אין מה להסתיר שהיו חיכוכים ולפעמים אפשר היה ממש "לחתוך את האוויר בסכין". חמותי היא אישה עדינה, אדיבה ומתחשבת הנוהגת לפי קודים יפניים, לפיהם היא תמיד מנסה ליצור סביבה הרמונית, ולהימנע מחיכוכים ומהעברת ביקורת.

באחד מאותם רצפי ימים מתוחים שהאוויר בינינו היה כבד וטעון לפחות כמו שק של אורז, מתוך המצוקה הזו החלטתי שלמרות ליבי הלא שקט אנסה לעשות את תרגיל המדיטציה, היה לי קשה להיכנס לשקט, אבל גם ידעתי שהמצב הלא נעים בבית הוא בגללי למרות שלא ידעתי איך או מה לשנות בעצמי באמת בלי זיופים. הדבר היחיד (כמו תמיד כשאני במצבים קשים או כשקשה לי עם עצמי) שיכולתי לתלות בו את תקוותי היה הפאלון דאפא.

נכנסתי לחדרי ועשיתי מדיטציה קצרה של חצי שעה. אחרי המדיטציה הלכתי למטבח (הממלכה של חמותי) במחשבה לעזור לה ולהקל עלייה. הרבה פעמים הייתי במטבח עם מחשבה של"לעזור" שהפכה להתערבות בוטה שלי ולהשתלטות על מרחב המחייה שלה.

הפעם כשנכנסתי אחרי המדיטציה למטבח, והצעתי את עזרתי (המילים היו אותן מלים) חמותי הסתובבה אלי ופשוט נפלט לה מהפה, "היום את מאוד נחמדה", אם איזה צליל של פליאה קלה בקולה. היה לי ברור שמה שהמיס את ההחזקות שלי ואת המחשבות הרעות כלפיה זה המדיטציה של פאלון דאפא. חייכתי ורציתי לענות לה שזה בגלל שכרגע עשיתי מדיטציה.....

גיליתי שיש לי החזקות חזקות לכבוד ולגאוותנות, החזקות שמקשות עלי להתנצל או לוותר במקרה שמישהו פוגע ברגשותיי (שהם לא באמת שלי, הרי הם שדים של הממד הזה). קשה לי להיות הראשונה שתחייך ותנסה לפייס... גילתי זאת במהלך קונפליקט שנוצר לאחרונה (למען הטיפוח שלי...) ביני לבין שכנה שהייתה חברה די טובה שלי עד שיום אחד הפסיקה להגיד לי שלום בלי להסביר מדוע, ואף החלה להסית שכנים אחרים נגדי. ימים רבים מדי, על אף שניסיתי, בקושי הצלחתי שלא להזעיף פנים לעברה חזרה והרגשתי כבד בלב בכל פעם שראיתיה. באחד הבקרים עשיתי את התרגול הקצרצר, חמש דקות בערך עם הבת שלי, ואחריו ירדנו לחצר הבניין ושם פגשנו באותה השכנה. בלי לחשוב ולתכנן מה לומר, בשיא הטבעיות והספונטניות חייכתי אליה חיוך גדול, נופפתי לשלום וזרמה בינינו שיחת שכנים רגילה, של מה שלומך, מה את עושה בחופש... הפעם לא הרגשתי את האבן הכבדה בלבי כמו בכל הימים הקודמים (שבהם לא תרגלתי...) בשתי הפעמים האלו חוויתי כיצד תרגול תרגילי הפאלון דאפא משפר את אופיי ומביא להרמוניה ביני לבין סביבתי.

כתבתי שיתוף זה משלוש סיבות: ראשונה-להזכיר לעצמי מה רבה הברכה הטמונה בתרגול התרגילים של פאלון דאפא. שנייה-להזכיר לחברי המתרגלים שרבים מהם עסוקים שהתרגול חשוב. שלישית –להודות למורה ולפאלון דאפא.

כל הערה והארה בנושא יתקבלו בברכה