להודות בגלוי בטעויות, ולטפח בצורה נכונה בעת הקריטית הזאת

(Minghui.org)

אני מתרגל צעיר שעשה טעות רצינית בהתנהגות במערכת יחסים בין גבר ואישה. הייתי רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי בתקווה שזה יעזור לאחרים במצבים דומים.

מאחר ונזכרתי שקראתי מאמרי שיתוף התנסויות שדנו בתוצאות החמורות שמתרחשות בממדים האחרים, הייתי יכול להימנע מלעשות את הטעות פעמים רבות. חשבתי שאני יכול ליהנות, כל עוד לא הרחקתי לכת. זו התוצאה שלא יישרתי את קו המחשבות שלי עם הפא. לא לקח זמן רב לפני שמחשבה שגויה זו הובילה לטעות. באותו לילה, לא יכולתי לישון ופחדתי להתמודד עם הבעיה.

המורה אמר ב" הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי" (20 באפריל 2003)

"אגיד את זה ככה, מה שאמרתי עכשיו, כלומר כל האנשים האלה שעשו דברים שלא ראויים לתואר של תלמידי דאפא, כדאי שתדברו על זה באופן פתוח. באופן זה, הרבה דברים שלכם יסולקו ובאותו הזמן זה יחזק את הנחישות שלכם. אני אומר לכם, לגביכם הזמן באמת מוגבל."

ידעתי שעליי לנהוג לפי הנחיות המורה, אבל איך אוכל להתייצב מול מתרגלים לאחר חשיפת הטעות שלי? סיפרתי לדודתי, שגם היא מתרגלת, בקשר למה עשיתי. היא ביקשה ממני לא לעשות יותר טעויות, ומאז לא חזרתי על אותה טעות. בעת ההיא, לא היה ברור לי איך לספר זאת לכולם.

המשכתי להיות מוטרד על יד קארמת המחשבה הקשורים ליחסי מין. כל מיני מחשבות מלוכלכות הופיעו במוחי. ידעתי שעלי לנהוג לפי הדרכת המורה על מנת להשתחרר מתכנוני הכוחות הישנים, אבל פחדתי להתבזות ולהזיק למוניטין שלי.

ההפרעה מהמחשבות הרעות הייתה חזקה מאד. כל  ניסיונותיי לסלקה נכשלו והייתי מיואש כשנרדמתי. חלמתי חלום, בו הלכתי יחד עם מתרגלים אחרים והמורה היה לפנינו כשהוא מדבר עם מתרגלים אחדים. לא העזתי להסתכל על המורה או לדבר אתו. למרות זאת הוא הסתובב ודיבר איתי, לא יכולתי לזכור מה הוא אמר. התביישתי כל כך בעצמי שיכולתי רק לבכות. כשהתעוררתי, עדיין בכיתי.

בין אם למדתי את הפא, תרגלתי או השתתפתי בכל מיני פעילויות לאמת את הפא, חשתי שקיר חוצץ ביני ובין הדאפא. לא יכולתי לעשות היטב את שלושת הדברים, והיו לי מחשבות של חוסר כבוד כלפי המורה. כשעמיתיי המתרגלים קראו שיר המהלל את המורה, ניסית לשלוט על מחשבות של חוסר הכבוד. איני יכול לתאר כמה מאוכזב הייתי מעצמי.

יום אחד, כשהשתתפתי בדיון קבוצתי, מתרגל אחד אמר: "הבה נעודד את אלה שטעו בדיבור. זה יכול להועיל להם". המילים שהמתרגל אמר עוררו אותי. ידעתי שעלי לדבר בגלוי עם המתרגלים על המקרה שלי על מנת לסלק ממני את ההשפעה של הכוחות הישנים. החלטתי לכתוב על מצבי ולהקריא זאת בפגישת קבוצת הלימוד הבאה.

ביום ההוא, מחשבות על איך שהאחרים יסתכלו עלי עלו וצפו. ידעתי שזאת הזדמנות נוספת שהמורה נותן לי ועלי להתקדם הלאה. כשהתחלתי לקרוא את הסיפור שלי, הרגשתי מוקף באנרגיה. כשסיימתי לקרוא, מחשבות שאראה מגוחך עלו וצפו שוב, אבל החלטתי שזה לא חשוב. הדבר היחיד שהיה חשוב, לנהוג לפי דרישות המורה.

אחר כך, בזמן התרגול, חוויתי תחושה טובה. כל המחשבות הרעות נעלמו שמחתי באמת, וידעתי שחזרתי לנתיב אותו המורה ארגן לי.

במאמר שיתוף התנסויות, מתרגל ציין שעבור מתרגלים שטעו באותה סוג של טעות שאני טעיתי, שד גדול ירדוף אחריהם עם סכין גדולה. על אף שאלהויות יכולים לעזור להם להימלט מהשד, הם יהיו כל הזמן במנוסה. המצב לא ישתנה עד שמתרגלים אלה יתחרטו בצורה גלויה.

המורה כתב במאמרו: "היו צלולים" (8 במאי 2004)

"הכוחות הישנים תכננו מערכת של הדברים שלהם עבור כל מתרגלי הדאפא. אם תלמיד אינו פועל לפי הדרישות של המורה, הוא בוודאי פועל לפי התכנונים של הכוחות הישנים."

לפיכך אם נכשל לעשות מה שהמורה מבקש מאיתנו, משמעות הדבר שאנחנו למעשה נוהגים לפי תכנוני הכוחות הישנים.

הגעתי להבנה שמתרגלים שעשו אותה טעות, הכוחות הישנים יתכננו להם להיכשל בטיפוח, ואו אפילו להיות מסולקים. סוג זה של טעות חייב להיות להיוודע לכולם, אחרת כישלון בטיפוח, הוא התוצאה האפשרית היחידה.

למרות מאמציי הרבים, נהגתי לפי הדרך שתוכננה על ידי הכוחות הישנים, אבל המורה לא וויתר עליי ונתן לי את הזדמנות לחזור. אין מילים היכולות לבטא את אסירות תודתי למורה. הדבר היחיד שאוכל לעשות הוא להיות נחוש יותר בטיפוח שלי.

---