להתייחס בחמלה כלפי מתרגלים העוברים סבל ומצוקות

(Minghui.org)

כיצד אנו מתייחסים כלפי מתרגלים הנמצאים בעיצומן של מצוקות? עם התקדמות תיקון הפא, נראה כאילו שהנושא הזה ברור לכולנו. כאשר מתרגלים עמיתים נרדפים, אנו שולחים מחשבות נכונות כדי לעזור להציל אותם; כאשר יש להם קארמת מחלה רצינית, אנו שולחים מחשבות נכונות. ישנן דוגמאות מוצלחות רבות כאלה. עם זאת, אני מרגישה שיש לנו עדיין תפיסות מוטעות ברמות שונות. קיימות סוגיות רציניות בהתייחס לנקודות המבט שלנו.

לכל אחד ואחת שהגיע עד הלום יש מעלות ומעשים כבירים. אנחנו עדיין בני אדם, ועל אף שאנחנו מטפחים, עדיין תהיה לנו מנטאליות אנושית והחסרות, לפני שנגיע לשלמות. בסביבה הקשה והאכזרית השוררת בסין, כאשר מתרגלים עמיתים עומדים בפני תלאות, מחשבותינו הראשונות אודותיהם גורליות.

אם זאת במשך השנים נראה שפיתחנו דפוס של חשיבה. למרות שאנחנו אומרים שאנחנו לא מכירים בתכנונים של הכוחות  הישנים, ברגע שאנחנו מגלים כי מתרגל נעצר או סובל מקארמת מחלה, המחשבה הראשונה שלנו היא שלו/לה יש פרצות שמנוצלות על ידי הכוחות הישנים. אנחנו מבקשים מכולם לשלוח מחשבות נכונות ובאותו זמן מנסים מחפשים בזכוכית מגדלת את החסרות של המתרגל/ת בו/ה מדובר. עם זאת, לעתים קרובות מדי, נראה כי הבעיה נשארה בלתי פתורה. המתרגלים נוטים שלא לדבר רעות אחד על השני, מבינים כי זה לא יהיה בהתאם לפא. עם זאת, אנו מנתחים את מה שקרה, ומשתפים זה את זה. האם גישה זו אינה זהה לזו שבה משתמשים הכוחות הישנים? האם לא זה מחזק את הסיבות מדוע הכוחות הישנים רודפים אותנו? האם זה לא זה מעצים את המחלוקת בין המתרגלים? אם כך איך המחשבות הנכונות שלנו המבוססות על מצב זה יכולות להיות יעילות?

במשך זמן רב הרגשתי שמצב זה אינו נכון, אך אין לי הבנה ברורה לגבי זה. בתפקידי, אני מנהלת עבודה, ויש לי מה אנשים מכנים, כישורים ארגוניים טובים. אחרי שהתחלתי לטפח, השתמשתי בכישורים האלה כדי לתאם ולנהל את המתרגלים העמיתים ביצור חומרים והפצתם, חומרים אלו כללו, למשל, את "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית הסינית" ותקליטורים של מופעי ה-Shen Yun. הפעלתי את אותם הכישורים כדי לשכנע אנשים לפרוש מהמק"ס ומארגוניה. הצלחתי די טוב. אמנם היו לי כמה פעמים שהייתי כפשע להיתפש (על ידי המשטרה, המת') כאשר אנשים שסירבו לקבל את המידע, איימו לדווח עלי למשטרה, והתחמקתי בקושי.

עם הזמן, התחלתי להתייחס "לעשיית דברים בצורה מרשימה" כטיפוח. לא יכולתי ללמוד את הפא בראש שקט, ופשוט התייחסתי לזה כחלק משגרת היום שלי. מנטאליות ההתפארות שלי, תחושת העליונות והיחס הפנטי שלי גדלו עם הבהרת האמת בצורה חלקה. למרות שהסתכלתי פנימה, נסחפתי עם עשיית הדברים, לפני שגיליתי את ההחזקות שלי. בסופו של דבר, מישהו דיווח עלי במשטרה, נעצרתי ונשלחתי למרכז לשטיפות מוח. אני מאמינה שמאחר שלא למדתי היטב את הפא, ובשל החזקות שלי לרגשנות ופחד מהרדיפה, פסעתי בדרך הלא נכונה, ועשיתי משהו שמתרגל לא היה צריך לעשות.

לאחר ששוחררתי, ולאחר שהחילותי ללמודי את הפא בשקדנות, הבנתי שטעיתי, אבל לא יכולתי להיפטר מדרך המחשבה הלא נכונה שלי. רציתי ליצור קשר עם מתרגלים אחרים, אבל יכולתי להרגיש שהם משמיצים אותי מאחורי גבי. חלק מהתלונות שלהם אפילו מצאו את דרכם אלי דרך אנשים שאינם מתרגלים. על אחת כמה וכמה זו הסיבה מדוע אינני רוצה להיות איתם בקשר. משהו הפריד בינינו.

למרות זאת, מתרגלת א', אותה הכרתי במשך יותר מעשר שנים, המשיכה לשלוח לי אי-מיילים למרות שהיתה בנסיעת עסקים מחוץ לעיר. יכולתי לחוש את חמלתה. לאחר ששמעה שאיבדתי את דרכי, אמרה למתרגלים האחרים," אני בטוחה שהיא תחזור לדרך הנכונה. לא אכפת לי כיצד היא נוהגת עכשיו, כל מה שאני זוכרת הוא, שפעם טיפסה אל ארובה גדולה באמצע הלילה וכתבה פאלון דאפא טוב, ספרה לאנשים את האמת של הפאלון גונג ושיכנעה אנשים לפרוש מהמק"ס. אני בטוחה שהיא תחזור". לאחר שחזרה מנסיעתה, באה לבקר אותי בכל פעם שהיה לה פנאי. היא סיפרה איך עברה את מבחני  השין שינג שלה ואיך חיפשה אחר ההחזקות שלה. למרות שלא דברה עלי, יכולתי לראות את עצמי במה שסיפרה. כשהייתי איתה, יכולתי להרגיש את אנרגית החמלה. הבנתי מהר מאוד, והתחלתי ללמוד את הפא יותר בשקדנות, הסתכלתי באמת פנימה, ושלחתי מחשבות נכונות. התביישתי בעצמי. לא יכולתי להפסיק לבכות. זה הכאיב מאוד. שלחתי מחשבות נכונות כדי להיפטר מההחזקות שמצאתי בי. סוף סוף השתחררתי מהתכנונים של הכוחות הישנים וחזרתי לדאפא (הודעתי חגיגית). אני אסירת תודה על חמלת המתרגלים העמיתים. אני לא יכולה להביע את תודתי להצלתו הרחומה של המורה. אני יכולה רק להתמיד יותר ולהיות נחושה.

כתוצאה מכך שאלתי את עצמי אם אני רחומה כלפי מתרגלים אחרים העוברים מצוקות. התשובה היתה שלילית. הסתכלתי עליהם באותה דרך בה מסתכלים עליהם הכוחות הישנים. כמו כן, ציפיתי שהמתרגלים האחרים יתאימו לדרישות שהוארתי אליהם, והערכתי אותם על בסיס זה. זה היה רוע. חזרה לשנת 2002, כאשר הרוע השתולל, אתרי ייצור רבים נהרסו. מתרגל ב', שנעצר על שנסע לבייג'ינג לעתור עבור פאלון גונג, עבר חינוך מחדש במחנה העבודה בכפייה, והמשיך לייצר חומרי מידע. כאשר האתר נחשף, הוא עזב את העיר ואף אחד לא שמע ממנו עד שיום אחד הוא התקשר למשרד שלי, וסיפר לי שהוא עושה עובד באזור הכפרי, ללא משכורת, אך מספקים לו את מזונו. בסביבתו אין מתרגלים ולא ספרי דאפא. הוא חש מאוד מבודד וכמעט שכח מטיפוח. הקראתי לו בטלפון את מאמרי המורה, ועדכנתי אותו על המצב באזורנו, ועודדתי אותו להמשיך לתרגל. לאחר מכן, שלחתי לו קצת כסף ומצאתי לו מקום מגורים, כדי שהוא יוכל לחזור. אחרי שעבר לגור, הוא שבר את מפתח דלת הכניסה לבית, ובעל הבית שלח אותו בחזרה אלי. היות והיה פועל עני, בעלי סירב לתת לו לגור בביתנו. לפיכך לקחתי אותו לחדר ריק, וכל יום למד שם את הפא, שלחתי לו ארוחות כל יום, ושתפתי איתו בהתנסויות. זמן מה לאחר מכן, עזרנו לו למצוא עבודה, ומקום מגורים.

נראה כאילו הייתי מלאת חמלה ועזרתי לו הרבה, אבל נקודת המוצא שלי לא הייתה מתוך טוב לב אמיתי. בזמן שעזרתי לו, לא הייתי מרוצה ממצב הטיפוח שלו. הרגשתי שיש לו פחדים רבים מדי והוא הביא הפרעות לכל מקום שהלך. רבים מהמתרגלים המקומיים הרגישו אותו דבר. התלוננו עליו בזמן שעזרנו לו. פעם, בעוד מתרגל ב' התווכח עם מתרגל אחר, אמר "אני לא מצליח, כי אתם מרכלים עלי מאחורי גבי" כששמעתי את זה, חשבתי שהוא צודק. אם אנחנו כמטפחים מדברים עם לבבות לא טהורים ומנקודת מבט מוטעית, יכול להיות שאנחנו מפריעים לאחרים בזמן שאנחנו מנסים לעזור להם. בגלל שיש לנו אנרגיה, כל מה שאנחנו חושבים נושא אנרגיה. אם המחשבות שלנו לא בפא, תהיה להן השפעה שלילית.

מתרגלת ג' עבדה איתי טוב מאוד במשך שנים. אם התקשרתי אליה כדי לבקשה לחלק אתי חומרים, היא באה ביום גשם או ביום בהיר. יום אחד חוותה קארמת מחלה. היו לה כאבי גב והיא לא יכלה לקום. לאחר ששלחנו יחד מחשבות נכונות, הרגישה יותר טוב והייתה מסוגלת לבצע את התרגילים. בו בזמן המשיכה בנסיעות עסקים בסביבה. כשחזרה לאחר שבועיים, מחלתה החמירה, מצבה לא השתפר למרות שהמשכנו לשלוח מחשבות נכונות. היא החלה לעבור טיפולים ברפואה מערבית וברפואה סינית. ובסופו של דבר, היא איבדה שליטה על שלפוחית השתן ועל המעיים שלה ואושפזה. אבל רק דאפא יכול היה להציל אותה, כאשר הבינה זאת, החלה להקשיב לנגן ה- MP3 ששלחנו לה. בישלנו לה, הבאנו לה ארוחות ושננו את פא יחד איתה. בסופו של דבר, היא הסכימה להשתחרר מבית החולים, כשהצנתר עדיין מחובר. שלושה ימים לאחר מכן היא הוציאה אותו ופעולות שלפוחית השתן שלה ומעיה חזרו לתפקד כרגיל.

עם זאת, הסימפטומים האחרים שהיו לה עדיין נשארו. לכן כולנו היינו מודאגים. כל יום, ביקשנו ממנה שתסתכל פנימה, דבר שהיא אמנם עשתה, אבל אף פעם לא הרגישה שמצאה את ההחזקות האמיתיות שלה. המשכנו לנסות לעזור לה על סמך ההבנות שלנו, דבר שאני מאמינה, שהיא התקשתה לקבל. בסופו של דבר, היא נפטרה. הילדים שלה (שאינם מתרגלים) ביקרו אותי כדי להביע את הערכתם על העזרה שלי. הם אמרו שרק מתרגלי פאלון דאפא יכולים להיות כל כך אדיבים ובלתי אנוכיים. הרגשנו שעשינו כל מה שיכולנו. זה קרה בגלל שג' לא יכלה להרפות ממבחן החיים והמוות ולכן נפטרה. היינו חסרי אונים.

במבט לאחור לא נהגנו לגמרי לפי הפא. כאשר נודע לנו כי ג' היתה מאוד "חולה" התחלנו לחפש את החסרות שלה. היא היתה גמלאית, ולא הקדישה את כל זמנה לדאפא. היא הצטרפה למקהלה וקבוצת מחול, וכתבה ספר, וכו'. 'היא בילתה יותר מדי זמן בנסיעות להנאתה האישית. אף פעם לא היה לנו דבר חיובי לומר אודותיה. כפינו את ההבנה שלנו עליה, וזה לא היה מה שהיא התעוררה אליו. למרות שהיא נפטרה בגלל סיבה מסוימת, העובדה שלא יכולנו לעזור לה מנקודת המבט של הפא, עם חמלה, מאד מצערת.

כעבור כמה ימים מתרגלת אחרת דווחה למשטרה על ידי מתרגלת לשעבר. היא נשלחה למרכז שטיפת מוח. כששמענו על המקרה, ביקשנו מכל אחד לשלוח מחשבות נכונות. למרות שעשתה את שלושת הדברים היטב, התלוננו עליה רבות.

למתרגלת נוספת היתה קארמת מחלה, ומשפחתה אישפזה אותה. היא קיבלה טיפולים במשך 20 יום ובעת שחרורה הייתה עור ועצמות. מתרגלים עמיתים הלכו לבקר אותה ושלחו מחשבות נכונות, אך התלוננו על זאת שהיא נהגה בחוסר כבוד באחרים, ושהיו לה פחדים רבים. האמנו שהיא לא יכולה להרפות ממבחן החיים והמוות, או שהיא לא למדה את הפא היטב. לאמתו של דבר, היא עשתה הרבה בעשור האחרון בהבהרת האמת.

אני חושבת שהגיע הזמן להשתנות. כאשר מתרגלים עמיתים עומדים בפני מצוקות, מחשבותינו הראשונות חשובות מאוד. אין עלינו לחשוב על מה שהם לא עשו היטב. (הם לא יהיו מסוגלים להשתפר, אלא אם יבינו את הטעויות שלהם). אנחנו צריכים לראות את הצד החיובי, לזכור כי הם תלמידיו של המורה, וכי הכוחות הישנים אינם ראויים לבחון אותם. רק אז המחשבות הנכונות שלנו תהינה אפקטיביות אז עוצמת החמלה תפעל. העובדה שיש לנו מתרגלים עמיתים שנרדפים בקביעות, אינו מקרי, הוא קשור לטיפוח שלנו. כולנו צריכים לנסות לחשוב על זה.

בזמן שאני כותבת מילים אלו, פניהם של מתרגלים עמיתים מופיעות במוחי אחד אחרי השני. כל אחד מהם עשה משהו בלתי רגיל וראוי לציון. אחת היא מנהלת בעבודה שלה והיא חדה וממהרת להציק למתרגלים אחרים (עכשיו, היא השתנה). לא אהבתי אותה. אבל מצד שני חשבתי על איך שהיא התמידה בהבהרת אמת. פעם היה לה חום גבוה והיא היתה חייבת לנסוע כמה קילומטרים, אבל עדיין נפגשה איתנו כדי לחלק חומר (חומרי הבהרת אמת). המורה אמר, זה שאנחנו יכולים להיות ביחד- בתקופת תיקון הפא, אלה הם יחסים שנועדו מראש.

"קשרים קארמתיים מגלגולים אין סופיים, לכל אחד יש את הדאפא כחוט מוביל". ("המסלול הקשה לאלוהות" "הונג יין II" ) (תרגום זמני)

עלינו להוקיר את הקשר שבינינו. כל הקונפליקטים נועדו לטיפוח שלנו. כל עוד נרפה מהמנטאליות האנושית ולא נתמקד בהחסרות של אחרים, לא תהינה בינינו חילוקי דעות. נהיה גוף אחד שלא ניתן להרוס.