לטפח בפאלון דאפא עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות

(Minghui.org)

התוודעתי לדאפא בשנת 1998 כאשר ביקרתי אימי. בעודי צופה בהרצאות הדאפא של המורה, הרגשתי שהמורה היה קרוב אלי יותר אפילו מהוריי, בטחתי בו לחלוטין.

קריאה חוזרת ונשנית של הספר ג'ואן פאלון גרם לי להבין את המטרה של להיות בן אדם: לחזור אל המקור של עצמנו, משהו שחיפשתי כל חיי. החלטתי לתרגל פאלון גונג.

באחר הצהריים של יום אחד, היה חם, הייתי בדרכי לבקר את אימי. בעת שעברתי בסמטה אחת, אדם זקן מוזר ישב שם וצעק, "אין תועלת בכסף. אינך יכול להביא אותו בלידתך או לקחת אותו איתך במותך; אפילו אם יש לך הר עשוי זהב".  הייתי המומה. הוא הבהיר לי נקודה. המורה הדגיש אותה עבורי, דרך פיו.

במשך הימים האחרונים, כעסתי על בני בקשר לנושא הקשור בכסף. ציוני מבחני הכניסה של בני לבית הספר התיכון לא עמדו בקריטריונים כדי להתקבל לבית ספר תיכון מסוים. הייתי צריכה לשלם 14,000 יואן כדי לשמר לו מקום כדי שילמד בבית ספר תיכון שהיה חשוב עבורו. הוא התאמן כדי להיות אקורדיוניסט, ובית הספר הזה הציע שיעורי אקורדיון. כעסתי על הציונים שלו והכסף הנוסף שאני חייבת לשלם עבור השכלתו התיכונית. המילים של הזקן היו תזכורת מהמורה. החלטתי לשלם את הסכום הנוסף עבור בית ספר התיכון של בני.

המורה הציל את חיי בני

ב-9 באוקטובר 1999, בסביבות השעה 9:00, חודש אחרי כניסתו לבית ספר התיכון, בני יצא מבית הספר ונסע הביתה על אופניו. כאשר הגיע לכניסת ביתנו, מכונית שחנתה בכניסה, חסמה את דרכו. באותו הזמן ג'יפ התקרב במהירות גבוהה מאחור. לא היה צ'אנס למנוע את ההתנגשות. הג'יפ פגע בו עם מכה חזקה. הוא נזרק למרחק  של יותר מ-30 מטרים, התהפך שלוש פעמים באוויר, שלוש פעמים על הקרקע, ואיבד את הכרתו.

מנהל בית המגורים נשאר לצדו במשך חמש דקות עד שהתאושש. המנהל קרא לי, ואני הגעתי למקום בריצה. קהל גדול כבר התאסף שם, והיו שם גם המכוניות המעורבות בתאונה זו. הג'יפ היה חבוט. כשראיתי את בני, כל דאגותיי נעלמו. בני היה בסדר, ולא קרה לו שום דבר רציני. ידעתי הבנתי, המורה היה שם כדי להגן עליו.

הג'יפ הרס את האופניים, הגלגלים נותקו מהמסגרת. אחד המשקיפים שהיו שם הציע: "לכו לבית החולים לבדיקה מקיפה! דרשו מהנהג 20,000 יואן!"; לבני היו מחשבות נכונות. הוא בכה ואמר: "היה זה המורה שהציל את חיי, אחרת הייתי כבר מת". בני לא הלך לבית החולים ולא דרש אגורה מהמנהג. נהג הג'יפ היה אסיר תודה, והסביר את המצב לשוטר. השוטר הבין מיד שהאיש הצעיר הזה מתרגל פאלון גונג.

לבני לא היו שום פגיעות מלבד מדי בית הספר שנקרעו. המורה והמנהל שלו קיבלו הודעה על התאונה הזאת. המנהל דיבר איתו במשך שעתיים. תקרית זו הוכיחה את יכולתה של פאלון דאפא, והסיפור הזה התפשט ברחבי העיר.

להיפטר מהחזקה של פחד

כדי להציל מתרגלי דאפא כלואים, מתאם הפאלון גונג האזורי הזמין מבייג'ינג את העו"ד היועץ להגנה. יומיים לפני הדיון בבית המשפט, שני מתאמים ביקרו את מתרגלי הדאפא העצורים בבית הכלא יחד עם בני המשפחה שלהם, והמשטרה עצרה אותם. מתרגלי הדאפא הם גוף אחד. על מנת להציל את המתרגלים ולחשוף את הרדיפה, חלקנו עלונים באזור נרחב, ובינתיים שלחנו מחשבות נכונות. המשטרה חששה מהחשיפה: כדי להפסיק את חלוקת העלונים שלנו, הם שלחו שוטרים סמויים שישגיחו על אזור המגורים שלנו.

שלושה מאתנו חלקו עלונים במשך יומיים. בסביבות השעה 22:00 ביום השני, כשהיא בורחה, אחת מהמתרגלות צעקה: "השוטרים באים". עדיין לא הבנתי מה קורה, אבל שמעתי קול רם מאחורי גבי: "את! עצרי! עצרי!", הסתובבתי וראיתי שוטר שהחזיק בידו פנס וחסם את דרכי. הוא צעק בפראות: "עצרי שם! אני קצין משטרה מאוגדת המשנה מאגף המשטרה!"

עמדתי שם, אבל הייתי רגועה לגמרי. חשבתי לא לשתף פעולה איתו והייתי מעדיפה למות מאשר ללכת אתו. הרגשתי את הגוף שלי הולך וגדל, ושאלתי "מה אתה רוצה? מה אתה רוצה לעשות?" דעתו של השוטר הוסחה לפתע, ואני הסתלקתי משם. באותו רגע הייתה לי מחשבה אנושית וברחתי מהר ככל שיכולתי.

בית המשפט ערך דיון ביולי 2009 כדי לדון את מתרגלי הפאלון גונג. היה זה מוזר שדיון כזה יתקיים במרכז המעצרים במקום בבית המשפט. כשהגענו למרכז המעצרים, הבחנו בעשרים שוטרים וקבוצה של שוטרים סמויים, וכלי רכב רבים של המשטרה שחנו בחוץ. נוכח שם גם סוכן מ"משרד 610".

שלושה מאתנו, עמדנו שם ללא מורא. מישהו לחש לי: "מהר! עזבי עכשיו! השוטרים באים לעצור אותך!" ראשי היה צלול לגמרי, ולא זזתי מהמקום. אחרי כמה רגעים סוכן משטרה סמוי יצא ממכונית. הוא נראה כמו המנהיג, והוא צעק: "מי את? מה את עושה כאן?" עניתי לו שאני קרובת משפחה של העצורים שיובאו לדיון בית המשפט. הוא נראה מעוניין יותר ואמר: "לא אכפת לי מי את. אני רוצה לעצור אותך!" כשאמר זאת, הצביע על קבוצת שוטרים שעמדו בצד השני וצעק להם שיבואו. החלטתי לעזוב. הלכתי לכיוון צפון, קבוצה של שוטרים באו מכוון צפון לעברי. ואז הלכתי דרומה, וקבוצה של שוטרים התקרבה מהדרום. ואני הייתי לכודה ומוקפת שוטרים. הם סובבו את הזרועות שלי. ואני לא שתפתי פעולה איתם, אבל לא יכולתי להילחם בהם. הם היו רבים - כעשרים. שלחתי מחשבות נכונות. הסתובבתי, עמדתי מולם ואמרתי בתקיפות: "עזבו את הזרועות שלי!" ברגע שאמרתי זאת, הם הפסיקו. המשכתי ואמרתי: "עמדו שם! ואל תזוזו!" ברגע שאמרתי זאת, הם נעמדו שם בשורה. "מה אתם מנסים לעשות בשטח הציבורי הזה?" הם נשארו לעמוד ללא תזוזה. עזבתי את המקום כפי שבאתי.

לאמת את הדאפא עם פעולות

בספטמבר 2009, הלכתי למחלקת אנרגיית מסילת הרכבת כדי לשלם את דמי החימום לחורף מראש. הקופאית אמרה שעלי לשלם 140 יואן. לא יכולתי להאמין, ושאלתי אותה שוב, אך היא התעקשה על אותו הסכום. בעבר הייתי צריכה לשלם 1,400 יואן הוצאות חימום לתקופת החורף.

לא שלמתי את הסכום שהזכירה, וחשבתי, מאחר ואני מתרגלת דאפא אני צריכה לעשות דברים לפי הדאפא. זה לא משהו  שקורה במקרה, אלא מתוכנן  כדי לבדוק את השין-שינג שלי. נזכרתי שבתחילת הטיפוח שלי בדאפא, באמצעות חבר שעבד במחלקה זו, שילמתי פחות. עכשיו, עליי לשפר את עצמי ולשחרר את הכסף שלא שייך לי. חזרתי והסברתי לקופאית, שעליי לשלם את הסכום הנכון, ואמרתי לה שאני מתרגלת דאפא.

הקופאית היתה אסירת תודה על כך. גם אמרתי לה שאנחנו מאמינים באמת ,חמלה וסובלנות ועושים כל דבר לפי העקרונות האלו. הקופאית אמרה: "כמה פאלון גונג נפלא! יום אחד גם אני אתרגל פאלון גונג".