מראות מממדים אחרים הניעו אותי להתקדם בטיפוח במרץ ולהציל יצורים חיים

(Minghui.org)

כמתרגל צעיר אמיתי התחלתי לתרגל פאלון דאפא בקיץ של שנת 2008. כשקיבלתי את הפא העין השמימית שלי נפתחה מיד, והיה לי רצון עז לתרגל. בעידודה של אימי, כתבתי מאמר תחת הכותרת "מה שמתרגל צעיר ראה בעולם אחר" (http://he.minghui.org/?p=7919). וכמו כן כתבתי מאמר נוסף לסדרת המאמרים של מינג-הווי של חודש מאי זה, על יום הפאלון דאפא העולמי תחת הכותרת "סיפורים על מתרגלים צעירים המטפחים בחריצות" [פורסם רק בסינית]. שניהם פורסמו באתר האינטרנט מינג-הווי. בשנה שעברה כשאבי הגיע לצ'אנג-צ'ון כדי לחיות איתנו, הוא לא הרשה לי ולאימי לתרגל את התרגילים. אימי התגברה על המבחן הזה, ובסופו של דבר אבי לא מנע ממנה לתרגל את התרגילים. אך אבי לא ידע שגם אני תרגלתי, לא רציתי שיגלה זאת, לכן תרגלתי ולמדתי את הפא רק כשהוא לא היה בסביבה. בשנה שעברה התחלתי ללמוד בבית ספר תיכון, שיעורי הבית שלי עלו בכמותם, לכן תרגלתי לעתים רחוקות , ולמדתי את הפא רק כשהזדמן לי. עקב כך, הפסקתי לראות עם העין השמימית שלי. אימי התחילה לדאוג, וניסתה לעזור לי בדרכים שונות. לאחרונה התחלתי ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים שוב. זמן קצר לאחר שכיבו את האורות בבית הלכתי למיטה לישון, הייתי קמה, ומתרגלת את התרגילים בעזרת המוסיקה מנגן ה-MP3, בעזרת האוזניות. בערב שביום המחרת, ראיתי שוב את הממדים האחרים. ראיתי את האם שילדה את ההכרה העיקרית שלי, וראיתי שהיא בוכה. היא שוחחה איתי, דבר שגרם לי להתבייש מאוד. אני כותב את ההתנסות שלי כדי לעודד אותם מתרגלים שאינם חרוצים כדי שישקדו ויתקדמו.

זה קרה בערב לאחר שהתחלתי לתרגל שוב. השעה הייתה כבר 22:30 בעת שסיימתי להכין את שיעורי הבית שלי. כיביתי את האורות והעמדתי פנים שאני הולך למיטה. ואז אימי אמרה ששנינו צריכים לשבת בתנוחת הלוטוס. עברה כמעט שנה מאז שהפסקתי לתרגל את מדיטציית הישיבה, בקושי יכולתי לשבת בתנוחה הזאת. כאשר למדתי לראשונה את הפא יכולתי לשבת מיד בתנוחת לוטוס במשך 15 דקות. לאחר כמה כמה ימים יכולתי לשבת במשך חצי שעה. פעם אחת הצלחתי לשבת במשך 50 דקות. באותה תקופה התקדמתי מהר. למרות זאת באותו יום, יכולתי לשבת רק בתנוחת חצי לוטוס. נכנסתי מיד לדינג (מצב מדיטציה, המת'). ראיתי את האלמנטים השחורים נושרים מגופי שכבה אחר שכבה. בעבר כשתרגלתי, הרגשתי שכל גופי קל מאוד, עכשיו הרגשתי אותו כבד מאוד. לפני שהלכתי לישון, הזכרתי לעצמי לתרגל את תרגילי העמידה בבוקר. לאחר שהתעוררתי, עוד לפני שקמתי מהמיטה, חשתי שגופי מרחף בזמן שרוחי לא הייתה בהכרה מלאה. רחפתי גבוה יותר ויותר והרגשתי מאוד נוח. רחפתי בממד אחר אותו ראיתי בעבר, מרחב גדול מאוד מלא בפרחי לוטוס. היו שם גם ארמונות. לראות עכשיו מקום כזה ריק, רציתי לעזוב. באותו רגע, פיה בדמות אישה פסעה לעברי ועצרה אותי. שאלתיה, "מה את עושה?" היא לא רצתה לשחרר אותי, לכן בעטתי בה. היא לא כעסה עלי. במקום זאת השתופפה וחיבקה אותי והחלה לבכות. היא אמרה " לך בעקבותיי, ברצוני שתרא איזשהו מקום". עניתי שאני לא יכול ללכת אחריה, היות שאינני יכול להישאר שם זמן רב, אחרת גופי ימות בעולם האנושי. היא הגיבה: "אקח אותך חזרה תוך זמן קצר."

היא לקחה אותי למקום שומם, מלא עשבי בר. שאלתי אותה, "איזה מין מקום הוא זה?" הכל היה מת. לא הייתה שם אפילו נפש חיה. היא אמרה לי שזה העולם שנברא כתוצאה מהטיפוח שלי. בגלל שלא הבהרתי את האמת להצלת אנשים, כך נראה העולם שלי. לא הצלתי אנשים, לכן בעולם שלי לא היה אף אחד. זה גרם לי להרגיש נורא. היא הצביעה על משהו כמו מסך גדול והסצנה הזאת הופיעה: דרקון מרושע התפרק. הוא נשבר לכמה חלקים ולחתיכות קטנות רבות, והחתיכות הקטנות האלו נפלו לתוך העולם האנושי. בכל מקום בו נפלה חתיכה, זה המיט אסון על העולם האנושי. ראיתי כפה של דרקון נופלת על הבית שלי. נראה היה כאילו היא לוחצת על ראשי, ולא מאפשרת לי ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים. היא עמדה כחומה חוצצת וזו הייתה הסיבה למצוקות כה רבות בבית. ראיתי גם שאחרי סיום הלימודים, הבהרתי את העובדות לחבר לכיתה. הוא הסכים לפרוש מהחלוצים הצעירים ומהליגה לנוער (של המפלגה הקומוניסטית הסינית, המת'). אמרתי לו שאכנה אותו בכינוי (לא בשמו המלא), וכך אעזור לו לפרוש. בדיוק באותו רגע, תלמיד אחר נחפז אלינו ואמר, "על מה דברתם? פאלון גונג? לעולם אל תאמין לזאת!" בשמעו מילים אלו, התלמיד הראשון אמר שאינו רוצה לפרוש. בנסיעה הביתה באוטובוס חשתי מאוכזב מאוד. בפעם הזאת ראיתי בממדים אחרים באופן ברור את הסיבה שבגללה התלמיד השני ניגש אלינו: זנב הדרקון השחור היה על התלמיד, מתמרן אותו להפריע לי. היה תלמיד שלישי בין התלמיד שניסיתי להציל לביני. למרות שהייתי ליד התלמיד השלישי, הוא לא הבין כלל את מה שאמרתי. אילו הייתי מוסיף, "לסלק את החציצה בין השדה של התלמיד אותו ניסיתי להציל לשדה שלי" תוך הבהרת האמת, אולי ההשפעה היתה טובה יותר.

הפיה אמרה "מה שראית זו רמת הטיפוח שלך. הגעת מרמה גבוהה מאוד. מכיוון שלא התמדת בטיפוח זה נראה בלתי אפשרי שתחזור למקום שממנו באת. הרמה של אמך הייתה נמוכה בהרבה משלך. ובכל זאת הרמה שלה עלתה הרבה מעל שלך. " (אינני בטוח אם התכוונה לרמה שממנה הגעתי או הרמה הנוכחית שלי). ואז אמרה שתיקח אותי לרמה שממנה באתי. היא העיפה אותי למקום גבוה מאוד. שם, ראיתי ארמון גדול. אנשים רבים התגוררו שם, רבים מהם היו קרובי משפחתי, כמו שתי הדודות שלי, שגם שתיהן היו מתרגלות.

אישה מבוגרת ,שגובהה ממוצע הופיעה. היא נראתה כמנהיגה. כשראתה אותי החלה לבכות ודמעותיה זלגו על פניה. היא אמרה "ילדי אני אמך". ואני אמרתי "את אינך אימי. כיצד את יכולה להיות אימי? את כל כך מבוגרת. אימי הרבה יותר צעירה ממך". היא ענתה "אני היא זו שילדה את ההכרה העיקרית שלך. חיכיתי לך כאן שתגיע להגשמה, ואחר כך שתחזור הביתה. הפסקת את הטיפוח לתקופת זמן. בכיתי כל כך הרבה פעמים בגלל זה. אלה כולם היו בני משפחתך. כולם הגיעו להגשמה וטיפחו לרמות גבוהות מאוד חוץ ממך. פחדתי מאד שמא לא תוכל להגיע להגשמה ולא תוכל לחזור. אתה חייב להציל אנשים, אחרת איך תוכל לחזור ?" עניתי "הבהרתי להם את העובדות, הם פשוט לא האמינו לי". ואז אמרה "אתה זקוק לעזרה, אמך מהעולם האנושי יכולה לעזור לך. בעזרתה לאחר שתצליח להציל חמישה אנשים, הנתיב שלך ייפתח. ואז תוכל לעשות את זה בעצמך. החברים לכיתה שתפגוש לאחר שתעבור לכיתה סינית אחרת, כולם מחכים לך כדי שתצילי אותם". אמרתי "התלמידים בכיתה ההיא היו הרבה יותר צעירים ממני. אם אצטרף אליהם ואלמד איתם האנשים יצחקו עלי". האישה המבוגרת אמרה "מושגים בעולם האנושי הם הפוכים. אלוהויות לא אומדות אדם לפי קנה מידה זה. האלהויות מסתכלות רק על כמות האנשים שאתה מציל, וזה שווה למוסריות האדירה שאתה בונה. כל עוד שתלמד את הפא ותתרגל את התרגילים, חוכמתך תגדל. בכמה מחייך הקודמים היית משורר גדול". באותו רגע דמות הופיעה מולי, דומה למה שהייתי בעבר. היא המשיכה, "לפני חייך הנוכחיים התגלגלת ונולדת בארה"ב. הסיבה לכישוריך הטובים בלימוד האנגלית היא כי אנגלית הייתה שפת האם שלך בחייך הקודמים. מאוחר יותר בגלל הפרעות של הרוע לא היית מסוגל להתמיד בטיפוח, בגלל שהרוע רצה למנוע ממך להציל אנשים שם. אתה חייב לזכור זאת: למד את הפא היטב ותרגל את התרגילים, ושלח מחשבות נכונות כדי לסלק את הרוע. זה יאפשר ליכולת המולדת שלך להתגלות עוד ועוד. הציל יותר אנשים! אפילו אם זה רק נראה שאתה מציל אותם, למעשה, זה גם מציל אותך. כולנו מחכים לך שתחזור". האישה המבוגרת פרצה שוב בבכי. בזמן שדחפה אותי מעליה, אמרה,"חזור בבקשה".

התעוררתי והייתי המום. הצטערתי מאוד על הפסקת הטיפוח לתקופת מה. גם הבנתי בצורה ברורה שהרוע הורס אנשים. אני לא צריך להיות תחת השפעתם יותר. אני צריך לטפח את עצמי היטב, לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק את הרוע מהשדה הממדי שלי, ולהציל יותר אנשים.

קבעתי עם אימי תוכנית טיפוח, בכל לילה נלמד את הפא ונתרגל לפחות 20 דקות; אימי תקרא עבוריי מאמרים טובים שפורסמו באתר מינג-הווי; במשך היום, כל עוד יהיה לי זמן, בין אם בכיתה או מחוצה לה או כשאני הולך רגלית, אשלח מחשבות נכונות; כמו כן דקלמתי גם שני שירים מ"הונג יין" כל יום.

בשבוע הראשון שבו חידשתי את לימודי הפא ותרגול תרגילים התרחשו ניסים. פאלון דאפא הוא באמת מופלא. כל עוד מישהו לומד את הפא ומבצע את התרגילים, אפילו מעט, ניסים פשוט ממשיכים להתרחש.

אתאר כאן בקצרה שני מקרים מופלאים: הראשון הוא שניצלתי את הזמן לאחר השיעור כדי לדבר עם חבר לכיתה על העובדה שתקרית ההצתה העצמית המסופרת בספר הלימוד שלנו מבוימת. הוא השיב, "לא, זה נכון. אם מישהו רוצה להגיע להגשמה, עליו ללכת לכיכר טיאננמן ולהצית את עצמו, אחרת זה לא יקרה". הוא לא האמין לי. מיד הלך לשירותים. הרגיש גירוי באוזנו והחל לגרד אותה עד זוב דם. תלמיד אחר ביקש ממני להביא לו ממחטות נייר מהשירותים כדי לנגב את הדם, לאחר מכן נאלץ לבקש ממני שוב להביא עוד ממחטות נייר. כשהזכיר שהתלמיד איתו דברתי ממש דימם, אמרתי שאלך לעזור לו. השתמשתי בידי כדי לנגב את דמו, והדימום הפסיק. סימני הדימום ליד אוזניו נעלמו גם כן. חברי לכיתה אמרו "זה נס אמיתי. מעתה, נקשיב לכל מה שאתה מספר". לאחר זאת חזרתי למושבי. לאחר ששבתי הביתה, סיפרתי לאימי על המקרה, והיא אמרה "זו באמת הזדמנות גדולה בשבילך להבהיר את האמת ולעזור להם לפרוש מארגוני המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). כולם יוכלו לפרוש. יכולת גם לומר להם, בגלל שתלמיד אחד מהכיתה אמר דברים שליליים על הפאלון גונג הוא דימם". חבל מאד שהחמצתי הזדמנות גדולה זו.

ערב אחד כשלמדתי, בשעה 19:30 הרגשתי קצת עייפות, הנחתי את ראשי על השולחן כדי לנמנם ונרדמתי. באותו זמן ראיתי כיתה ענקית. לא היה שם איש מלבד השרת שטאטא את הרצפה. הוא אמר לי "כולם הסתלקו. הם חזרו לגן עדן. מה אתה עושה כאן? למה לא מיהרת?" עניתי "לא נאמר לי דבר בנוגע לזאת שעלי לחזור. אחכה כאן עוד קצת". בזמן שהמתנתי, האזנתי למוזיקה. הזקן אמר לי "האם אתה עדיין מקשיב למוסיקת פופ? אתה מולך שולל בחברה הרגילה. מהר, וחזור לגן העדן, אחרת זה יהיה מאוחר מדי". ברגע זה התעוררתי. חשבתי שהיה זה המורה שהאיר את עיניי. העפתי מבטי על השעון וראיתי שחלפו רק שלוש דקות; למרות זאת הרגשתי כאילו ישנתי במשך יותר משעה. ברגע זה תלמיד כיתתי, השותף לשולחן הלימודים אמר לי "כיצד קרה שפתאום הרגשתי כל כך רדום? ישנתי רק שלוש דקות, אבל חשתי כאילו שעתיים חלפו". הבנתי שהתחושה שלו היתה תוצאת החלום שלי.

כתבתי את המאמר זה בתקווה שמתרגלים צעירים אחרים לא יפסיקו את הטיפוח שלהם כפי שאני עשיתי ויגרמו לעצמם צער. השמיים צופים במה שאנחנו עושים ואומרים כל הזמן. אנחנו חייבים לפעול היטב ולא לאכזב את המורה או את קרובי משפחתנו השמימיים.