הבנותיי לגבי משאבי הדאפא

(Minghui.org)

בעבר הייתי צר אופקים. לתומי חשבתי שרק כסף שנתרם על ידי מתרגלים לצורך ייצור חמרי הבהרת אמת הם משאבי דאפא שיש להוקיר ולהשתמש בהם בתבונה. לאחר צפייה בקלטת הווידיאו של המאסטר "הוראת הפא שניתנה למתרגלים מאוסטרליה" הגעתי להבנה שאפילו הכסף הפרטי של תלמידי הדאפא שייך למשאבי הדאפא.

אני רוצה לשתף את הבנתי לגבי משאבי הדאפא, כך שמתרגלים יוכלו לסלק כל רדיפה כלכלית שהכוחות הישנים כופים עלינו, לנצל את משאבי הדאפא בתבונה ולצעוד נכון מההיבט הכלכלי בנתיב הטיפוח שלנו .

ייעוד משאבי הדאפא הוא כדי לאמת את הפא, לא את עצמנו

אני חושב שמאחר וכספי תלמידי הדאפא הינם משאבי דאפא, מה לגבי תלמיד הדאפא עצמו? האם זמנו, כישוריו, קשריו החברתיים וחפציו אינם גם משאבי דאפא? האין כל דבר שהיה שייך לתלמיד דאפא בעבר, בהווה, או בעתיד לא ניתן על ידי המאסטר?

לאחר שהבנתי שדברים אלה אינם באמת שלי, ואף לא כדי לאמת את עצמי או להתפאר, אלא הוענקו לי כדי לאמת את הפא, אזי האם קיים עדיין עניין אישי כלשהו שאני אמור להיות קשור אליו? האם ישנה צורה של עושר פרטי שיש חשיבות להציגה לראווה בפני אנשים אחרים? עם הבנה טובה יותר של הנושא, נוכל להוקיר ולנצל טוב יותר את מה שיש לנו. מתרגלים אמידים גם צריכים להבין שעושרם הוא כדי לאמת את הפא.

נוסף על כך, רק כשנבין את המשמעות העמוקה והרחבה של מהם משאבי הדאפא, לא נעמיד את יכולותינו מעל לדאפא או נשתמש בהם כתמורה לדבר מה ממתרגלים עמיתים, ולא נרדוף אחר תהילה רווח אישי או סיפוק רגשי בחברה האנושית.

כשנראה את כל מה שיש לנו כמשאבי דאפא, נוכל לעשות עבודה טובה יותר בהגנה על הדאפא, במקום על עצמנו

כשאנו מבינים שכל דבר בעולם השייך לנו הוא גם משאב דאפא, נוכל באמת להיטמע בתוך הפא, וליישם את הכוח ואת היכולות הבלתי מוגבלים של הפא. אם משהו שייך רק למתרגל בודד, ייתכן שהרוע יעז לגרום לאדם לאבד זאת. אבל מי יעז לפגוע במשאב דאפא?

מתרגל עמית אחד נרדף כלכלית, עקב הוראת "משרד 610" לחברה שלו להלין את משכורתו במשך שנים. כמה מאות אלפי יואן משכרו עוכבו. מלבד שליחת מחשבות נכונות, מתרגל זה ובני משפחתו דיברו עם מנהלי החברה פעמים רבות, אבל שום דבר לא עזר. הוא גם חשף את הרדיפה באמצעות האינטרנט, אבל המצב רק החמיר. ממצב בו היה רגיל לקבל כמה מאות יואנים בחודש, הגיע לפתע למצב בו לא קיבל כסף כלל. על פני השטח, מתרגל זה היה מוכן לתרום ולאמת את הפא, ואמר שניתן להשתמש בכספים אלה כדי להציל רבים ישויות חיות רבות.

מתרגלים עמיתים הציעו לו לחפש פנימה בשין-שינג שלו, כדי לראות אם קיימת החזקה או החסרה שנוצלו על ידי הכוחות הישנים כתירוץ לרדיפה. זה לא היה מקרה של אדם העוסק ברדיפת אדם אחר, אלא תלמיד דאפא הנרדף על ידי הרוע עקב החסרות בשין-שינג שלו. כשחיפש פנימה מצא הרבה החזקות, כולל החזקה מושרשת עמוק לרווח אישי, החזקה לזמן וחוסר רצון לחסוך כסף, החזקות לכעס ולתחרותיות, והמחשבה של לתת לרוע לגזול את כספו בתמורה לשחרורו מרדיפה פיזית. הוא מצא גם מחשבה נוספת, "אם אני יכול לשחרר את ההחזקה לכסף, מה כבר תוכל לעשות לי? עדיין אוכל להתפרנס גם אם תלין את המשכורת שלי".

כשאנו מתייחסים להכנסה האישית שלנו כעושר פרטי ולא כמשאב דאפא, אנחנו מגינים על עצמנו ולא על הדאפא. לפיכך הרוע יכול לנצל את ההחסרות בטיפוח שלנו ולכפות עלינו רדיפה כלכלית.

לבזבז את ההכנסות שלנו, זה לא להוקיר את משאבי הדאפא

דרך לימוד המאמרים של המאסטר אנו לומדים שההשלכות של בזבוז כספי מתרגלים שנתרמו להבהרת האמת הן חמורות ושליליות. אני חושב שמתרגלים רבים הבינו את הנקודה הזו, אבל אני חושב שלבזבז את ההכנסה שלנו זה גם לא להוקיר את משאבי הדאפא.

המוסריות האדירה של תלמידי הדאפא נובעת משימוש בכספם כדי להציל ישויות חיות. זה יביא לאנשים רגילים מזל רב אם יציעו לתלמידי הדאפא את כספם לצורכי הבהרת אמת. מצד שני, אם המטפח נותן את כספו לאחרים לצורך הנאה אישית במקום להצלת ישויות חיות, האם זה טוב או רע? כמובן, אין כל קנה-מידה להגדרת כמה מותר ונכון לבזבז, אך עם עקרונות הפא במחשבה ובהתנהגות ישרה נהיה מסוגלים לעשות דברים בצורה נכונה כל עוד נתחשב בצרכי האחרים.

במבט לאחור, חלק מהכסף שהוצאתי על עצמי ועל קרובי משפחתי היה מיותר, זה נעשה מתוך דחף פתאומי ולא בשיקול דעת. הרגשתי שאני נדיב מאוד, והשתמשתי בתירוץ של 'אימות הדאפא' כדי לכסות על הפזרנות שלי. כמובן, אנחנו לא רוצים ללכת לקיצוניות ולא להוציא אגורה אחת. עלינו לתכנן דברים בהיגיון, ואין עלינו להוציא כסף רק כדי להציל את כבודנו. כשהבנתי שההכנסה שלי היא גם משאב דאפא, הפסקתי להוציא את כספי באותה קלות כבעבר.

להוקיר את משאבי הדאפא ולדחות לחלוטין את הרדיפה הכלכלית של הרוע

כשהרוע העז לשרוף את ספרי הדאפא, הוא השתמש בתירוץ שמתרגלי הדאפא ואנשים רגילים כביכול לא הוקירו או כיבדו את ספרי הדאפא. אני חושב שכשנרדפים כלכלית על ידי הרוע, בנוסף לחיפוש פנימה אחר ההחזקות לרווח אישי, עלינו גם לבדוק האם יש לנו החסרות של לא להוקיר את משאבי הדאפא (לרבות הכנסה פרטית) או שמא איננו משתמשים במשאבי הדאפא בתבונה.

בשיתוף התנסויות עם מתרגלים עמיתים שעבדו במרכז ייצור חומרים, נתקלתי בבעיה חמורה. יש מתרגלים, במיוחד אלה אשר נטשו את ביתם והסתתרו במקומות מחבוא והשתמשו למחייתם בכסף שנתרם על ידי מתרגלים אחרים לייצור חומרי הבהרת אמת. מתרגלים אלה חשבו שהם מסוגלים לנהל תקציב קפדני, וכי עבודה רבה מדי כרוכה בניהול שני חשבונות בנק נפרדים. אבל זה לא נקרא לטפל במשאבי הדאפא ביעילות. אם מתרגל הוציא על עצמו בטעות כסף המיועד לעבודת דאפא, אז הרוע המשקיף בזכוכית מגדלת יכול לראות מחדל זה ולרדוף את המתרגל. עלינו להקפיד על סטנדרטים גבוהים לגבי עצמנו.

ראיתי גם מתרגלים שלא ניכרה בהם משמעת בעת השימוש בכסף או בהון של מתרגלי דאפא אחרים. הם פזרו את הכסף באופן חופשי והרגישו בנוח. שמתי לב כי מתרגלים אלה עמדו בדרך כלל בפני אתגרים פיננסיים. מאחר והמאסטר אמר לנו לחפש פנימה אחרי כל מקרה, עלינו לבסס באמת את הפעולות שלנו על פי הפא. לכולנו יש החזקות שאולי קשה לסלק וגם קשה לגלות. אם לא פעלנו היטב בתחום זה עלינו להשתפר, אבל אין עלינו לפתח מחשבות שליליות או לוותר. המאסטר מחכה שנפעל היטב. המאסטר פועל רק לטובתנו.

הזמן המוארך במהלך תקופת תיקון הפא הוא כדי שתלמידי הדאפא יוכלו להציל ישויות חיות. תלמידי הדאפא הם מלכי כל העולמות, וצריך שיהיה להם מזל טוב בעולם האנושי. כל עוד נוקיר את משאבי הדאפא ונטיל על עצמנו משמעת, נוכל לטפל בכספים ובחומרים בצורה נכונה, נוכל לדחות לגמרי את הרדיפה הכלכלית של הרוע.