עדותה של סוהרת במחנה עבודה בכפייה שהפכה למתרגלת פאלון גונג

(Minghui.org)

מתוך הוועידה האינטרנטית השביעית לשיתוף התנסויות בטיפוח של מתרגלים בסין (שנערכה באמצעות אתר מינג-הוויי)

ברכות למורה המכובד! ברכות לעמיתיי המתרגלים!

אני שוטרת שהתמנתה על ידי בית המשפט. הפכתי למתרגלת פאלון גונג לאחר שהשתתפתי ברדיפה נגד הפאלון גונג.

העבודה במחנה עבודה בכפייה עוררה את מצפוני

מיד לאחר שהחלה הרדיפה נגד הפאלון גונג ב-20 ביולי 1999, הגיעו המתרגלים הראשונים למחנה העבודה בכפייה בו עבדתי. היות שלא ידעתי דבר על הפאלון גונג, האמנתי לשקרים של המפלגה הקומוניסטית בסין (מק"ס). למדתי מהם שהפאלון גונג השתתף בפוליטיקה וגילה התנגדות למשטר.  לפיכך גם אני השתתפתי ברדיפה נגד הפאלון גונג.

כדי לשנות את אמונתם של המתרגלים בפאלון גונג, המשמעת החמורה הוגברה. הטלוויזיה ותחנות הרדיו במחנה משדרים כתבות המכפישות את הפאלון גונג ומציגות תמונות של מתרגלים שמוכרים לכול, שעברו "שינוי" (טרנספורמציה נפשית באמצעות עינויים ושטיפות מוח). והחלו בעצמם "לשנות" מתרגלים. כפו על הסוהרים לשטוף את מוחם של המתרגלים וציפו מאיתנו להשיג "שינוי" בשיעור הצלחה של יותר מ-90 אחוז.

יום אחד הבחנתי במתרגלת צעירה שנידונה למחנה עבודה בכפייה, כורעת על ברכיה בתאה במשך זמן רב בלילה כשידיה לחוצות ביחד מול חזה. על פניה הייתה הבעה מלאת כאב והיא נראתה כאילו הייתה מיואשת. לא יכולתי להבין מה היא עושה, אבל התעורר בי רצון ללמוד על הפאלון גונג.

פעם אחת המתרגלים תרגלו במחנה ביחד והסוהרים היו אובדי עצות איך לעצור אותם. הם קראו למנהל שהביא עוד סוהרים להפסיק אותם. המנהל הורה לסוהרים שאחזו בידיהם אלות ואלות מחשמלות להקיף את המתרגלים. זה היה מחזה ממש מפחיד. המנהל הורה למתרגלים לשבת ישיבה שפופה עם ידיהם למעלה. לפתע נשבר אחד הקרשים עליהם עמד המנהל. בעודו עומד ליפול, אחד המתרגלים שהיה קרוב אליו שלח את זרועו לנסות להחזיק בו שלא ייפול. המעשה הזה גרם לי לתמוה כיוון שלמרות הדרך בה התייחסו אליהם, המתרגלים לא הביעו שנאה.

הרשויות הגבוהות יותר דרשו שיגבירו את שיטות ה"שינוי". שיטות המשמעת הקפדניות הגבירו בהדרגה את עוצמתם. כל מי שלא ציית להוראות וכל מי שתרגל את התרגילים, נכבל בידיו לכיסא למשך שבוע. את אלה שפתחו בשביתת רעב עינו בשיטת "האכלה בכפייה" ודחסו לתוכם אבקת חלב ודייסת תירס עם הרבה מלח. את אלה שנראו חלושים קשרו והזריקו להם זריקות. מתרגלת צעירה אחת שהפגינה נחישות נכבלה בידיה למיטה למשך שבועיים ולא הרשו לה ללכת לשירותים. כמו כן תקעו צינורית באפה ועינו אותה באמצעות האכלה בכוח במשך שבועיים. אנחנו הסוהרות התעייפנו לעתים קרובות והזענו מאוד, אבל לא יכולנו להבין מדוע המתרגלות התנהגו כפי שהתנהגו.

להיוולד מחדש בשלב ההתחלתי של תרגול פאלון גונג

כשאף אחת מהטקטיקות שלנו לא הצליחה, אחד מחברי הסגל הציע: "בואו ונעשה משהו שונה. כל אחד יקבל את הספר של הדאפא שכתב מר לי הונג-ג'י. תבדקו אם אתם יכולים למצוא משהו בספר שיעזור לנו "לשנות" אותם. בהתחלה נראה היה שהספר דיבר על ללמד אנשים להיות טובים ואני הרגשתי שאין שום דבר רע בכך. לאט לאט נמשכתי לעקרונות של הפא וניצלתי כל רגע פנוי לקרוא בספר. הייתי מופתעת מאוד וחשבתי: "מדוע הספר הזה כל כך מסתורי?" המתרגלים ספרו לי דברים מסתוריים אבל זה היה כמו להקשיב לסיפורים. עכשיו ראיתי זאת במו עיניי. הפכתי מוכנה יותר ויותר להחליף השקפות עם מתרגלים בזמן המשמרת שלי.

התחלתי להבין יותר ויותר את ערכו הרב של הספר. קראתי בכל פעם שהיה לי זמן. יום אחד כשקראתי הופיע לפתע הר ירוק מבריק בפינה התחתונה של הספר. היה חור בהר. אולם כשהבטתי שוב, התמונה נעלמה. ידעתי שראיתי זאת באמת.

במקרה מצאתי מאמרים אחדים של המורה לי וקראתי אותם בביתי. ככל שקראתי יותר, הרגשתי שהפאלון גונג הוא אמיתי והוא מלמד אנשים לעשות מעשים טובים. המשכתי לקרוא וכעת הרגשתי שאסור להכפיש את הפאלון גונג. חשבתי שעלי ללכת לבייג'ינג לדרוש צדק עבור הפאלון גונג. הצד האנושי שלי גרם לי להניח מיד בצד את המאמרים. לא העזתי לקרוא הלאה. התפלאתי כיצד אני, סוהרת של מחנה עבודה, יכולה לחשוב מחשבות כאלה. יש לי עבודה ויש לי משפחה.

אבל המשכתי אחר-כך לקרוא.

המורה אמר:

"אנושות! התעוררי! הנדרים ההיסטוריים של האלוהויות מתממשים. החוק הגדול אומד את כל החיים. אדם קובע בעצמו את מסלול החיים שלו. מחשבה אחת של אדם יכולה לקבוע את עתידו.

העריכו את זה. הפא ועקרונות היקום בדיוק מולכם". ("יסודות להתקדמות במרץII"- "דיון נוסף באמונות טפלות")

אחרי שקראתי זאת הרגשתי שאני יכולה לשחרר את כל הרגשות והגישות האנושיים, שהגעתי לכאן למען הפא.

המורה אמר:

"בעבר אסכולת הטאו דיברה על כך שהמאסטר מחפש את התלמיד במקום שהתלמיד יחפש את המאסטר". ("ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה)

הבנתי שעלי לטפח ורציתי להיות חכמה, אבל הייתי מודעת היטב למה שיעמוד בפני בסביבה נוראה שכזאת. אמרתי בלבי: "המורה, החלטתי לבחור את הנתיב הזה, אפילו אם יהא עלי ללכת על חוד הסכין".

לאחר שקיבלתי את ההחלטה למדתי את הפא בכל רגע פנוי. גיליתי שעברתי שינויים פיזיים ונפשיים עצומים. במקום העבודה שלי חסכו לרכישת בתים ועמיתיי דחקו בי לקנות בית גדול יותר. אמרתי שאין לי צורך בכך. הבנתי שהשגתי את הדאפא ועלי להשתפר במהירות ולחזור לביתי האמיתי. הפסקתי לשתות ולשחק במה-ג'ונג. הפסקתי לקלל כל הזמן ולא השתתפתי יותר בפעילויות של אנשים רגילים. הופיעו אצלי תסמיני מחלה ונעלמו בהדרגה. לא סבלתי יותר מכאבי ראש, דלקות מעיים, אבני כליה, בעיות בחוליות הצוואר, דלקת פרקים ומחלות אחרות.

השינויים בתוכי הפחידו את משפחתי. בגלל פחדם מפני המק"ס הם התנגדו לכך והכשילו אותי על כל צעד ושעל. בעלי הרגיש חוסר אונים. משפחתי ניסתה לשכנע אותי ואמרה: "אינך יכולה להתנגד למפלגה", "אל תעשי דברים כאלה שאסורים על ידי המשטר", "דיקטטורה של הפרולטריון", "המפלגה משלמת לך", "את לא 'שינית אחרים' אלא 'עברת שינוי' בעצמך", וכך הלאה. הדברים לא נגעו בי עוד. לבסוף הם אמרו בכעס: "אם את מתעקשת, אנחנו לא נתייחס אלייך כחלק מהמשפחה". השבתי להם: "הכול תלוי בכם". הם סגרו את דלת ביתי ועזבו.

ככל שהשקעתי עצמי יותר בפא, הרגשתי יותר את ההגנה והעידוד של המורה. חלמתי שעץ תפוח חסון גדל באמצע הכביש בעיר מגוריי והיו לו תפוחים גדולים. הוארתי לכך שהם היו פירות הדה שגדלו מהחוק האמיתי ומטיפוח הטאו. כשלא הייתי חרוצה חלמתי שנשאתי שני סלים גדולים והיה עמי ילד. רצתי מהר מאוד לקראת תחנת הרכבת, אבל אחרי שהגעתי לאשנב הכרטיסים, מוכר הכרטיסים סגר את השער. ראיתי שני מתרגלים על הרכבת, ממתינים שתצא לדרכה. כשהתעוררתי הזכרתי לעצמי לשאוף קדימה, ללמד את הילד היטב ולשמור זמן ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים כל יום ביחד עם ילדי.

לעבור כל מבחן, הרוע בכל מקום

הדיכוי הסלים והמצב הפך רע ומר. העינויים של מתרגלים האיתנים באמונתם הפך יותר ויותר אכזרי, במאמץ לגרום להם לכתוב הצהרת ערבות המבטיחה לוותר על השיטה. כפו על המתרגלים לכתוב דיווחים שהצהירו שהם יסירו כל מחשבה על הפאלון גונג ממחשבותיהם. מתרגלים שוויתרו על השיטה סייעו לסוהרים והציעו עצות [איך לרדוף מתרגלים אחרים], ופושעים עקבו סביב השעון אחרי מתרגלים. הם אילצו מתרגלים לשבת על שרפרפים קטנים, לצפות בתכניות טלוויזיה, המכפישות את הפאלון גונג, אסור היה לדבר או לעצום עיניים, היו צריכים ללבוש מדים, לעבוד ולצעוק בקול סיסמאות. קולות של צעקות, קללות, וקולות מעוררי רחמים מהמכות נשמעו ללא הפסק.

הלחץ עלי היה אדיר, במיוחד אחרי שהם הבחינו שאני לא רודפת מתרגלים בצורה פעילה. מנהל החטיבה גילה אנשים מתרגלים ושולחים מחשבות נכונות חזקות כשהייתי במשמרת והוא קנס אותי. זה היה בדיוק כפי שאמר המורה:

"אולי בעתיד תקבל שתי סטירות בפנים ותבויש לפני מישהו שאתה רוצה הכי פחות שכבודך ייפגע מולו. זה כדי לראות איך אתה מתמודד עם העניין הזה ואם אתה יכול לשאת את זה" ("ג'ואן פאלון"-הרצאה תשיעית)

כשאני חושבת על הפא לבי פועם מהר ופני הופכות אדומות. לפעמים אני מבחינה בכך ואני שולחת מחשבות נכונות חזקות כדי לסלק את האלמנטים המרושעים. לאחר מכן גיליתי שעמיתיי לעבודה ואסירים במחנה מצלמים אותי ועוקבים אחרי. אמרתי לעצמי להיות זהירה והייתי בטוחה שאלך בנתיב אותו תכננן עבורי המורה. המורה אמר:

"שימו לב: "לא משנה כמה אתם עסוקים, אין עליכם לשכוח ללמוד את הפא. זוהי ההבטחה הבסיסית לקראת השלמות וביצוע עבודות דאפא כיאות. ("יסודות להתקדמות במרץ II"- "לכל התלמידים בוועידה הצפון אירופית")

"כתלמיד הדאפא, עליך להתנגד באופן כולל לכל מה שמתכננים הכוחות הישנים הרעים". (יסודות להתקדמות במרץ II"- "הדאפא הוא מוצק ולא ניתן להשמדה")

למדתי עוד את הדאפא ושלחתי מחשבות נכונות חזקות בכל פעם שמצאתי זמן. התעוררתי בלילה ומיד קמתי ללמוד את הפא או לתרגל, מבלי לשים לב מה הייתה השעה. לפעמים הרגשתי שהשינה ניסתה להתגבר על הנחישות שלי, לכן הייתי שולחת מחשבות נכונות חזקות. גרוני ניחר והיה לי קשה לנשום. דמעות נקוו בעיני והרגשתי כאילו מחטים דקרו בעיניי ואוזניי. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות חזקות ולא אפשרתי לרוע לנצל את הפרצות שלי.

להתייחס בכבוד לנדר

עם לימוד פא נוסף ושיתוף עם מתרגלים עמיתים, עקרונות הפא הפכו בהדרגה יותר ברורים עבורי. הבנתי מה עלי לעשות. היה עלי לעזור למתרגלים בשעה שהם עומדים בפני מצוקות ולחזק את המחשבות הנכונות שלהם.

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות" ("יסודות להתקדמות במרץ II" –"להסיר את ההפרעות").

מתרגלים יציבים ואיתנים באמונתם התרגשו לאחר קריאת הפא ומתרגלים כתבו מיד לאחר קריאת הפא הצהרות חגיגיות המצהירות שהם ימשיכו לתרגל בשיטה.

המאמצים "לשנות" מתרגלים המשיכו בצורה אכזרית. חלק מהמתרגלים לא יכול היה לעמוד בעינויים וויתר על השיטה. שיטות העינויים היו רבות וכללו קשירת ידיים מאחורי הגב ומכות בפנים באמצעות אלות מחשמלות. מתרגל נחוש אחד הוכה בצורה לא אנושית. אבל בכל זאת נשארו רבים יציבים ואיתנים באמונתם. פרצתי בבכי כשנוכחתי באמונה של מתרגלים עמיתים במורה ובדאפא ובמחשבות הנכונות האיתנות שלהם. הם התגברו על מבחן הסובלנות וכוח הסבל. זה היה באמת כפי שאמר המורה:

"במצב זה, הביצוע של הרוע כבר הפך לגמרי לביטוי הכעס האישי של האנשים הרעים באמצעות הכוח שבידיהם ונקיטה באמצעים הגסים ביותר".

"בגלל שהרוע שנשאר בתיקון הפא בזמן הנוכחי, ראה את האמונה הנחושה של תלמידי הדאפא הבלתי ניתנת לשינוי, הוא השתגע ואיבד את הרציונל שלו". (יסודות להתקדמות במרץ II" - "כפייה לא יכולה לשנות את לב האדם").

יש מתרגלים שהפכו נכים מהעינויים ולחלק היו חבלות על פני כל גופם. כשראיתי זאת דאגתי והחלטתי לחשוף את הרדיפה. מתרגלים עמיתים רשמו בלילה את כל העובדות על הרדיפה, למרות שהיו תחת מעקב וצילום של סוהרים ופושעים.

מתרגלים רבים שוחררו מבלי שוויתרו על השיטה. הרשויות פחדו מחשיפה פומבית. אחרי כל חשיפה וחשיפה, העינויים פחתו. ידעתי שעלי לחשוף את כל מה שסבלו המתרגלים, עד שהרוע יסולק. שלחתי מחשבות נכונות וסילקתי את ההפרעות. הרגשתי שהרוע היה בכל מקום באותו הזמן, אפילו באוויר. היו זמנים שהמחשבות הנכונות שלי לא היו חזקות. הבנתי מייד שזה לא טוב. אמרתי לעצמי: "אני מתרגלת דאפא ומחשבות על הפא של המורה מגבירות מחשבות טובות".

המורה אמר:

"השורש שלי נעוץ ביקום. מי שיכול לפגוע בך יכול לפגוע בי, בפשטות הוא יכול לפגוע ביקום הזה". ("ג'ואן פאלון"- הרצאה ראשונה)

היו גם רגעים שלא יכולתי לעבור את השהות במאורת הרשע הזו, במיוחד כשראיתי מתרגלים עמיתים מוכים וידיהם כבולות. העינויים התרחשו כל יום. הייתי תחת לחץ עצום ורציתי לעזוב. אבל אז זכרתי את הפא של המורה:

"הטיפוח-תרגול הוא קשה. הקושי נמצא בזה שאפילו כשאסון עצום מתחולל, אפילו כשהרשע רודף באופן מטורף ואפילו כשמדובר בחייך, אתה עדיין מסוגל להמשיך ללכת בדרך הזאת של הטיפוח-תרגול שלך בנחישות, בלי ששום דבר בחברה האנושית יפריע לצעדיך בדרך הטיפוח תרגול". ("יסודות להתקדמות במרץ II"- "דרך").

כשאני נזכרת בנתיב הטיפוח שלי במשך עשר השנים האחרונות, אני נזכרת בעצב ודמעות, אבל גם באסירות תודה. המורה הגן עלי ונתן לי רמזים בזה אחר זה. אני מתרגלת ברת מזל כל כך. המורה ניקה אותי ואפשר לי לחזור לאני האמיתי שלי.

אין מלים היכולות להביע את תודתי למורה. אני רק יכולה להיות חרוצה ולעשות את שלושת הדברים היטב, כדי להחזיר טובה למורה. באותו הזמן אני מקווה שאלה שוויתרו על הדאפא יחזרו מהר לתרגל.

כמו כן אני מקווה שכל הנבלים, הסוהרים והשוטרים שעדיין משתתפים ברדיפה, יבינו בסופו של דבר את האמת כדי שלהם ולמשפחותיהם יהיה עתיד טוב.

תודה רבה לך המורה. תודה לכם עמיתיי המתרגלים.