למדתי בסופו של דבר כיצד לחפש פנימה

(Minghui.org)

המתרגלת יאנג לא הצטרפה ללימודי הפא שלנו מזה זמן רב, ועמיתיה המתרגלים היו מודאגים. לאחרונה ראינו אותה ושאלנו לשלומה. היא סיפרה: שדברים רבים התרחשו במשפחתה. היא סיפרה שאביה שבר את זרועו ואחיה שבר את רגלו בתאונת מכונית. לאחר זאת אחייניתה חלתה בדלקת ריאות ואושפזה בבית חולים. דברים אלה הפריעו לה בלימודי הפא ולכן הפסיקה להגיע ללימודי הפא. אמרתי לה שכל אלו היו הפרעות. יש לנו אחריות כלפי משפחותינו, אך אל לנו לשכוח שאנחנו מתרגלי דאפא. אין עלינו לשכוח, להיכן שנלך עלינו להבהיר את האמת ולהציל  יצורים חיים. סיפרתי לה על כל האנשים הרבים שאתם שוחחתי בעת שליוויתי את בני משפחתי לביקור במרפאה. סיפרתי לה גם על פעילותי בהצלתם של יצורים חיים במרכז קניות בעיר הגדולה כשנסעתי לבקר את בני משפחתי. ולבסוף אמרתי לה שכדי להשתפר היא צריכה להשתתף בקבוצת לימוד פא.

עברו ימים אחדים והיא עדיין לא הופיעה לפגישות לימוד הפא. היא גם לא בקשה העתקים של השבועון מינג-הווי או את המאמרים האחרונים של המורה. אלא פשוט חיכתה שאחרים יביאו לה אותם. כאשר פגשתיה אתמול שאלתיה מדוע לא באה ללימוד הפא, הופתעתי כשענתה לי שהיא לא רצתה להשתתף, ורוצה לטפח לבד. איבדתי את סבלנותי ואמרתי: זה לא מספיק! האם את עדיין רוצה לטפח? המורה בקש שנלמד את הפא בקבוצה, איך את יכולה שלא להקשיב למורה? בואי ללמוד את הפא הערב. היא לא ענתה לי.

השעה הייתה כמעט שבע בערב והיא עדיין לא הגיעה. בשעה זו בעלי הכין חומרי הבהרת האמת. כאשר הוא חתך בטעות את הדפים בצורה לא ישרה, איבדתי את מזגי "איך אתה יכול להיות כזה טיפש?" בעלי לא ענה דבר כשניסה לתקן את החיתוך. ככל שהמשיך לשתוק , כעסי גבר. המשכתי לבקר אותו , אך הוא לא הופרע מכך כלל, ולא ניסה להתווכח איתי כפי שהיה נוהג בעבר. לפתע הבנתי שהוא שיפר את השינג שינג שלו בעת שאני אפילו לא הצלחתי לשמור על שלי. הייתה זו התבטאות אופי תחרותית טיפוסית של תרבות המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). טיפחתי בצורה גרועה. אם הוא (הבעל) היה מתרגל אחר האם הייתי מתנהגת אליו באותה צורה? בוודאי שלא, התנהגתי אליו כאל בעלי ולא כאל מתרגל עמית. הרי הוא גם תלמיד של המורה. כיצד יכולתי לאבד את מזגי בהתנהגותי כלפיו? האם המורה מרשה זאת? כשהתחלתי לחשוב על זאת, הפסקתי לבקר אותו. הלך נפשי נרגע והתחלתי לשלוח מחשבות נכונות בכדי לבטל את ההפרעות בשדה הממד שלי. באותו זמן חיפשתי בתוכי כשלפתע הבנתי שאני גם חלק מהסיבה שיאנג לא הופיעה בביתי ללימוד הפא. הבנתי שאני צריכה לחפש פנימה במקום להאשים אותה.

כשאני בוחנת את צורת התנהגותי לאחרונה, הבנתי שלא הייתה בי חמלה כלפי יאנג. היא לא ניסתה לפעול בשכנוע אנשים לפרישה מהמק"ס. כשסיפרתי לה על מאמציי לשכנע אנשים לפרוש מהמק"ס לכל מקום אליו הלכתי, הפגנתי בכך מנטאליות של התפארות. זה גרם לה להיות מופנמת וחסרת בטחון, ולחוש תחושת נחיתות. כתוצאה מכך הסתייגה מלהגיע ללימודי הפא. האם לא הייתה זו אשמתי? גם עמדתי כלפי אחרים הייתה שונה. שמחתי לראות מתרגלת מתמידה ושקדנית, אך תמיד ביקרתי את יאנג. האם גישתי לא הייתה זו גישתי שדחפה אותה החוצה? נדהמתי לגלות שעדיין היו לי כל כך הרבה מחשבות אנושיות למרות שסוף תיקון הפא כה קרוב. חשתי בושה ובלתי ראויה לחמלתו האדירה של המורה.

בעלי הזכיר לי לעיתים קרובות בקשר למנטאליות שלי ליהירות. לפעמים לא הייתי מסוגלת להבחין בכך ולפעמים לא רציתי להשתפר למרות שהיתי מודעת לזאת, היות וחשתי שאני פועלת כהלכה והייתי מרוצה מעצמי, למעשה בהשוואה למתרגלים אחרים שמטפחים היטב יש לי עדיין דרך ארוכה לעבור. למרות שמתרגלים אחרים יכלו לראות את ההחזקות שלי. אף אחד מהם לא הצביע עליהן, למרות שלפעמים ביקרתי את בעלי ואת יאנג בחוסר רחמים. זה נגרם בגלל ההתנהגות התחרותית שלי.

לאחר שהבנתי זאת התחלתי לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק את המחשבות הרעות ואת הקארמה במוחי. התחלתי לחוש מיד באנרגיה חזקה בשדה שלי, דבר שבו חשתי לעיתים רחוקות מאוד. ידעתי המורה עודד אותי לחפש בתוכי. הוארתי לזאת שרק לאחר שאפטר מההחזקות שלי, אטפח היטב ,ואטהר את הממדים שלי, מתרגלים ירצו להגיע ללימוד הפא הקבוצתי. אני מאמינה שיאנג תצטרף אלינו בקרוב ותהייה שקדנית.

אלו הן אחדות מהתנסויותיי אותן רציתי לחלוק עם מתרגלים עמיתים. אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.