(Minghui.org)
במשך שנה עבר מר הואנג עינויים בכלא העיר פאן-ג'ין. ב-20 באפריל 2009 הוא הגיע אל סף מוות לאחר עינויים באמצעות אלה מחשמלת. עינוים קשים אף יותר הוא עבר ב-20 באוקטובר 2009. ב-25 באוקטובר הוא מת עקב העינויים. כל התקופה הזו רשויות הכלא לא אפשרו למשפחה לבקרו, לא הודיעו להם על מצבו הקשה ולא אשפזו אותו לטיפול.
 |
|
מר הואנג לי-ג'ונג |
מתרגל הפאלון גונג, מר הואנג לי-ג'ונג, היה תושב העיר הולו-דאו במחוז ליאן-שאן בליאו-נינג. לאחר שהחלה הרדיפה נגד הפאלון גונג (יולי 1999), בכירים מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) הטרידו את מר הואנג ועקבו אחריו, כולל האזנה לקו הטלפון שלו. במשך כמה פעמים הוא אולץ לעבור שעורי שטיפת מוח. עצרו אותו פעם אחת במעצר מנהלי ושלוש פעמים במעצר פלילי, כל פעם ללא בסיס חוקי. שלוש פעמים נגזרו עליו עונשים במחנות עבודה בכפייה ופעם אחת הוא שהה בבית סוהר. בכל מעצר הוא סבל עינויים. בכל פעם הוא עונה ושוחרר רק כשהיה על סף מוות. להלן דו"ח הרדיפה והעינויים שסבל מר הואנג לפני מותו.
 |
 |
||
|
ואנג לי-ג'ונג בן 46 צולם בזמן שבין מעצרו בפברואר למעצרו באוקטובר 2009 כשהוא סובל מרזון וחבורות על גופו |
|||
נעצר ונגרר ברחובות על ידי משאית
אחרי שהמק"ס החלה ב-1999 לרדוף את הפאלון גונג, מר הואנג נסע לבייג'ינג בחברת מתרגלים נוספים כדי לעתור לצדק. הוא נעצר באופן בלתי חוקי ונעצר בעיר מגוריו למשך כמעט חודש.ב-20 באוקטובר 1999 מר הואנג ביחד עם מתרגלים אחרים הוחזקו במוסך של הרשות המקומית בעיירה שין-טאי-מן, שם עברו שטיפות מוח על ידי שוטרים בכירים.
ב-26 באוקטובר 1999 הוא ועוד שלושה מתרגלים נקשרו בידיהם למשאית שגררה אותם דרך הרחובות כדי להשפילם לפני קהל אנשים. לאחר מכן נכלא מר הואנג במרכז המעצרים בעיר מגוריו, שם ספג מכות אכזריות על ידי סוהרים.
עינויים במחנה העבודה בכפייה בהולו-דאו
באחד בנובמבר 1999, כיוון שעתר נגד רדיפת הפאלון גונג, נכלא מר הואנג באופן בלתי חוקי לשלוש שנים במחנה עבודה בכפייה בהולו-דאו. הסוהרים במחנה עינו אותו בפראות וחשמלו אותו באמצעות אלות מחשמלות.ב-25 ביולי 2000, מר הואנג ביחד עם 17 מתרגלים נכלאו במחלקה שבה התקיים פיקוח צמוד כדי לענות את המתרגלים הנחושים באמונתם. הם נאלצו לעמוד על רגליהם כל יום משעה 6:00 בבוקר ועד השעה 21:00 בערב. היה עליהם לעמוד זקוף ברליים צמודות וידיים לצדי הגוף. אסור היה להם לזוז, לנוח או להשתמש בשירותים. אחרי 57 ימים כאלה, רגליהם התנפחו, גופם כאב וגבם נפגע קשות. החדר בו עמדו היה חם ולח והם היו שטופי זיעה כל הזמן.
שישה חודשים לאחר מכן, ב-3 בינואר 2001, מר הואנג ו-14 מתרגלים אחרים נכלאו שוב בתוך המחלקה לפיקוח מיוחד. בחדר לא היו מיטות. מתרגלים רבים סבלו מכאבי גב, התכווצויות ברגליים ושלשולים. במשך חודש ימים הם נאלצו לשבת בתנוחה אחת קבועה על הרצפה במשך היום ולישון על הרצפה הקרה במשך הלילה עם שמיכה אחת בלבד לעורם.
ב-28 בינואר 2001 החל מר הואנג בשביתת רעב כמחאה על סבלו. כשלא הצליחו להאכילו, כבלו אותו למיטה וביצעו בו עינוי של "האכלה בכפייה" של מרק תירס דליל שלוש פעמים ביום. הסוהרים קשרו את רגליו למיטת המתכת והחדירו צינור דרך אפו כדי להאכילו בכוח. הצינור נותר באפו גם לאחר שסיימו להאכילו. שבוע לאחר מכן מר הואנג רזה מאוד, היה חיוור ושברירי והתקשה ללכת. הוא נזקק לעזרה ללכת לשירותים. לאחר 17 יום כשהוא על סף מוות, הוא שוחרר.
נעצר פעמים נוספות
אשתו של הואנג התגרשה ממנו עוד בהיותו במחנה העבודה בכפייה. לאחר שחזר הביתה החלו בכירים במק"ס להטריד אותו והוא החליט לעזוב את ביתו כדי להימנע מהטרדות ומעצר אפשרי. הוא חי כחסר בית במשך ארבע שנים. סוכני "משרד 610" חיפשו אותו בכל מקום וכתוצאה מכך נאלץ מר הואנג לעבור מקום למקום, כשלפעמים נאלץ אף לישון בחוץ.במאי 2001 הוא שוב נעצר ונשלח חזרה למחנה העבודה בכפייה. ב-5 בספטמבר 2001 הוא החל שוב בשביתת רעב. ב-20 בספטמבר הוא נלקח לבית חולים ושוחרר ב-25 באוקטובר. ב-2 באפריל 2004 הוא נעצר שוב. הפעם הוא הוחזק במשך חודש במרכז המעצרים בהולו-דאו והועבר לאחר מכן למחנה העבודה שם. במחנה העבודה הוא פתח בשביתת רעב ושוחרר חודש לאחר מכן.
רדיפה ממושכת
בסוף 2002 הוצא צו מעצר נגד מר הואנג על ידי "משרד 610". כשהצו תלוי מעל ראשו, הוא לא יכול היה לעבוד ולא יכול היה לפרנס את בנו. את הוריו הוא לא ראה ולא ביקר, כיוון שביתם היה תחת מעקב.בנו של מר הואנג חיעם הסבים שלו מאז עזבה אמו ב-2001. הוא עזב את בית הספר לפני שסיים את חטיבת הביניים. בסופו של דבר הוא התחבר לכנופיה וכמעט נהרג פעמיים בשתי תקריות. הסבים דאגו לו מאוד וחששו לחייו.
רק באביב 2005, מר הואנג מצא לבסוף עבודה ביחידה להגנה על המים. הוא נישא מחדש ב-2006 ושנה לאחר מכן חזר בנו לגור עמו ועם אשתו החדשה. אולם החיים השלווים באו אל קיצם ב-25 בפברואר 2008. מר הואנג נעצר בביתו ופעם נוספת משפחתו התפרקה.
10 שנות מאסר
ב-2008 באמתלה של "ביטחון למשחקים האולימפיים" בכירים במק"ס עצרו את מר הואנג ו-12 מתרגלים נוספים בהולו-דאו, שם הוחזקו במרכז המעצרים.בעודו כלוא, סוכני בית המשפט המחוזי בראשות השופטת וויי אי-ג'ון, גזרו עליו בסתר ב-12 במאי 2008 10שנות מאסר ללא משפט. משפחתו לא ראתה מעולם את פסק הדין. מר הואנג החליט להגיש ערעור, אבל השופט בבית משפט הביניים החליט להשאיר את פסק הדין המקורי.
חושמל באמצעות אלות מחשמלות
 |
|
העור מתחת לצווארו של מר הואנג שונה לגמרי בצבעו משאר העור על צווארו. אוזנו הימנית הייתה בצבע סגול ועור התוף באוזנו הייתה קרועה. הוא סיפר למשפחתו שלפעמים הוא אינו שומע |
כשהוכנס לחדר המבקרים על ידי שני אסירים, אשתו בקושי זיהתה אותו. הוא היה חיוור מאוד, רזה ושיניו פגועות. לא היה לו כוח לדבר והוא רעד. תוך חמישה חודשים הוא הפך לשבר כלי ונראה אדם זקן. הוא סיפר לה: "הם כמעט חשמלו אותי למוות עם אלות מחשמלות. חזרתי להכרה בהדרגה". היא שאלה אותו: "מתי זה היה"? והוא ענה: "ב-20 באפריל". היא שאלה שוב: "מי חשמל אותך"? הוא ענה: "וואנג ג'יאן-ג'ון". הוא סיפר לה גם שאחרי שחשמלו אותו אוזניו כאבו ולפעמים הוא לא יכול לשמוע דבר. בגלל שהיה חלש מאוד, הוא התקשה בדיבור ורעד כל הזמן. לדברי הסוהרים הואנג סבל גם מבעיות לב.
הפגישה עם אשתו ארכה כ-20 דקות. המשפחה הבינה לבסוף מדוע אסרו עליהם לראותו. הסוהרים רצו להסתיר את העובדה שהם עינו את מר הואנג באופן כל כך חמור. חמישה ימים לאחר הביקור שוטר התקשר לבנו של הואנג וסיפר לו שאביו נפטר ועליהם להגיע לבית הסוהר.
בני המשפחה נלחמים למען צדק
ב-26 באוקטובר 2009, יום אחר מותו של מר הואנג, המשפחה הגיעה לכלא בשעות הצהריים בלוויית עורך דין. אחרי פגישה עם ראש אגף 7 בו שהה מר הואנג, הם הלכו לראות את גופתו. לאחר שצילמו את גופתו המשפחה דרשה לשוחח עם מנהל הכלא שטען שהואנג מת מוות פתאומי.המשפחה ביקשה מרשויות הכלא לתת להם תעודה כתובה המוכיחה שמר הואנג מת בנסיבות טבעיות. הם גם עתרו לנתיחת הגופה אבל בכירים במשרד התובע המחוזי במחוז צ'נג-ג'יאו סירבו להיענות לבקשה.
מנהל אגף 7, ג'אנג גוואו-לין, דחק בבני המשפחה יומיים לאחר מכן לדרוש שבית הסוהר לבצע ניתוח בגופה על חשבון הכלא. המשפחה סירבה כיוון שידעה שלא ניתן לסמוך על תוצאות הנתיחה של רופא מטעם משרד התביעה. המשפחה החליטה לעתור כדי למצוא צדק למנוח וכדי להעניש את הפושעים שגרמו למותו.
ג'אנג גוואן-לין אחראי אישית למותו של מר הואנג
ג'אנג גוואו-לין היה נוהג להטריד את אשתו של מר הואנג בטלפון ולאיים עליה באופן קבוע. הוא אמר לה בשיחת טלפון: "פרסמת את מספר הטלפון שלי באינטרנט. הטלפון הנייד שלי צלצל אתמול 24 שעות (מתרגלים צלצלו אליו להסביר לו את האמת). כבר דיווחתי עליך לרשויות מעלי. אין לי מעורבות כלשהי בעניין".מר הואנג היה במצב קריטי ב-20 באוקטובר, אבל נפטר ב-25 בחודש. לפני מותו הוא היה משותק. ג'אנג גוואו-לין היה אחראי על כל התהליך במשך חמשת הימים האלה. הוא עיכב את הטיפול ולא שלח את מר הואנג למחלקה לרפואה דחופה כשהיה על סף מוות. יותר מכך, הוא לא יידע את המשפחה על מצבו הקריטי של מר הואנג וכיסה על העובדה שהוא וסוהרים נוספים עינו אותו. אם היה ניתן לו טיפול רפואי בזמן ב-20 באוקטובר, או היו מודיעים למשפחתו לקחת אותו לטיפול רפואי – יכול להיות שמר הואנג לא היה נפטר.
ג'אנג גוואו-לין הוא ראש אגף 7 ואחראי לכל האסירים הכלואים באגף שלו. הודעה שנמסרה ממקור מידע חשפה שג'אנג הוא המוביל את רדיפת מתרגלי הפאלון גונג בכלא פאן-ג'ין.
תחת לחץ כבד משפחתו של מר הואנג הרשתה לרשויות הכלא לשרוף את גופתו. הוריו של מר הואנג בשנות ה-70 לחייהם, פחדו שמא ישרפו את גופתו של בנם ללא רשותם. אחרי שבועיים של הטרדה ואיומים מתמידים, ההורים לא יכלו לעמוד בלחץ, מה עוד שבאותו הזמן הוצאה פקודת מעצר על ידי הוועדה לחוק ומדינה נגד אשתו של הואנג.
מחוסר ברירה משפחתו של מר הואנג הסכימה לקבל פיצוי מבית הסוהר בסך 50,000 יואן כדי לסגור את התיק ללא התערבות הליכים משפטיים כלשהם. כחלק מההסכם המשפחה הייתה צריכה לחתום על מסמך המצהיר שמר הואנג מת בנסיבות טבעיות. לאחר מכן הגופה נשרפה. כמו כן בית הסוהר דרש שהם ישלמו הוצאות בסכום של 7,000 יואן הכוללים נסיעה, בגדי קבורה ותיבת האפר ועוד 1,300 יואן עלות השריפה.
לאחר כל זאת סוכני "משרד 610" ובכירים בוועדת החוק והמדינה בהולו-דאו לא הניחו לאשתו של מר הואנג וניסו לעצור אותה בדצמבר 2009. אביו של מר הואנג הלך לתבוע את הרשות הפרובינציאלית. עד היום לא התקבלה כל תגובה רשמית על פנייתו.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
