(Minghui.org)
"אני בן 98 שנה. אני מתרגל פאלון גונג כמעט עשר שנים. ככל שאני מתרגל יותר, אני הופך צעיר יותר", סיפר מר מא ג'י-יו. "מצבי לא היה כלל כך לפני 10 שנים".
מר מא ג'י-יו כמעט בן 100, מתרגל פאלון גונג כל בוקר |
מר מא ביקר בוושינגטון הבירה כדי לקדם את הפאלון גונג |
מר מא סבל ממחלות רבות ובתוכן אי סדירות בפעילות הלב, בלוטת ערמונית מוגדלת, חוסר מנוחה ונדודי שינה. "באותו זמן הייתי מבקר בבתי חולים כל יום, אבל לא מצאתי מרפא למחלותיי", הסביר מר מא. "סבלתי כאבים רבים. שני שליש מזמני ביליתי בבית חולים, אבל מצבי רק הלך והורע".
הכאב שסבל מר מא נתן לו הרגשה של "צפייה בשעון בעודו ממתין לרגע האחרון בחייו". מחשבות על איבוד לדעת עלו במוחו, כדי לשים קץ לכאב, אבל האהבה והדאגה של ילדיו נתנו לו תקווה להמשיך לחיות. הכאב המשיך להתגבר כל יום.
מר מא הגיע לנקודה בה חשב שלא יוכל יותר לסבול, כשפגש את גב' לין פנג-ג'יו, עובדת סוציאלית שטיפלה באזרחים מבוגרים בודדים. כשגב' ליו ראתה כמה הוא מבוגרו חולה, החלה לטפל בו ללא היסוס.
גב' לין היא מתרגלת פאלון גונג. מר מא ראה אותה בשעת תרגול תרגילי הפאלון גונג כל בוקר, עוד לפני שהחלה לטפל בו. הוא שם לב שהיא שמחה לעבוד והייתה שלווה ורגועה מאד. גם הוא רצה ללמוד פאלון גונג. גב' לין סיפרה עליו: "הוא היה חלש מאד באותו זמן. אפילו לשבת על הרצפה היה אתגר עצום עבורו. בתחילה אפשרתי לו לשבת על כסא, כדי שיוכל לצפות בי מתרגלת עם מתרגלים אחרים. לפעמים הוא היה מרים את ידיו כדי לחקות את התנועות".
מר מא הרגיש שהוא יוכל לתרגל מאחר ואלה תרגילים איטיים שקטים, שאין צורך למהר בהם. לאחר מספר ימים שניסה לתרגל, הוא הרגיש נוח מאד והמשיך בתרגול.
תרגיל הישיבה במדיטציה היה אתגר רציני עבורו. "הייתי כל כך חלש ולא ישבתי אף פעם עם רגלים משוכלות, שלא להזכיר את הישיבה ברגלים משוכלות במצב לוטוס מלא. לא יכולתי אפילו לשבת בחצי לוטוס". אולם בהדרגה, לאחר חודשים אחדים, הוא היה מסוגל לשבת בחצי לוטוס ובלוטוס מלא, כמה חודשים לאחר מכן. הוא היה גם מסוגל לשבת יותר זמן במדיטציה. מ-5 דקות בהתחלה עד ל-15 דקות ולשעה שלמה בסופו של דבר.
כשנשאל מה נתן לו את הנחישות וההתמדה להמשיך בתרגול הפאלון גונג, מר מא ענה: "התרגילים שינו את גופי באופן דרמטי". לפני שהחל לטפח היה עליו לבזבז שלושה שבועות כל חודש בביקור רופאים והיה עליו לקחת שלושה סוגים של תרופות למחלותיו. שלושה חודשים לאחר שהחל לתרגל פאלון גונג, מר מא לא היה זקוק עוד לתרופה שלקח למחלת הלב שלו ולא נזקק עוד למקל הליכה. אחרי החודש החמישי לטיפוח, בלוטת הערמונית המוגדלת שלו הצטמקה למימדים נורמאליים והוא המשיך לקחת כדור שינה אחד פעם בשבוע במקום כל יום.
אחרי החודש השביעי מר מא חשב, "אדם צריך להחליט בצורה הגיונית על מה שהוא עושה בעזרת המחשבה שלו ולא להישען על תרופה כדי לשלוט בשינה". עם מחשבה זאת הוא אמר, "אותו לילה מחשבתי הייתה בהירה מאד. ביליתי את כל הלילה בלימוד הפא ותרגול. לא ישנתי כלל. למחרת היום הייתי ער כל היום והרגשתי נינוח מאד. הימים הבאים היו דומים. לא ישנתי במשך שבעה ימים רצופים, אבל היה לי נוח עם זה גם פיזית וגם נפשית". לאחר שלא ישן במשך שבוע והתנסה בכוח המתחדש של התרגילים ולימוד הפא, מר מא החליט להפסיק לגמרי לקחת כדורי שינה. "זה היה ממש נס". על-אף שזה קרה לפני שנים אחדות, מר מא נשמע נרגש כשסיפר על כך.
דבר אחר שחשב עליו ולא ניתן להסביר בעזרת מושגים אנושיים היה, כיצד הרגיש בסדר לאחר נפילה. לאחר שהחל לתרגל פאלון גונג, הוא נפל כמה פעמים, אבל בכל פעם הוא לא נפגע. "האם אתם יכולים להאמין לכך? עבור אדם בשנות התשעים לחייו, בדרך כלל הפחד הגדול ביותר הוא ליפול. ברגע שאנשים מבוגרים נופלים סביר להניח שהם ישברו עצם. אבל אני תמיד הייתי במצב טוב".
מר מא קם כל בוקר בשעה 4:00 והולך לפארק הקרוב לתרגל וללמוד את הפא. כיום הוא יכול לטפל ולדאוג לעצמו. הוא אמר, "זוהי התקופה המוצלחת ביותר והנהדרת בחיי. כל זה ניתן לי על-ידי הדאפא".
ילדיו של מר מא גרים בארה"ב והם שמחים מאד לראות את השינויים החיוביים בו. "פעם נסעתי לוושינגטון הבירה לוועידת הפא לשיתוף התנסויות והם הזמינו לי מקום במחלקה הראשונה, כדי שאוכל לנוח בצורה נוחה במטוס".
בגלל התועלת הרבה שהשיג מתרגול הפאלון גונג, מר מא יכול היה לבקר במקומות רבים ברחבי העולם ובתוכם אוסטרליה, דרום קוריאה, סינגפור, ארה"ב והונג קונג, כדי לקדם את הפאלון גונג. הוא ציין, "על-אף שאני זקן והולך לאט, אני עדיין רוצה לצאת ולספר לאנשים על הפשעים האכזריים אותם מבצעת המפלגה הקומוניסטית הסינית נגד הפאלון גונג ולספר להם שפאלון דאפא הוא טוב".
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved