להאמין בנחישות בדאפא – המביא תועלת לכל הישויות החיות

התנסות שהוקראה בוועידת הפאלון דאפא התשיעית בישראל

ברכות מאסטר, ברכות מתרגלים עמיתים,

לכבוד הוא לי להשתתף היום בוועידת הפאלון דאפא לשיתוף התנסויות. תודה, מאסטר רחום. אני רוצה לחלוק עם עמיתיי המתרגלים את הניסיון שלי מאז קיבלתי את הפא.

למזלי הרב קיבלתי את הפא

קיבלתי את הפא לפני 3 שנים, ואז קרה מקרה. שימשתי אז כמי שאוסף את כספי המשכורת מעובדים זרים מסין ושולח אותם לסין. כמה ימים לאחר שהפקדתי מאה אלף דולר בידיו של בעל חברת משלוחי כספים, הוא שלח את ידו בכסף. הוא לקח את הכסף כי היו לו בעיות כספיות בעסק שלו. כשהתווכחתי אתו אמר שהוא לא יכול לעשות כלום. הפכתי לאדם חסר-כל, ובנוסף הפכתי להיות בעל חוב לכל העובדים שמהם אספתי את הכספים. נפלתי כמו משמים לתוך גיהינום בגלל הרשלנות שלי.

חשבתי לקחת אחריות על המצב, אבל זה היה סכום כסף ממש גדול, איך אוכל להחזיר להם אותו? באותה תקופה לא יכולתי לישון ולא לאכול היטב, הייתי במצב של כמעט התמוטטות כללית. מספר פעמים רציתי להתאבד.

בדיוק אז הכרתי תלמידת דאפא. אחרי שהיא שמעה על המצב שלי נתנה לי את הספר "ג'ואן פאלון", ואמרה לי להירגע ולקרוא את הספר. התחלתי לתרגל מתוך מחשבה של לנסות את זה. כל שבוע תרגלתי את התרגילים ולמדתי את הפא בקבוצה של מתרגלים עמיתים, ובהדרגה התחלתי להתעניין בזה. קראתי את הספר "ג'ואן פאלון" בתשומת לב.

המאסטר אמר בהרצאה הרביעית בספר, בפרק "הפסד ורווח":

"בקהילת המטפחים מדברים לעתים קרובות על היחס בין הפסד ורווח, וגם בין אנשים רגילים מדברים על כך. איך צריכים המתרגלים שלנו להתייחס להפסד ורווח? זה שונה מאנשים רגילים. מה שאנשים רגילים רוצים לקבל זה רווח אישי, איך לחיות טוב ובנוחיות. המטפחים שלנו אינם כאלה, אלא בדיוק ההפך. אנחנו לא רודפים אחרי מה שאנשים רגילים רוצים להשיג, ואילו מה שאנחנו מקבלים זה משהו שאנשים רגילים לא יכולים להשיג, גם אם הם רוצים, אלא באמצעות טיפוח."

הסתכלתי ברצינות פנימה איזה חלק אצלי היה מוטעה, אבל לא מצאתי שעשיתי משהו רע, האם עשיתי משהו רע? הבנתי או שיש לי יותר מדי החזקות, יותר מדי שאיפות של בן אדם רגיל, או שבגלגולי החיים השונים צברתי המון קארמה שגורמת לי לסבול ממצוקה שכזאת. עליי להיות נחוש יותר ולהרים את הרמה של השין-שינג שלי.

נזכרתי שהמאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית, "הפיכה של הקארמה":

"המורה מדריך אותך לתוך השער והטיפוח תלוי בך. הכול תלוי באיך אתה עצמך מטפח. היכולת שלך לטפח תלויה ביכולת שלך לשאת, ביכולת שלך להקריב וביכולת שלך לסבול."

אני מאמין באמונה שלמה שאם אוכל לסבול את הקושי ולהתמיד בטיפוח, אהיה מסוגל להפוך את החומר השחור שלי לחומר הלבן.

בתחילה שכרתי עורך דין, אבל במשך תקופה ארוכה לא הייתי שלם עם זה וחייתי במתח אדיר. לאחר לימוד פא עקבי שאלתי את עצמי אם אין כאן החזקה של תחרות. מזווית של מטפח, לא ידעתי איך לנהוג בסוגיה הזו. מאוחר יותר נודע לי שאותו בעל סוכנות אכן הפסיד כספים בעסק שלו והרגשתי רחמים כלפיו (אני לא בטוח שניתן לומר שזו הייתה חמלה). הייתי רגוע מאוד ואמרתי לו: "אני ממש מצטער על מה שקרה לך, אבל אין עליך לשים את החובות האלה על הכתפיים שלי, אחרת המצפון שלך לא יתן לך מנוח ואלוהים לא יסלח לך" (הוא נוצרי). ואז הוא הבטיח לשלם לי את הכסף בהדרגה ואני הסרתי את התביעה שלי. במשך שלושת השנים האחרונות הוא החזיר לי כמעט את כל הכסף.

המזל הזה אירע לי כיוון שטיפחתי בפאלון דאפא.

הנס של הדאפא

בחודש מארס השנה, במהלך עבודתי בבניין, לא הייתי ערני ונפלתי מפיגום בגובה 3 מטר. לא יכולתי לזוז. מנהל העבודה הביא אותי לבית החולים ושם עשו לי צילום רנטגן. הרופא אמר שיש לי הזזה חמורה של חוליה באזור בית החזה, והוסיף: "זה חמור מאוד, ייתכן שתישאר משותק". הוא המליץ על סריקת CT... הייתי מבוהל. חשבתי: "הייתה לי קודם בעיה בחוליות המותן, עכשיו זה ממש גרוע יותר, החיים שלי נגמרו!"

מתרגלת עמיתה שאלה אותי מדוע אינני מגיע לקבוצת התרגול על החוף, סיפרתי לה על מצבי הגופני. היא הציעה שאבצע יותר פעמים את התרגילים, ובמיוחד אתמקד בתרגילים 4 ו-5. ניסיתי לתרגל את תרגיל 4 "המעגל השמימי של הפאלון". בשעה שהתכופפתי היה לי כאב נורא בגב, כל הגוף שלי הזיע.

חשבתי: אולי זה הרוע שיוצר מצוקה כזו עבורי ושם את הקושי הזה על נתיב הטיפוח שלי. ואז הבנתי שכל זה הוא אשליה ושאני חייב להתגבר על זה. המאסטר אמר בהרצאה תשיעית:

 "כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה."

– עליי להיות נחוש לתרגל את כל התרגיל. עם הזמן יכולתי לתרגל את התרגילים במלואם, וכאשר התעייפתי בתרגילי העמידה, הייתי מתיישב בתנוחת לוטוס לשלוח מחשבות נכונות לסלק את ההפרעה של הרוע.

שבועיים לאחר מכן יכולתי לנוע בחופשיות. היות שמצבי השתפר לא הלכתי לבית החולים לביקורת. הייתי נחוש לעשות את התרגול כל יום. אני מרגיש המאסטר תמיד מטפל בי ונותן לי כוח ושהוא גרם לגופי להשתקם מהר. לאחר חודשיים חזרתי לעבודה סדירה.

במשך התקופה הזו הבוס שלי הפציר בי מספר פעמים ללכת לבית החולים לביקורת וציין שהוא יישא בכל ההוצאות. אמרתי לעצמי: "איך בית החולים יכול להשתוות לפאלון דאפא הנפלא שלנו – איזה נס הוא הפאלון דאפא שלנו".

אני מכיר תודה למורה הרחום על הצלתי, כיוון שאני בר-מזל להיות תלמיד דאפא. אני מכיר תודה למאסטר שאפשר לי להבין עקרונות רבים למרות שלא טיפחתי בחריצות מספקת. מאסטר, מתרגלים עמיתים, אל תדאגו, אני כבר החלטתי לטפח היטב ולזכור את מה שהמורה מלמד: להסתכל פנימה, לוותר על ההחזקות במהלך העימותים, להסתכל פנימה כשמשהו קורה סביבי, לטפח סובלנות אדירה וחמלה. אני שואף לפעול היטב בשלושת הדברים שהמאסטר אמר לנו לעשות, ולשתף פעולה היטב עם מתרגלים עמיתים. כתלמיד דאפא אני לוקח את האחריות להבהיר את האמת החל מהאנשים שנמצאים בקרבתי, לאמת את הפא, לצעוד קדימה להציל יותר מאנשי העולם, להיות נחוש יותר בנתיב הטיפוח ולהגיע לקנה המידה שחמלת המורה מצפה ממני.

בסיכומו של דבר הייתי רוצה לחלוק עם עמיתיי המתרגלים שיר של המאסטר מ"הונג יין":

"מחשבות נכונות ופעולות נכונות"

"המואר הגדול אינו פוחד מסבל רצונו מחושל מוצק כיהלום ללא החזקה לחיים או למוות הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות."

אנא תקנו בחמלה כל דבר לא הולם. הא-שי!