כל רגע הוא בעל ערך

(Minghui.org)

מהו הדבר היקר ביותר ללבו של מתרגל פאלון דאפא העוזר למאסטר בתיקון הפא? תשובתי היא: זמן, כיוון שהזמן הנוכחי הוארך על ידי סבלנותו העצומה של המאסטר האדיר והרחום. המטרה היא לאפשר לתלמידי הדאפא להציל יותר ישויות חיות בעולם.

כן. עלינו להשתמש בזמן כדי ללמוד את הפא, לתרגל את התרגילים, ולהציל ישויות חיות. זמן הוא זהב. יחד עם זאת, אין ביכולתו של כסף לקנות עבורך זמן. כסף יכול לקנות לך כמעט כל דבר בעולם, אך אין ביכולתו לרכוש חזרה זמן שחלף. במשך שארית הזמן המוגבלת שנותרה עלינו לנצל יותר זמן בלימוד הפא, בהבאה לידיעתם של עוד ועוד אנשים כיצד המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) הרעה רדפה מתרגלים באכזריות והרעילה את כל הישויות, ובהצלת אנשי העולם על ידי הבאת האמת לידיעתם.

מתרגלים אחדים אינם יודעים להעריך את ערכו של הזמן. הם משקיעים זמן רב בעבודתם החקלאית ואינם עומדים במילוי הצורך של לימוד הפא ותרגול התרגילים, שלא לדבר על הצלת ישויות חיות. יש כאלו שאפילו לוקחים על עצמם עבודה נוספת. עצוב לי בחושבי עליהם. עמיתי המטפחים, כל מעייניכם נתונים רק לכסף שאתם מרוויחים. האם יש לכם מושג מה שוויו של הזמן האבוד שלכם, וכמה אנשים שנועדו להינצל מפסידים הזדמנות זו? האין זו המטרה של עשרות אלפי השנים של הגלגולים שלנו לעזור למאסטר לתקן את הפא, להגשים את נדרינו העתיקים, להגיע לשלמות וללכת בעקבות המאסטר חזרה לבתינו האמיתיים?

המאסטר אמר:

"הזדמנות יש רק אחת. ברגע שהאשליה שאתה לא מסוגל להניח תעבור, רק אז תדע מה הפסדת." (יסודות להתקדמות במרץ, "לתרגל אחרי הפרישה")

עשו שימוש טוב בזמן שנותר. שאבתי השראה מסיפור שקראתי במינג-הווי השבועי אודות מתרגלים אחדים שהצליחו יותר טוב לשכנע אנשים לפרוש מהמק"ס, לאחר לימוד בע"פ של הפא. התחלתי אף אני ללמוד בע"פ את הפא, אך זה היה קשה. עברתי להעתקה של הפא, אך גם פה נדרשה ממני תשומת לב מדוקדקת. ראשית קראתי ואחר כך כתבתי בכתב-יד. בדרך כלל עשיתי זאת לאחר השעה 11 בלילה. לעתים העתקתי את הפא עד חצות ואז שלחתי מחשבות נכונות לפני לכתי לישון. העתקתי את הפא למרות שבאותם ימים חמים נחתי מעט מאד. מצבי השתפר והפך לבסיס טוב להצלת ישויות חיות.

לפני כן הייתי מוכן לעסוק בעידוד מכרים לפרוש מהמק"ס בעת שהייתי בשוק. לעתים נתקלתי שם באנשים שלא ידעו את האמת וצעקו עלי בשפה גסה. הייתי מתרגז וצועק עליהם בחזרה, מתוך מחשבה שהם ביצעו חטא חמור באומרם מה שאמרו, ושאני עושה דברים אלו לטובתם. מאז נפטרתי ממחשבה זו ואני מעודד כל אחד, זר או מכר, לפרוש מהמק"ס. עכשיו כבר איני מתרגז כאשר צועקים עלי בחוסר היגיון.

אני בפיגור רב מתלמידי הדאפא השקדנים. אשתי אינה עושה הבהרת אמת ואינה מעודדת אנשים לפרוש מהמק"ס, יש לה החזקות לפחד, היא מבזבזת זמן יקר ואינה עונה לציפיות ההצלה בחמלה על ידי המאסטר. מובן שאני נושא באשמה. עדיין לא עזרתי לסובבים אותי לעמוד בקצב ולהתקדם. אני נגרר מאחור בתהליך תיקון הפא. אעשה כמיטב יכולתי לעזור לבת זוגי, אקדיש יותר זמן ללימוד הפא, אציל יותר אנשים, אתקדם בשקדנות, ואעמוד בקצב תיקון הפא.