להיוולד אל תוך הפא

התנסות שהוקראה בוועידת הפאלון דאפא התשיעית בישראל

מורה נכבד ורחום,

בגיל שלושה חודשים אמא שלי הביאה אותי כל יום לבית שבו מטפחים פאלון דאפא. כאשר ישנתי הייתי מקשיב להרצאות האודיו של המורה בכל יום, כל היום.

בגיל חצי שנה, כשהתיישבתי, המתרגלת שטיפלה בי ראתה שהתנועה הראשונה שלי הייתה כף היד במאונך, כמו שעושים בנוסחה הראשונה של שליחת מחשבות נכונות. התנועה השנייה שראתה שאני עושה כתינוק היא חיבוק הגלגל מהתרגיל השני.

זכור לי שמאז שהייתי בן שנה ו-3 חודשים, אהבתי להתלוות למטפח שבא עם עוד מטפחים נוספים לתרגל ללמוד ולשתף בחנות של המתרגלת שטיפלה בי. המטפח, ששמו היה ישראל (שם בדוי, המת'), חילק עלוני מידע ואני אהבתי להתלוות אליו וגם לחלק עלוני מידע ולסדר אותם בסטנד המשולש.

לאחר זמן מה, אמא שלי שמה אותי בגן ילדים. המתרגלת המשיכה לבקר אותי, לקחת אותי מהגן ויצאתי איתה להבהיר את האמת וחילקתי עלונים, שאנשים תמיד שמחו לקבל ממני. כשהייתי בן חמש, המשכתי לחלק עלונים וראיתי את המתרגלת מחתימה אנשים על עצומה. ביקשתי מממנה עצומה, כי רציתי להבין מה זו העצומה הזו. היא נתנה לי לוח עם עצומה והסבירה לי מה זה, כי עוד לא ידעתי לקרוא. נגשתי לאדם הראשון שראיתי ושאלתי אותו: "סליחה, אתה מוכן לחתום?" ונתתי לו את הלוח. האדם הביט בי, קרא את העצומה וחתם. באותו לילה ראיתי את המורה שאמר לי: "אתה מחתים אנשים, אתה עושה טוב". החתמתי אנשים במשך 3 או 4 ימים, ולאחר מכן המורה בא אליי כל בוקר וכל ערב, כשהוא מחייך אליי כל הזמן.

כשהלכתי לסבתא שלי לחמישה ימים, המורה לא בא אליי אף פעם אחת. אני מבין שכשהוא חושב שאני לא קורא את הספר, לא מתרגל ולא מחתים, הוא חושב שאני כבר לא בפא. וכשאני חוזר, המורה חוזר אליי.

כשהיו לי דפי עצומות לקחתי עצומה לבית הספר שלי והילדים חתמו, ניגשתי גם למורה והסברתי לה שפאלון דאפא מאמין ב"אמת-חמלה-סובלנות" ואני אחד מהם, ושהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) הרגה 50 מיליון אנשים בשנות שלטונם. שאלתי אותה "את רוצה עלון?" היא אמרה שאם אפשר אז כן, ואז היא נכנסה לאינטרנט וחתמה על העצומה באינטרנט.

לאורך הבהרת האמת שלי, אנשים תמיד רצו שאספר להם עוד. לא ממש הבנתי את זה בהתחלה, אבל עכשיו אני מבין שהשדה של החמלה משך אותם. כשאני רואה חייל, אני הולך אליו ומגיש לו עצומה. לשמחתי הרבה, בכל פעם החיילים חותמים עם חיוך של "תודה שהסברת לנו". יש כאלו שרוצים להבין יותר ואז אני מראה להם את העלון, עונה על השאלות שלהם. ויש כאלה ששואלים דברים שאני לא יודע איך לענות עליהם, אז אני הולך וקורא למתרגלת.

באחת הפעמים שהבהרנו את האמת בתחנה המרכזית בעיר בה אני גר, אני רואה שהמתרגלת מסבירה את האמת מספר פעמים לאישה מבוגרת ואני רואה שהאישה חסומה, ואז אני ניגש לאישה ואומר לה: "מה, את לא מבינה שהורגים אנשים חפים מפשע, לוקחים את הלב שלהם מוכרים אותו ושורפים את הגוף שלהם?" האישה הביטה בי, חטפה ממני את העצומה וחתמה.

בהתחלה, כשהייתי הולך להחתים, הכוחות הרעים היו "מתלבשים עליי": "אתה רעב", "אתה צמא", "רוצה פיפי", "אל תחתים", "אתה רוצה עכשיו ללכת לים". אז המתרגלת הייתה לוקחת אותי לצד: "שב, אין לך שום דבר. זה הכוחות הרעים. יש לך מורה שדואג לך. נשלח מחשבות". הייתי שולח מחשבות, מנקה את השדה שלי, והם היו נעלמים.

כשהמחשב שלי לא עובד, אני שולח מחשבות נכונות. כאשר המתרגלת ואני צריכים להגיע למקום מסוים בשעה מסוימת, היא אומרת לי "שלח מחשבות". אני שולח מחשבות והכול מסתדר. כאשר אנו מגיעים למקום הבהרת האמת והשדה לא טהור, אנחנו שולחים מחשבות לנקות את השדה שלנו ושל האנשים והכול מסתדר.

יום אחד הלכנו לתחנה המרכזית וקצין ביטחון שמר על הכניסה ולא הרשה לנו להכנס להחתים. אז החלטנו להחתים בחוץ, יש גם אנשים בחוץ. אבל ראיתי שבתחנה יש הרבה חיילים, אז אמרתי למתרגלת: "תראי כמה חיילים יש, בואי נכנס. היא אמרה, "אני לא יכולה להיכנס, כי אני מתרגלת פאלון דאפא". אז אמרתי: "לא איכפת לי אני נכנס". נכנסתי והחתמתי את כל החיילים ואחר כך חזרתי והייתי גאה בזה והלכנו הביתה.

יום אחד רצינו להיכנס למנהל התחנה לשאול אם אנחנו יכולים להחתים שם ולהחתים אותו. שלחנו מחשבות וראינו שקצין הביטחון הקבוע הזה לא שם. אמרתי למתרגלת: "בואי מהר, לפני שהוא יגיע".

רצתי למדרגות ופגשנו אדם. שאלנו איפה המנהל. הוא שאל בשביל מה ואמר שהוא המנהל. כשהסברתי לו הוא אמר: "כן, אני אחתום. ואני גם מרשה לכם להחתים".

למחרת הגענו לשם וקצין הביטחון אמר: "כבר אמרתי לכם שאסור לכם להיכנס", אז סיפרנו לו שקיבלנו אישור ממנהל התחנה והוא התקשר למנהל התחנה והרשה לנו להיכנס. מאז אנחנו יכולים להיכנס להחתים שם.

יש לי עין שמימית פתוחה. יום אחד הלכתי מבית הספר הביתה וילד אחד דיבר על סקס ונשיקות. אמרתי לו: "אתה שוטה", והוא אמר: "אתה שוטה" ונתן לי אגרוף. שלחתי מחשבות חזק חזק והתחלתי להסתכל בעין השלישית. יום קודם דיברנו, המתרגלת ואני, על הנושא של דה, אז רציתי לראות אם זה קורה. ברגע שהוא הרים את היד ראיתי את החומר הלבן עובר אלי. אז אם הוא נתן לי את כל הדה אז למה להחזיר לו אגרוף חזרה? להחזיר לו את הדה? אז פשוט לא החזרתי לו שום מכה. ישבתי על הרצפה ובכיתי כי הוא נתן לי באף וזה מאוד כאב לי. אחר כך ילדים מכיתות ה' ו-ו' באו אליי והתחילו לעזור לי.

(מתוך הרצאה ראשונה ב"ג'ואן פאלון")

"בשעה שמקללים או מציקים לאדם אחר, זורקים דה על אותו אדם. כיוון שאותו אדם הוא הצד שמרגיש שנגרם לו עוול והוא איבד משהו וסבל, הוא יפוצה בהתאם. בזמן שהוא כאן מקלל, עם הקללה הזו, חתיכת דה מהשדה הממדי שלו עוזבת ונוחתת על גופו של השני. ככל שהוא מקלל אותו יותר, כך הוא נותן לו יותר דה.  אותו דבר הוא לגבי מכות או הצקה לאחרים. כשמישהו מכה או בועט במישהו אחר הוא נותן דה באותה מידה שהוא מכה את האדם השני. אדם רגיל אינו יכול לראות את העיקרון הזה ברמה זו. בשעה שהוא מרגיש מושפל הוא לא יכול לשאת את זה וחושב "כיוון שהרבצת לי, עליי להחזיר באותה מידה". "פַּאף", הוא מחזיר לאותו אדם מכה ומחזיר לו את הדה. אף אחד מהם לא הרוויח או הפסיד דבר. הוא יכול לחשוב "הכית אותי פעם ועליי להכות אותך פעמיים. אחרת לא ארגיש שנקמתי". הוא יכה אותו שוב, ועוד חתיכה של דה עפה מהגוף שלו אל השני."

במהלך השנה שעברה, כשהייתי בכיתה ב', חברה שלי מהכיתה עלתה על כסא לנסות לתלות כביסה, נפלה מהחלון מקומה שביעית ומתה. אחר כך היא באה אלי בחלום ועשתה כל מיני תנועות עם ידיים שלא הבנתי. אני והמתרגלת רצינו שהיא תקבל את הפא אז המתרגלת הציעה שנשלח מחשבות נכונות, ויום אחד היא הופיעה בחלום של המתרגלת (כי זה היה הרעיון שלה) ואמרה לה: "תודה רבה. ג'ן-שן-רן האו".

בחופש הגדול הזה, יצאתי כמעט כל יום להבהיר אמת עם המתרגלת ומטפחת נוספת. אני מבין את הכוח של המחשבות. אני עובר מבחנים כל הזמן. דוגמה לאחד מהם: כשיצאתי עם המתרגלת להבהיר את האמת, נתפס לי הצוואר ממש וכאב לי כל כך עד שבכיתי. היא שאלה אותי אם אני רוצה להישאר בבית ועניתי שלא ושאני רוצה להחתים אנשים. ביקשתי מהמורה שיעזור לי "אני התלמיד שלך, אני לא יכול להבהיר אמת עם ראש עקום". המורה הסתכל עליי וענה שהוא לא יכול לעזור לי. בהתחלה מה שהמורה אמר לי כאב לי מאוד, אבל אחר כך הבנתי שזה מבחן בשבילי שאני צריך לעבור. החתמנו במשך שעתיים תוך כדי שאני סובל ומשלם את הקארמה שלי בשקט. במבחן כזה המורה לא יכול לעזור.

לפני חצי שנה, התחלתי לקרוא את הספר דרך המחשב. זה הספר הראשון שאני קורא ללא ניקוד. אני מבין את העקרונות שבספר ואני מבין שזו הדרך הנכונה להתנהג, והמורה אמר לי שאם אני לא מתנהג נכון, אני יורד ברמה. אני לא יודע אם אהיה שליט או אגיע לגן עדן ואני לא אבקש מהמורה שיגדיל לי את הגונג, אני רק יודע שאני רוצה לראות את המורה ולהמשיך לטפח עד היום האחרון שלי או עד ששטף תיקון הפא יסתיים.