שליחת מחשבות נכונות וחמלה

שיתוף התנסויות מתוך ועידת פאלון דאפא השמינית לשיתוף התנסויות בישראל

התחלתי לטפח לפני ארבע שנים. בשלוש השנים הראשונות של הטיפוח שלי גרתי בארצות שונות בחו"ל. לרוב גרתי בצרפת. המעברים, השהייה הרחק ממטפחים והקרבה לאנשים הרגילים הובילו לכך שלא הייתי יציבה בטיפוח שלי. בתקופה זו התחלתי בהדרגתיות  לעשות את שלושת הדברים והיו הרבה דברים שלא היו מובנים לי, ביניהם, משמעות שליחת המחשבות הנכונות. הייתי עושה את התנועות עם כולם באתר התרגול אבל לא ידעתי את הנוסחאות ולא הבנתי את המטרה.

חלום

לילה אחד חלמתי חלום.

בחלום היינו אני ומשפחתי במקום פסטורלי, מלא עצים ושיחים ובו בתי הארחה. מישהו הוביל אותנו לאחד מבתי הארחה שהיה חדר אחד. כשנכנסנו פנימה ראינו מן שד גדול בצבע בז' מופיע מולנו. רצינו לפנות לאחור ולברוח אך הדלת מאחורינו הייתה נעולה ולא הייתה לה ידית. משפחתי הלכה להתחבא מאחורי ספרייה שהייתה שם ואני התיישבתי בתנוחת לוטוס, התחלתי לשלוח מחשבות נכונות כשהספר "ג'ואן פאלון" מונח לפני. כעבור זמן קצר השד הגדול נרדם, ואני ומשפחתי יצאנו דרך החלון. כשכבר היינו בחוץ, פתאום שמתי לב שלא לקחתי איתי את הספר "ג'ואן פאלון" ונכנסתי שוב לקחת אותו. כשהייתי בפנים פתאום חשבתי שאולי לא במקרה שכחתי אותו. התעוררתי מהחלום כשאני בתוך החדר מתלבטת האם להשאיר או לקחת את הספר.

מטפחים ששיתפתי אותם בחלום אמרו לי שמעניין שהתלבטתי האם גם שד יכול לקבל את הפא ולהינצל. אני מצדי, מאוד הושפעתי מהעוצמה של שליחת המחשבות הנכונות בחלום. התחלתי ללמוד את הנוסחאות ולשלוח מחשבות נכונות אבל בכל זאת עדיין לא בקביעות, והייתי קוראת את הנוסחאות מהדף.

התנסות

זמן קצר לאחר מכן, חבר מתקשר אלי לעבודה והוא נשמע מודאג ומבולבל שלא כהרגלו. הוא אומר שהוא מפחד ומבקש שאני אבוא. עזבתי את הכול וכשהגעתי אליו מצאתי אותו במצב איום. הוא לקח פטריות הזיה וגם הגזים במינון. כשרק נכנסתי הוא תפס אותי ואמר שהוא פוחד ושאני צריכה לעזור לו ולהיות אתו ולשמור עליו. הוא התחנן שלא אקח אותו לבית החולים והתנהג כמו ילד קטן הנמצא בסערת רגשות. בהתחלה הרבה דברים עברו בראשי על הדרך בה אני אוכל לעזור לו, הוא הזיע ודיבר בקול רם מאוד ואז שקט מאוד והיה מאוד לא יציב. חיבקתי אותו וניסיתי להרגיע אותו ולהגיד לו שיהיה בסדר כשבפנים פחדתי נורא כי היה ברור ששלט בו משהו רע. הוא ביקש שאני אעזור לו ואנחם אותו שוב ושוב, ללא הפסקה ובכפייתיות ממש ולאט לאט התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר ושהוא מנסה איכשהו לסחוף אותי לטירוף שלו בניצול הרגשות שלי והפחד שלי. פתאום הבנתי שאני לא מדברת כרגע עם האדם שאני מכירה, זה שיקשיב להגיון. אני מדברת עם מה שהשתלט עליו.

מיד התרחקתי ממנו. את הספר "ג'ואן פאלון" השארתי בעבודה, יחד עם הנוסחאות על הדף שכתבתי. הרגשתי חסרת אונים פתאום, ניסיתי להירגע והתיישבתי בתנוחת הלוטוס והתחלתי לשלוח מחשבות נכונות. כשהתחלתי לשלוח פתאום הוא נהיה זועם יותר, הוא התחיל לצרוח מעמקי נשמתו ולהתחנן אלי שאני אפסיק ואנחם אותו ואעזור לו. בהתחלה היה לי מאוד קשה לסבול את הסיטואציה כי הוא צעק ובכה והתחנן בדיוק מול הפנים שלי והתפתיתי להרגיע אותו. אני זוכרת שIבכיתי כי שמעתי כאב ושיגעון, אבל זכרתי שאני צריכה להיות חזקה גם בשבילי וגם בשבילו ולהמשיך לשלוח מחשבות נכונות. לא הסכמתי להשיב או אפילו להסתכל עליו או יותר נכון על מה ששולט עליו. לאט לאט נוצרו אצלו יותר קונפליקטים בינו לבין עצמו והוא אמר דברים סותרים כמו: "את כל כך יפה, אני לא יכול להתקרב אליך, אני יודע... אני יודע שאני לא יכול להתקרב אליך" והתכופף בצורה כנועה ורגע אחר הוא צעק ודרש ממני להסתכל עליו בהחלטיות. אני המשכתי. הרגשתי את עצמי כנוכחות טובה מול נוכחות רעה והרגשתי את כוחן של המחשבות הנכונות ואת הכוח שלי כתלמידת דאפא. אולי שעתיים נשארנו כך שברגע אחד נשברתי ויצאתי מהחדר. משום מה הוא פחד לצאת החוצה לחדר השני בו הייתי ואני הצלחתי להתקשר למטפח עמית שחיזק אותי להמשיך לשלוח מחשבות נכונות.

החלטתי לא לחזור לחדר ופשוט ישבתי בחדר השני לשלוח מחשבות. הוא המשיך לצעוק והיה כמו בטרנס, כמו נלחם עם עצמו. בזמן ששלחתי מחשבות הרגשתי שכל גופי נהיה עטוף במעין קליפת ביצה ושאני מתחילה להיות רגועה בסיטואציה מטורפת לגמרי. כבר לא בכיתי ולא רעדתי – שמרו עלי. ההרגשה הזו הייתה בדיוק אותה הרגשה כמו בחלום שהיה לי.

פתאום נעשה שקט יותר והוא יצא מהחדר בזחילה והיה רועד כולו. הוא התקרב אלי ויכולתי לחוש שיש לו חום גבוה, והוא נשכב לידי. הוא כבר לא צעק אבל יכולתי לראות שהוא לא עדיין לא עצמו  אז המשכתי לשלוח מחשבות. אני חושבת שאולי שלחתי מחשבות עוד שעתיים עד שכמעט בין רגע הכול נרגע והוא הסתכל עלי ויכולתי לראות שזה הוא. בגלל העייפות והחום גבוה הוא נרדם מיד והיה נדמה שמה שרק עכשיו עברנו יחד היה רק חלום. כשזה נגמר, אני נשארתי עדיין רועדת קצת, מצומררת קצת מהרוע הזה שראיתי מולי וחוסר האונים של אדם שנשלט על ידי ישות רעה.

בימים שאחרי כן כשהלכתי ברחוב הרגשתי כמו מרחפת, עדיין הרגשתי כמו בקליפת ביצה כאילו שום דבר לא יכול לנגוע בי ובטח שלא לפגוע בי. בדיעבד הבנתי שהסיבה שהמורה נתן לי לההתמודד עם סבל של מישהו יקר לי הייתה כדי לעזור לי להתנתק מההחזקה שלי לרגשות ולצורך להגן ולרַצות אדם אחר עד כדי לשכוח מי אני ומה באתי לעשות. הבנתי שזה מה שעשיתי עד כה לצד אנשים רגילים אתם היה לי קשר רגשי.

בהרצאה הרביעית בספר "ג'ואן פאלון" כתוב:

"אם לא מוותרים על הצ'ינג הזה אי אפשר לטפח ולתרגל. אם אתה יוצא מהצ'ינג הזה אף אחד לא יכול להשפיע עליך. לב של אדם רגיל לא יוכל להשפיע עליך. מה שמחליף את הצ'ינג הוא חמלה – שהיא משהו אצילי יותר."

ב"יסודות להתקדמות במרץ", המורה אומר:

"עבור מי אתה מטפח?"

זו שאלה שתמיד צבטה בי בלב ותמיד עלתה מחדש. הייתה לי הבנה מוטעית שבגללה הפחתתי בחשיבות של הטיפוח שלי כדי כביכול להיות שם בשביל מישהו אחר. הבחירה לטפח ולהתמודד עם שליחת מחשבות נכונות במקרה הזה הייתה בחירה להתמודד כתלמידת דאפא בידיעה שזה מה שבאתי לעשות, ואני רואה את המקרה הזה כנקודת תפנית בהבנה שלי על משמעות החמלה ועל כך שרגשות יוצרים מציאות מעוותת.

חמלה ומחשבות נכונות

כשנה לאחר מכן, בהיותי יחד עם קבוצה של מטפחים, נתקלנו במצב שמזכיר במקצת את מה שחוויתי, הפעם בפעילות של הבהרת אמת. זה קרה כאשר הצטרפתי לפעילות הבהרת האמת ליד בנייני חברת הלוויין "יוטלסט" בפריז. הפעילות הייתה כל יום שלוש שעות בהם שלחנו מחשבות נכונות , חילקנו דפי מידע והסברנו על ההפסקה הלא חוקית של שידורי הטלוויזיה NTDTV על ידי חברת הלוויין האירופאית יוטלסט, הטלוויזיה היחידה החופשית (ללא צנזורת המשטר) בסין. בזכות הבהרת האמת שם הרבה מאוד אנשים שמעו לראשונה על הפאלון דאפא והרדיפה, והתחילה להיות לנו היכרות אישית עם האנשים בשכונה ועם כמה מעובדי חברת יוטלסט.

יום אחד, כששלחנו מחשבות נכונות, הגיע אל המקום אדם שנראה ששתה קצת יותר מדי. הוא החל לשאול מה אנחנו עושים ואחד המטפחים קם והסביר לו בחמלה על מעשינו כאן. כשהוא רק הגיע, אני זוכרת שהרגשתי רתיעה מסוימת כי האיש היה שיכור לחלוטין, אבל עמיתי המטפח, קם מיד וללא היסוס והסביר לו על הפעילות. האיש דיבר לא ברור והתחיל לנהל אתו שיחה ולדבר על אלוהים ועל תפילות ועוד. המטפח היה מאוד סבלני כלפיו, נשאר עמו וענה על כל שאלותיו.

למחרת, אותו אדם חזר. הפעם הייתה לו תחבושת גדולה על הראש. הוא התיישב ליד אותו מטפח שדיבר איתו יום קודם לכן, ונראה היה שגם היום הוא תחת השפעה גדולה של אלכוהול. הוא רצה מאוד לדבר, ומדי פעם הרגיש מסוחרר ונשכב קצת יותר על הריצפה. המטפח ניסה להגיד לו שהשתייה מזיקה. הוא החל שוב לדבר הרבה ובקול רם. בזמן שהמטפח דיבר אתו שלחנו כולנו מחשבות נכונות. ראיתי שהמטפח פתאום מבין שהאיש הזה לא מאפשר לו לשלוח מחשבות נכונות, אז הוא הפסיק לשוחח עימו והתחיל לשלוח גם הוא.

ב"הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה" המורה אמר :

"דיברתי אתכם על מה זה שן. יהיו אלו שיגידו ששן זה כשאתה מחייך למישהו ומתנהג באדיבות ובידידותיות. אבל זה בעצם רק בן אדם שמציג ידידותיות. שן אמיתי זה מה שמטפח משיג בתהליך הטיפוח ובטיפוח של טוב לב, וזה שן אמיתי המושג על ידי טיפוח."

אחר כך שוחחנו יחד והבנו שהאדם הזה, בגלל שהוא מושפע ממשהו שלילי, בעצם מפריע לפעילות של הבהרת האמת. הבנו שלגלות חמלה כלפיו במקרה הזה לא יהיה על ידי הסברים או דיבורים אתו. לגלות חמלה זה לשלוח מחשבות נכונות ולהמשיך לעשות את מה שיש לנו לעשות ולא לאפשר לו לעשות משהו שאם הוא לא היה שתוי, בוודאי שהוא לא היה עושה.

מתוך "הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה":

"אתם חייבים להיות רציונליים וצלולי דעת כמו מטפח, ולאפשר לאחריות שלכם ולמחשבות הנכונות שלכם להנחות אתכם, ורק אז השן האמיתי שלכם יוצג. זה מה ששונה אצל מטפח או אלוהות. וזאת הכוונה בחמלה – לא משהו שמציגים באופן מכוון, או שמראים העדפה אנושית לזה או לזה, או שמתנהגים לפי "אם אתה טוב אלי, אז אני אהיה שן כלפיך". זה משהו שמציעים ללא תנאי ואין מחשבה על תמורה – זה לחלוטין למען הצלת ישויות חיות."

למחרת, האיש חזר. מיד התחלנו לשלוח כולם מחשבות נכונות. הוא התיישב לידינו על הרצפה במצב לא טוב והמשיך לדבר ואפילו לשתות במקום של הבהרת אמת. לאט לאט הוא הפסיק לדבר ונשכב ונראה כאילו הוא נהיה חלש מדי ולא היה מסוגל לתפקד יותר. ההבנה שלי אז היא שהשדה של המטפחים היה עוצמתי ופשוט ניקה אותו. הזמנו אמבולנס שלקח אותו לבית החולים.

לאחר היום הזה האיש חזר מספר פעמים, לעיתים הוא הרגיש טוב יותר ולעיתים פחות טוב. היה ברור שלהגיע למקום בו ישבנו עשה לו טוב, ולפי מיטב ידיעתי הוא כבר לא התערב בפעילות ולא נשאר לאורך זמן. ההתנסות הזו לימדה אותי עוד על כוחן של המחשבות הנכונות אבל גם על הנושא של כבוד הדאפא. אין עלינו לתת פתח ולהסכים לניצול של הרוע – זה לא אומר שאנחנו נטולי חמלה, להיפך. עלינו להציל יצורים חיים.

הבהרת האמת

מתוך "לסלק את הידיים השחורות עם מחשבות נכונות":

"אל תתנו עוד לרוע לנצל פרצות ואל תהיו מופרעים על-ידי ההחזקות של בן האנוש. עשו היטב את הדברים שעל תלמידי דאפא לעשות ולכו היטב בקטע האחרון של הדרך. מחשבות נכונות, פעולות נכונות."

קצת לאחר המקרה ב"יוטלסט", עברתי לגור בישראל והשתתפתי בפעילות שבועית של הבהרת אמת בכנסת. במהלך הבהרת אמת, נפגשנו עם אישה שהושפעה מהתעמולה הסינית ודיברה בצורה חריפה ביותר כלפי הדאפא. לא רק שהיא דיברה בצורה שלילית, היא גם הפיצה שקרים על הדאפא והשפיעה על האנשים הסובבים אותה. נפגשנו כמה פעמים וניסינו לדבר איתה בדרכים שונות.

יום אחד פגשתי אדם נוסף עם דעות דומות וחריפות כלפי דאפא ולאחר השיחה איתו נשארתי כמו מצומררת ויכולתי לראות שזה גרם לי להיות נסערת ושזה נגע לי ללב. כשחזרתי הביתה עשיתי את התרגילים ובתרגיל השני פתאום החלו לבוא זבובים בכמות נכבדת ולא רגילה להתיישב עלי. זה לא היה מצב טיפוסי וידעתי שזהו מבחן בשבילי ושעלי לסבול את זה ולסיים את התרגיל. לאחר שסיימתי את התרגיל הבנתי שהמורה הצביע לי על עיקרון מאוד חשוב שפיספסתי בזמן שהייתי מול האדם הזה. אם הייתי נותנת לזבובים להשפיע עלי לא הייתי מסיימת את התרגיל השני ולא עושה את מה שעלי לעשות כתלמידת דאפא. באותו אופן, בגלל שנתתי לדברים הלא נכונים שאותו אדם ביטא להשפיע עלי לא יכולתי לראות מעבר, להרגיש חמלה כלפיו, להיות במחשבה נכונה ולהציל אותו.

ב"יסודות להתקדמות במרץ 2" במאמר "תפקיד המחשבה הנכונה" המורה אומר:

"זה שאני אומר לתלמידים ליצור מחשבה נכונה זה בגלל שהרוע כביכול לא שווה שום דבר למעשה. אבל מכיוון שהחמלה של תלמידי הדאפא מנוצלת על ידי הכוחות הישנים, היצורים החיים הרעים המוגנים על ידם רודפים בכוונה, כך שמה שתלמידי הדאפא נושאים כבר אינו רק הקארמה שלהם עצמם, אלא הם נושאים במהלך הרדיפה את מה שהם לא צריכים לשאת. ואילו החיים הרעים הם הדברים הנמוכים המטונפים ביותר שלא ראויים לשאת כל תפקיד בתהליך תיקון הפא. כדי להפחית את הרדיפה כלפי הדאפא וכלפי תלמידיו, אני אומר לתלמידים ליצור מחשבה נכונה. זה כדי לסלק את הערעור המכוון שלהם וכדי להפחית את מה שתלמידי הדאפא לא צריכים לשאת במהלך הרדיפה. באותו זמן זה מציל את כל היצורים החיים ומשלים את העולמות של תלמידי הדאפא."

מה שאני מבינה הוא שעלינו להיות רק עם חמלה ומחשבות נכונות מול אדם המושפע מאלמנטים רעים. יש לזה עוצמה אדירה וזה יכול לפורר כל רוע. אין עלינו לקבל את הדברים שאדם שלא צלול בדעתו אומר  – אנחנו צריכים להציל אותו. אין עלינו לנהל דיאלוג עם הרוע או לתת לו להשפיע עלינו. הרוע לא קיים מבחינתנו. אם נעשה זאת, יש עוד סיכוי שהעננים התפזרו, טבע הבודהא של האדם יתגלה, והוא יוכל להינצל ולהפסיק להזיק לעצמו ולאחרים.

זוהי רק ההבנה שלי ברמה שלי, אנא תקנו אותי אם אמרתי משהו לא מתאים

תודה למורה ותודה לכל המטפחים