להפוך מ"סמרטוט" לאדם בעל חמלה אמיתית

(Minghui.org)

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998. לפני כן הייתי "סמרטוט" בעיני אחרים. בעלי נהג לקלל אותי ולהרביץ לי באופן קבוע. הוא לא עזר אף פעם בעבודות הבית והיה גורם תמיד לבעיות ומנפץ דברים בכל פעם שהיה שיכור. הוא תמיד חיפש תואנות לריב איתי או להעליב אותי, במיוחד בתקופת החגים. אחרי שאיבד את עבודתו ב-1995, הוא לווה כסף רב' ואנשים היו מופיעים כל פעם לגבות את החוב המגיע להם. הזמנים הללו היו באמת קשים. התגרשנו אבל לאחר מכן התפייסנו מתוך התחשבות בשני ילדינו. אולם לא נרשמנו רשמית לנישואין השניים. מייד לאחר שהתפייסנו, הוא הפך גרוע יותר מבעבר. באותו הזמן חשבתי שאצטרך לעזוב אותו אחרי שהילדים יגדלו ויינשאו.

ב-1998 בני ובתי התחתנו ואני חשבתי שהגיע הזמן הנכון לעזוב אותו. במאי אותה שנה קיבלתי את הספר בעל הערך "ג'ואן פאלון". סיימתי לקרוא בו בשקיקה וגיליתי תשובות לשאלות שהתמיהו אותי במשך שנים. מדוע התייחס אלי בעלי בצורה כזאת? אולי מפני שהייתי חייבת לו יותר מדי בחיים הקודמים שלי ואני משלמת בחזרה את הקארמה שלי? אחרי שהשגתי הבנה ביחסי סיבה תוצאה וגמול קארמתי, וויתרתי בהדרגה על הרעיון להתגרש והתחלתי להתייחס אליו בצורה הרבה יותר טובה. הוא עזר לי למצוא אתר תרגול ותמך בי בתרגול הפאלון דאפא. הוא היה הרבה יותר נחמד אלי. הוא ניסה בכל מאודו להשיג עבודה ולעזור לי בעבודות הבית. האישיות שלו השתפרה לאין שיעור.

באפריל 2009 השגנו חוזים עם קפטריה בבית ספר אחד ועם סופרמרקט. הייתי עסוקה כל היום בעסקים כדי להרוויח כסף. הייתי קמה מוקדם והולכת לישון מאוחר. לא היה לי זמן ללמוד את הפא, לתרגל, או לשלוח מחשבות נכונות. מתוך פחד ממעצר, די פחדתי להבהיר את האמת, כך שהחמצתי הרבה אנשים שהיו להם איתי יחסים גורליים. זה הפך לפרצה לכוחות הישנים. בעלי הפסיק בהדרגה לדאוג למשפחה שלנו. הייתי כל כך עסוקה שלא היה לי אפילו זמן לאכול, אבל לא היה אכפת לו מכך. לבסוף הייתה לו פרשיית אהבים והוא לא חזר יותר הביתה לישון. ניסיתי לשכנע אותו בצורה אדיבה, אבל הוא לא הקשיב ואפילו הרביץ לי. בסופו של דבר הוא אפילו קילל את המורה ואיים לגרש אותי מהבית. התרגזתי כל כך, כל התנסויות העבר חלפו מול עיני ושכחתי שהייתי בכלל מטפחת. ארזתי את בגדיי ועזבתי את הבית.

הלכתי לביתה של מתרגלת עמיתה וסיפרתי לה את כל הסיפור. המתרגלת עזרה לי מנקודת מבט של הפא ואני נרגעתי קצת. מתרגלת אחרת לקחה אותי לקבוצת לימוד פא. זו הייתה הפעם הראשונה שנכחתי בלימוד פא קבוצתי מאז 1999. למדתי את הרצאות המורה, במיוחד את האחרונות שהתפרסמו, שדיברו על לחפש פנימה.

הבנתי שכל המתרגלים התבקשו לחפש פנימה. למתרגלת אחת היה קונפליקט עם בעלה. היא חפשה פנימה ואמרה שהייתה נוהגת תמיד לזלזל בבעלה דבר שגרם למעשה לקונפליקטים עמו. לאחר מכן היא שאלה אותי: "האם זלזלת בבעלך?"עניתי מיידית: "לא, לא, זה הוא שתמיד זלזל בי". עוד טרם יצאו המילים מפי, הבנתי שאני לא הייתי בסדר ואמרתי במהירות: "למעשה כן". ההתנסות הזאת עזרה לי ללמוד לחפש פנימה. למעשה אחרי שחפרתי עמוק יותר מצאתי בעיות רבות. תמיד חשבתי על הבעיות שלו ושהמשפחה לא תוכל לשרוד בלעדיי. אני זאת שעשיתי כל דבר. תמיד התגאיתי בעצמי והאשמתי את בעלי לפני הילדים. גם הילדים שלנו שנאו אותו והאשימו אותו. הייתי חסכנית בשעה שהוא תמיד בזבז כסף. תמד התרגזתי כשבזבז כסף. היו לי כל כך הרבה החזקות, כמו להאשים להיאבק, החזקה לרווח אישי, קנאה, התפארות ועוד. לפתע הבנתי שאני לא הייתי בסדר.

מנקודת מבט של הפא הבנתי שבכל פעם שלמתרגלים יש קונפליקטים עם אנשים רגילים, יש תמיד משהו שהמתרגל צריך להשתפר בו. במשך כל כך הרבה שנים לא הבנתי שאני זאת שלא הייתי בסדר. בגלל שהייתי "סמרטוט", אנשים רגילים חשבו שאני אדם טוב, אישה טובה ואם טובה.

באמצעות לימוד הפא הבנתי שמה שחשבו אנשים רגילים, שהוא טוב, אולי הוא באמת לא טוב ורק באמצעות הארה לתכונת היקום "אמת-חמלה-סובלנות" יכול אדם להיות טוב באמת. הפעם הבנתי והשין-שינג שלי השתפר באופן מיידי. כתבתי לבעלי מכתב התנצלות וסיפרתי לו שהחלטתי לעשות זאת אחרי לימוד הפא, הסתכלות פנימה בעזרתם של מתרגלים עמיתים ושיפור השין-שינג שלי. גם בעלי השתנה אחרי שקרא את מכתבי. בפעם הראשונה מאז 30 שנה, הוא אמר שהוא מצטער וביקש את סליחתי. סלחתי לו והתפייסנו.

במשך התהליך הזה, אחותי הבכורה אמרה שעלינו לבקש ממנו לכרוע ברך במשך שבעה ימים רצופים. אחותי הצעירה הציעה שנדרוש ממנו לכתוב הצהרה. כששקלתי את ההצעות הללו הייתה לי מחשבה חזקה: "אני תלמידת דאפא בתקופת תיקון הפא. ברגע שאתמודד עם הבעיות האלה בעזרת מחשבות נכונות כל דבר ישתנה". תמיד נהגתי להתחשב בו, ובכל פעם שקרו קונפליקטים טיפחתי את עצמי. סילקתי את השנאה שלי כלפיו והוא שינה את התנהגותו השוביניסטית. הוא השתנה לחלוטין והפך חביב ונדיב. הבנתי שזה שלא נרשמנו רשמית לנישואין בפעם השנייה היה טעות, לכן נרשמנו.

אחרי שהקונפליקט עם בעלי נפתר, צצו הבעיות של בני וכלתי. בני וכלתי תמיד רבו אחד עם השני. כל פעם שהם התקוטטו, אימה של כלתי הייתה פונה אלי והייתה אומרת לפעמים דברים רעים. בתחילה התלוננתי שהיא לא צריכה להטריד אותי. לא גרתי עם בני והם אף פעם לא רבו אתי, אז מדוע היא פונה אלי?

המורה אמר:

"שום דבר שאתם נתקלים בו אינו דבר פשוט, מקרי, או רגיל. בטוח יש לו קשר לטיפוח שלכם ולשיפור שלכם. משום שאתה מטפח, החיים שלך שונו וניתן לך נתיב טיפוח חדש; שום דבר על הנתיב שלך אינו קורה במקרה". (לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס"- 2006)

הוארתי לדברי המורה. זיהיתי את הבעיה תוך חיפוש פנימה. האשמתי את בני, את כלתי ואת אימה במשך שנים רבות. האשמתי את בני בכך שלא הקשיב לי. הוא התגרש, אבל אז היו לו בעיות גם עם אשתו החדשה והם תמיד רבו ולא נתנו לי רגע שקט. האשמתי את כלתי על שלא הצליחה לנהל היטב את ענייני המשפחה ובזבזה כסף. לפעמים הרגשתי שזה לא הוגן כלפי בני. האשמתי את אימה של כלתי על כך שלא חינכה אותה כראוי. היו לי כל כך הרבה החזקות, כיצד זה אפשרי שבני ינהל חיים שקטים?

לפני כמה ימים הייתה לו שוב מריבה עם אשתו. אימה של כלתי באה ולקחה אותה עם כל חפציה. לאחר מכן צלצלה אלי והודיעה לי שהם ייפרדו. הבנתי שכל זה נגרם בגלל ההחזקות שלי. התנצלתי ללא הרף בפני כלתי ואימה על כך שלא חינכתי היטב את בני. לאחר מכן גם אימה התנצלה בפני ואמרה שגם היא אשמה במקצת. עקב השינוי שחל בלבי, גם המצב שלהם השתנה והם התפייסו למחרת. למעשה אלה הם רק היחסים הגורליים בין בני לאשתו ולכן אין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי לשנות אותם. אם הייתי משחררת את ההחזקות שלי מוקדם יותר הם לא היו מתפייסים מוקדם יותר.

בתי נהגה להסתדר היטב עם בעלה. אחרי שיצאה לעבוד מחוץ לעיירה, היא לא רצתה יותר לחזור הביתה ונשארה שם במשך כארבע או חמש שנים ואני גידלתי את בנה. למרות שבתי התייחסה רע לבעלה, הוא אף פעם לא התלונן לפני. ככל שהיה טוב יותר הרגשתי עצובה יותר. האשמתי את בתי וחשתי אהדה כלפי חתני ונכדי. לעתים קרובות ניסיתי לשכנע אותה להשתנות, ולפעמים אפילו בדמעות. רציתי לשנות אותה באמצעות שימוש ברגשות של אנשים רגילים, אבל הכול היה לשווא. במשך כמה שנים התנהגותה של בתי הטרידה אותי והייתי מודאגת עבורה, עדיין במחשבה שאני אם טובה.

לילה אחד חלמתי חלום. הייתי בגינה שלי וניכשתי עשבים שהפריעו לצמיחה של שתילים אחרים. אחרי שהתעוררתי הבנתי שהמורה ניסה להאיר אותי להבין משהו. החומר שהפריע לטיפוח שלי היה צ'ינג. היה עלי להוציא אותו החוצה מהשורש, היות שמטפחים נדרשים לפתח חמלה. תיקנתי את עצמי ולאחר מכן עזרתי לבתי והסברתי לה דברים תוך שימוש בעקרונות הפא. התנצלתי בפני אמו של חתני. כתוצאה מכך, בתי השתנתה באמת ובאה להתנצל בפני. היא הצטערה על מה שעשתה לבעלה, לבנה ולי והחליטה להיות אדם טוב בעתיד.

כולם, בעלי בני וכלתי הפכו לאנשים טובים. האבנים הגדולות נפלו מלבי אחת אחרי השנייה, מפני שהדאפא תיקן אותי. נהגתי בעקבות דרישות הטיפוח בעצמי וחפשתי פנימה. וזה אכן כך:

"אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!" ("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית, "אנשים עם טבע מולד גדול")