לנצח סבל על ידי ויתור על מחשבות אנושיות

(Minghui.org)

בתאריכים ה-26 וה-27 בחודש מאי 2012, בהתייחס לנושא רציני של בריאות היה עלי לבחור בין להשתמש בדפוס חשיבה אנושית או במחשבות נכונות.

התקלות בסבל ומצוקות

ב-24 במאי התחלתי לחוש לא בטוב והתפתחה אצלי עצירות רצינית. בימים שלאחר מכן עדיין יכולתי לרדת למטה במדרגות. בכל אופן רגליי חשו כבדות וכדי להלך נדרש ממני מאמץ גדול.

ב-26 במאי, לאחר השימוש בשירותים לא יכולתי יותר לרדת במדרגות. במאבק במשך היום הייתי זקוקה להשתמש בשירותים כל כמה דקות. הרגשתי חלושה ורגליי בקושי נשאו אותי. באותו ערב המצב נעשה יותר גרוע. בטני התנפחה כמו של אישה בהריונה בחודש הרביעי או החמישי. אי אפשר לתאר את הכאבים שסבלתי. לא הייתי מסוגלת לעמוד ולא לשכב.

באותו ערב פסעתי למרפסת והתיישבתי על הספסל. כשהתבוננתי בשמי הלילה הנינוחים חשבתי, "ברגע זה ישויות חיות מחכות להינצל! כיצד אני יכולה להצילן כשאני במצב כזה! מוטלת עלי המשימה להציל ישויות חיות ועלי להשלימה!" בבוקר ה-27 במאי הגיעו לביתי 2 מתרגלות כדי ללמוד אתי את הפא. הייתי מאוד מודאגת היות ושתיהן היו בנות מעל 70 וזה לא היה קל עבורן להגיע לביתי באוטובוס מלא ודחוס. חשתי שעלי לבקש את עזרת המורה.

בלבי אמרתי למאסטר, "מאסטר נכשלתי לעמוד בקנה המידה של מטפחת. הרוע ניצל אותי לרעה ואינני יכולה למצוא את מקור הטעות. המורה אנא עזור לתלמידתך! אי אפשר לדחות את הדברים. אסור שהרוע ישיג את מטרתו." עצמתי את עיניי והתחלתי לשנן את "לון יו" שוב ושוב.

כששיננתי את ה"לון יו" פאלון בעל צבע זהוב החל להסתובב סביבי. הבנתי שזה המאסטר שמאיר את דרכי והאמנתי בצורה איתנה שהמאסטר נמצא לידי. התחלתי לשלוח מחשבות נכונות. למרות שהיו ליקוים בטיפוח שלי, הייתי התלמידה של המאסטר. לא הכרתי ברדיפה; המאסטר לא הכיר ברדיפה. הרוע הפריע לי לעשות את שלושת הדברים. שלחתי מחשבות נכונות להשמיד את הרוע. חשתי שאני עומדת בצורה צודקת בין שמים וארץ וכוחה של הדאפא.

עזרה ממתרגלים עמיתים

למחרת היום הגיע אלי מתרגל עמית. נשאתי את הסבל של ההליכה לשער הקדמי. לאחר שפתחתי את הדלת פסעתי לאיטי חזרת לבית והתיישבתי. כשראה שאני סובלת מכאבים כאלה שאת המתרגל, "האם נלמד בהתחלה את הפא או שנשלח מחשבות נכונות?" עניתי, "הבה ונלמד בהתחלה את הפא". לאחר זאת התחלנו לקרוא בספר "ג'ואן פאלון".

נשאתי את הכאבים עד שסיימנו לקרוא את ההרצאה התשיעית. אמרתי "אינני יכולה לסבול יותר את הכאבים". בנקודה זו המתרגל צעק "משהו לא בסדר עם מה שאמרת זה הרגע! מי לא יכול לסבול יותר? האם זה הרוע שאינו יכול להחזיק מעמד? או האם זו את שאינך יכולה להחזיק מעמד? האם זה לא הרוע שמפריע לנו." המתרגל שאל זאת עם ארשת פנים רצינית ומחשבות נכונות חזקות.הבנתי שהמאסטר משתמש בפה של המתרגל כדי שהואר להבנה.

הבנתי שבשוגג אמרתי דברים שלא לפי הפא. המתרגל העמית אמר "כל אימת שאחד נתקל בסבל ומצוקה, מתרגלים צריכים ללמוד את הפא יחד, ישתפו בהתנסויותיהם, יחפשו פנימה למצוא את הבעיה וישלחו מחשבות נכונות. ואז הבעיה תיפתר." המתרגל סיפר על דוגמאות אחדות. דוגמה אחת גרמה לי להבנה. המתרגל סיפר, "פעם שני סוכני "משרד 610" עקבו אחרי מתרגלת ותיקה. הם עקבו אחריה עד לאולם הכנס. כשהיא הגיעה לאולם, איך שפתחה את הדלת אמרה 'שני סוכני 'משרד 610' עוקבים אחרי ועומדים בחוץ." אף אחד לא שם לב אליה. כשהישיבה החלה שני הסוכנים נבהלו ועזבו."

בשומעי את הסיפור הזה, חשבתי, " אם אני הייתי באולם הפגישות, לבטח הייתי מאשימה את המתרגלת הוותיקה. זה היה בטוח." כשחשבתי על זה מחשבותיי והמושגים שלי השתנו. בעת שהקשבתי למתרגל העמית מדבר על המצב, גיליתי שאני משתמשת בהלך מחשבה שונה מהמתרגלים שהיו בכנס. עדיין השתמשתי בהלך מחשבה אנושי כשחשבתי על הבעיה.

לפתע נזכרתי בדבר אחד. ואמרתי למתרגל, "מצאתי בסופו של דבר את מקור הבעיה שלי. לפני זמן מה בחוש מאי השתתפתי בקבוצת לימוד הפא, ולפתע אצל תלמידה מבוגרת נראו סימפטומים של שבץ. היא לא יכלה לדבר או להניע את הצד הימני של גופה. היא נלקחה לבית חולים. שאלתי את המתרגלים האחרים, 'איזה סוג של טיפוח היא לומדת?, כיצד היא מטפחת? הערתי על זאת איזה טעות עשתה וכיצד לא פעלה בהתאם לפא, וכן הלאה. המילים שלי היו ביקורתיות ומלאות בקטרוג. האם גישתי או מעשיי כלפי המתרגלת היו בהתאם לפא? האם זו לא הייתה פרצה שהרוע יוכל לנצל אותה? לא הייתה זו המתרגלת שהיה לה בעיה. הבעיה הייתה שלי. כשפתרתי את הבעיה, בעיית המתרגלת נפתרה גם כן." המתרגל העמית אמר, "כן, זה נכון כשהבנתך מגיעה מנקודת המבט של הפא." לאחר שליחת מחשבות נכונות בשעת הצהריים, לפני שעזב, שאל המתרגל העמית, "האם לחפש כמה מתרגלים שיעזרו לך בשליחת מחשבות נכונות?" אני עניתי, "אל תטריח אותם. המורה אתי והפא אתי. לא תהייה כל בעיה." המתרגל עזב עם חשש.

עם שינוי המושגים שלי התרחש פלא

לאחר לימוד הפא בבוקר, ניסיתי לחבר את המדפסת למחשב כדי להדפיס חומרי הבהרת אמת עבור היום שלמחרת. לאחר מאמצים רבים לא הצלחתי לחבר את שני המכשירים יחד.

למחרת היום הדברים השתנו, המדפסת החלה לפעול והעצירות שלי נעלמה. הייתי מסוגלת לעמוד ולשבת שוב. בצהריים לאחר שליחת  מחשבות נכונות התיישבתי ליד המחשב והתחלתי לעבוד. מיד לאחר זאת הגיעה מתרגלת עמיתה כדי לקחת את חומרי הבהרת האמת. היה עליה לחכות זמן קצר כדי שאגמור את ההדפסה ואתן לה את כל החומר ללא כל בעיה.

למדתי את הפא והכנתי חומרי הבהרת אמת כרגיל. זה היה דבר מופלא.

מהתנסות זו השגתי את ההבנות האלו: מנטאליות אנושית שנוצרת בחברה הרגילה נהפכת למכשול אמיתי בטיפוח שלי! כשהייתה לי תרעומת וביקורת כלפי מתרגלים עמיתים, לא הייתה לי הבנה ברורה שהתרעומות, הביקורות ותלונות היו תוצרים של מחשבה מעוותת. הרוע ניצל אותי על ידי השגיאות שלי. שמרתי על החזקות אנושיות ומנטאליות אנושית במקום להגן ולשמור על הפא. היה זה בגלל חמלת המאסטר שהצלחתי להיפטר מהפרעות הרוע.