תלמיד דאפא מערבי: באמת ללמוד את הפא היטב

(Minghui.org)

המחוייבות המלאה של המתרגלים לשיפור הגוף האחד, ביחד עם הוראת הפא האחרונה של המאסטר בוושינגטון הבירה, עודדו אותי לכתוב שיתוף זה. אני מקווה שהשיתוף יעזור למתרגלים עמיתים.

בתחילת הטיפוח שלי לפני שלוש שנים, מתרגלים ותיקים סביבי דיברו לעתים קרובות על כיצד הם לומדים מדי יום אחת, שתיים או אפילו שלוש הרצאות מתוך בספר "ג'ואן פאלון". כיוון שהתחלתי לטפח מאוחר יחסית, השתדלתי להדביק את הקצב כדי להתאים את עצמי לרמתם. המאסטר גם ציין בהוראת הפא בגואנג-ג'ואו שרמת המטפח עולה ככל שקוראים בספר "ג'ואן פאלון" (ההבנה שלי מתוך תרגום קלטת השמע לאנגלית). בשל רמת ההבנה הנמוכה שלי באותה תקופה, חשבתי שיש לקרוא את הספר יותר פעמים מהר ככל האפשר.

לכן ניסיתי לקרוא את הספר די מהר. בהתחלה קראתי מכל הלב, באמת השתדלתי להבין את עקרונות שבו. עם זאת, לאחר זמן מה, זה נראה לי יותר כמו נטל. מחשבות לא נכונות חלפו במוחי לעתים קרובות, כגון "אני כבר יודע", או "זה כל כך מסובך, אולי לעולם לא אבין את זה", או "זה לא קשור אלי." עם זאת, פשוט התעלמתי ממחשבות לא נכונות אלה והמשכתי לקרוא, עם השאיפה לסיים מספר עמודים ביום.

אחרי זמן מה, מצב הטיפוח שלי הורע והתחלתי לדלג על לימוד הפא בימים מסוימים. במשך הזמן הפסקתי גם ללכת ללימוד הפא השבועי בקבוצה המקומית, בתואנה שלא אוכל להבין טוב יותר את הרצאות הפא של המאסטר בעת לימוד בקבוצה כפי שיכולתי בעת לימוד הפא לבדי. יתר על כן, התווספו מבחנים אחרים שהרתיעו אותי עוד יותר משום שלא יכולתי לעבור אותם היטב. בזבזתי הרבה זמן יקר במצב זה, למרות שהיה לי עדיין את הלב לטפח ולסייע למאסטר בהצלת ישויות חיות.

כשהתפכחתי והחלטתי שוב לטפח היטב ובשקידה, המאסטר עזר לי לקבל תובנות והבנות חדשות רבות תוך זמן קצר מאוד. אני לא יכול לגמול למאסטר על חמלתו האין סופית ועל גאולתו הנדיבה.

אחת ההבנות הגדולות ביותר בהן זכיתי הייתה בנוגע ללימוד הפא. הייתי נחוש ללמוד את הפא באמת היטב. אמרתי לעצמי כי גם אם קראתי משפט אחד בלבד או פסקה אחת עם לב טהור ונקי, זה הרבה יותר מועיל מאשר קריאת הרצאה שלמה באופן שטחי.

המאסטר אמר שכל מילה בספר "ג'ואן פאלון" נושאת את הדמות של הפא-שן שלו. הבנתי שזה חוסר נימוס לעבור במהירות על מילים או אותיות מסוימות. כל אות בספר מייצגת את הפא הגבוה ביותר, יש להעניק לה את הכבוד הרם ביותר. לכל מילה יש היכולת לסייע למטפחים אמיתיים להשתפר ולעלות ברמה וכל אות יקרה יותר מכפי שנוכל לדמיין.

אחרי כן התחלתי לקרוא את הפא בדרך אחרת — באמת לשים לב לכל מילה ולתת לכל מילה את ההתמקדות והכבוד הכנים ביותר. קראתי עד כמה שיכולתי עם לב נקי ומחשבה צלולה וסילקתי באופן פעיל את המחשבות האקראיות שחלפו במוחי. תחילה, מחשבות אלה הפריעו לי ללא הרף בלימוד. לפעמים לקח לי שעה שלמה רק לקרוא שני משפטים או שלושה עם לב טהור ומחשבה צלולה! לאחר מכן, הרגשתי תשישות נפשית כמו אחרי מאבק – והייתי זקוק להפסקה.

בהדרגה, המחשבות שהפריעו לי הופיעו פחות, ויכולתי ללמוד יותר. בתהליך הזה, רמת הטיפוח הכללית עלתה, ויכולתי לעשות את "שלושה דברים" הרבה יותר טוב, ובנחישות רבה יותר מבעבר. זה אפשר למאסטר לתכנן הזדמנויות יקרות מאוד כדי לעודד אותי עוד יותר. אני כל כך אסיר תודה למאסטר!

תהליך זה גם סיפק לי הזדמנות להרים את רף הסובלנות שלי ולסלק את חוסר הסבלנות, הרדיפה אחר דברים, מושגים רעים, הרגלים שונים והחזקות, כגון מנטליות תחרותית, חוסר בטחון, גאווה בהיותי בעל השכלה ו- "חכם" ברמה האנושית, הנטייה לבחון את מושגי הפא מנקודת מבט אקדמית, ועוד. הבנתי שלימוד הפא עם לב טהור, נקי ורגוע אפשרי רק כאשר הנפש אינה מזוהמת על ידי מושגים והחזקות אלה. לכן, יש לסלק את כל המחשבות שמפריעות ובאמת להתמקד בלימוד הפא. אחרת ייתכן שלימוד הפא לא יהיה יעיל.

יש לי עדיין דרך ארוכה לעבור כדי לשפר את לימוד הפא והטיפוח שלי. לעיתים, גם לאחר שלמדתי במשך שעתיים לא הספקתי לסיים הרצאה אחת. אבל אני לא מוותר. אני פשוט ממשיך לסלק את המחשבות שמפריעות לי וקורא שוב את המשפטים בעת הצורך כדי לוודא שאני באמת קורא כל מילה עם לב טהור, נקי ורגוע. וכך, אני מרגיש שאני באמת משיג התקדמות, וכתוצאה מכך רמת הטיפוח, השין-שינג ותכונת ההארה שלי ממשיכים להשתפר בהתמדה.

לאחרונה, המתרגלים באזורנו מדברים על שיפור הגוף האחד. אני חושב שאם נוכל ללמוד את הפא עם לב טהור ומחשבה ממוקדת ורגועה, נשתפר יחד במהירות רבה.

בעת קריאת הרצאות בקבוצת לימוד הפא הגדולה שלנו, יש מתרגלים שלעיתים בהיסח הדעת מדלגים על שורות טקסט מבלי להבחין בזאת, מה שמראה שייתכן שהם לא שמים לב למשמעות של מה שהם קוראים. נראה שמתרגלים אחרים ביישנים מדי מכדי לתקן אותם; בעבר, הייתי אחד מהם. עם זאת, הגעתי להבנה שבעצם להיות ביישן מדי מכדי לסייע בעדינות ובסלחנות למתרגל עמית להשתפר בלימוד הפא או בעניינים רציניים אחרים זו אנוכיות. ההבנה שלי שאנחנו חייבים לעזור זה לזה להבחין במגרעותינו ולהתגבר עליהן, מאחר וכך אנו יכולים באמת לעזור איש לרעהו להשתפר ולהעלות את רמת הטיפוח שלנו, ולצמוח טוב יותר כגוף אחד. כמובן, אנו צריכים תמיד לעזור זה לזה בחמלה – ומתוך דפוס חשיבה טהור ואצילי לרצות באמת לעזור זה לזה להשתפר.

כמו כן, עלינו להתחשב ביכולת הקריאה של מתרגלים אחרים בעת לימוד הפא יחד. לדוגמה, מתרגלים מערביים רבים בקבוצת לימוד הפא הגדולה שלנו מגיעים ממדינות שונות, ואנגלית היא השפה השנייה שלהם. למרות זאת, הם מנסים כמיטב יכולתם לקרוא את הפא באנגלית כדי לא להפריע לשאר חברי הקבוצה. כאשר אחרים קוראים מהר מדי, מתרגלים אלה מתאמצים להדביק את הקצב. האם קריאה קצת יותר איטית, מתוך התחשבות כנה באחרים, לא תשפר את ההבנה שלנו, הריכוז והשלמות כגוף אחד?

במהלך התהליך של שיפור לימוד הפא שלי, חוויתי משהו שלא חוויתי קודם: החדווה הטהורה של להיות מטפח דאפא וההזדמנות ללמוד את הפא. לא ניתן להשוות זאת לשמחה אנושית רגילה. אושר זה מגיע מעמקי לבי, אני מרגיש שהוא מגיע עמוק מאוד מהמקור שלי, האמיתי. זו הרגשה כמו הזהב הטהור ביותר המבריק עם יותר ברק, דבר שלא ניתן לעולם לתאר במילים.

בסוף הבנתי באמת שלמרות ה"מציאות" השטחית ברמה האנושית (כלומר, עבודת יום רגילה או קשיים משפחתיים, עימותים, דאגות כספיות, אובדן של אינטרסים אישיים וכו'), אני באמת האדם המאושר ביותר בעולם. יש לי את המאסטר שמגן עלי, שהעניק לי הזדמנות יקרה מאוד להיות תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא!

בואו לא נחמיץ את ההזדמנות היקרה ביותר בכל הזמנים! בואו נסלק את המנטליות האנושית ואת ההחזקות, נסייע זה לזה להשתפר, נשלים את המשימות הגדולות שלנו ונחזור הביתה עם המאסטר!

זו ההבנה המוגבלת ברמת הנוכחית שלי. אנא הצביעו על כל דבר שאינו הולם.