שיתוף התנסויות של לוטוס בת השבע בוועידת הפא בניו יורק 2011

(Minghui.org)

ברכות מאסטר יקר ומטפחים יקרים!

שמי לוטוס, ואני בת 7. אני מטפחת כבר שבע שנים. מאז שנולדתי התחלתי לטפח פאלון דאפא יחד עם הורי. אמי סיפרה לי שבגיל שמונה חודשים, בהיותי בעריסה הייתי מרימה את ידי הימנית בתנוחה של שליחת מחשבות נכונות. בגיל שנה וחצי עזרתי לסבא שלי לפרוש מהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית).

הנה כמה התנסויות מהטיפוח שלי שהייתי רוצה לחלוק עמכם.

כשהייתי בגיל קצת מעל בת שנה התחלתי לזכור ש-NTDTV שידרה תכנית דוקומנטרית "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית הסינית". באותו גיל ידעתי לומר רק מילים מעטות כמו אבא, אמא, וכדומה. אבל למדתי מהטלוויזיה לומר "פרוש מהמק"ס!".

רציתי לעזור לסבא שלי לפרוש מהמק"ס וכל יום הייתי אומרת לו "פרוש מהמק"ס!". התחלתי להיות מודאגת והייתי צועקת אליו: "סבא, פרוש מהמק"ס מהר!". כיון שהייתי קטנה מאוד סבא לא לקח אותי ברצינות. יום אחד החלטתי להפסיק לאכול את האוכל שסבי בישל. הוא נעשה מודאג מאוד והתחיל לקפוץ סביבי ולנסות להאכיל אותי. סובבתי את הראש ולא אכלתי מהאוכל שלו. לבסוף סבא ויתר ולחש לי באוזן: "מתוקה קטנה שלי, בבקשה אכלי, אני אפרוש מהמק"ס!" כששמעתי אותו אומר זאת הייתי נורא מאושרת וצחקתי בקול רם. וכך, בדרך שלי, עזרתי לסבא לפרוש מהמק"ס. כשגדלתי קצת אבי ואמי סיפרו לי את הסיפור הזה.

לפני כמה חודשים, בבית הספר, המורה נתנה לכל תלמיד להעתיק דף עם מילים. כשכמעט גמרתי את העבודה התלמידה שישבה לידי לקחה את הדף שהייתי אמורה להעתיק. זכרתי את המילים בדף לכן המשכתי להעתיק. ידעתי שהיא עשתה את זה בכוונה מפני שתמיד עבדתי יותר מהר ממנה. הפעם היא רצתה להיות יותר מהירה ממני. אבל לא זכרתי את המילה האחרונה, לכן הסתכלתי בדף של תלמיד אחר. אבל הילדה שלקחה את הדף שלי ביקשה ממנו לכסות את הדף שלו כדי שלא אוכל לראות. בסוף נזכרתי מה הייתה המילה האחרונה וברגע שסיימתי ניגשתי למורה למסור את העבודה שלי. התלמידים האחרים חשבו שאני מלשינה עליהם. אבל לא עשיתי זאת. רק שאלתי את המורה אם אני יכולה לצבוע קצת. היא אמרה שזה בסדר. זכרתי שאני מטפחת ולא התייחסתי למה שהילדה אמרה.

יום אחד המורה חילקה לנו את תוצאות המבחן. ראיתי שהציון שלי היה 100. הילדה שישבה לידי גילתה שהייתה שגיאה במבחן שלי ואמרה לי לומר זאת למורה. מיד ניגשתי למורה ואמרתי לה על כך. המורה חייכה אלי ואמרה: "מאחר שסיפרת את האמת את יכולה להישאר עם הציון הזה". חזרתי לשולחן שלי והילדה ראתה שהמורה לא שינתה את הציון. היא התרגזה והפסיקה לדבר אתי. ידעתי שהיא מקנאה בגלל שהציון שלי גבוה משלה. למרות שרציתי מאוד לקבל 100, חשבתי שאני חייבת לומר את האמת. ידעתי שזהו מבחן שהמאסטר שלח לי ושעברתי אותו. כשחזרתי הביתה סיפרתי לאמי על מה שקרה בבית הספר. אמי היא הייתה מרוצה מאוד ואמרה שהייתי ילדה טובה.

לפני כמה ימים אמי ואני קנינו את הגלידה שאני הכי אוהבת. שאלתי את אמי אם זה יהיה בסדר לא לספר לאבי שקנינו גלידה או להחביא אותה כדי שהוא לא יאכל אותה. שאלתי זאת כי אבי תמיד מתגנב ואוכל לי את כל הגלידה. אמי אמרה: "זה לא נשמע מתאים למטפחת, נכון?" אמרתי שלא. הודיתי בפני אמא שזו הייתה החזקה אנוכית. וכך לא החבאתי את הגלידה והחלטתי לחלוק אותה עם אבי.

פעם כששלחתי מחשבות נכונות ראיתי שהמאסטר נתן לי שלושה דברים שמימיים. אחד היה פרח לוטוס, השני היה תיק ורוד-כחול, והשלישי היה מגרפה חדה של איכרים. פרח הלוטוס ינק לתוכו צפרדעים וישויות רעות אחרות. התיק הוורוד-כחול היה מונח שטוח על הקרקע, והרעים לא ידעו אז הם קפצו לתוכו. פתאום הוא נסגר ולכד רבים מהם. המגרפה התחבאה בתוך מכונה. כשהישויות הרעות עברו לידה, המגרפה יצאה מהמכונה ותפסה אותם. השמדתי הרבה ישויות רעות.

כשהייתי קטנה הקשבתי לאמי כשהיא לומדת את הפא, ולפעמים את ההקלטות של המאסטר. עכשיו כשאני יותר גדולה אני לומדת לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון" בסינית. למרות שאני קוראת לאט מאוד ולוקח לי הרבה זמן לסיים שני קטעים, אני משתפרת מדי יום. אני מקווה שבפעם הבאה אוכל להקריא את ההתנסות שלי בסינית.

תודה לך, מאסטר!

תודה לכם, מטפחים עמיתים!